חיפוש מאמר חז"ל

[חיס]

בס"ד
אני מחפש מאמר חז"ל (שמובא אוצר מכתבים ומאמרים מבעל שפת אמת (שנת תשמ"ו) מכתב כב) שיש להקב״ה נחת רוח ממצוה של אדם יותר ממלאכי עליון.

[חכם באשי]

אולי: "גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת" (סנהדרין צג ע"א).

[שיף]

יש לציין בענין הזה בהקדמת המהר"ל לאור חדש ובדרושים נחמדים למהר"ם שיף עניני פורים ומגל"א עה"פ בתהילים כ"ב ואתה קדןש יושב וגו' ובמחמדי הדרש שם.

[רחמים]

הנה דברים שליקטתי פעם בנושא:

האם המלאכים גדולים מהאדם או להפך
מקורות בחז"ל
ילקוט שמעוני
ילקוט שמעוני תורה פרשת ואתחנן רמז תתכה ‏
ראה כבוד שחלק הקדוש ברוך הוא לישראל יותר ממלאכי ‏השרת שהמלאכים כשהן מקלסין בקול גדול הן מקלסין שנאמר ‏וקרא זה אל זה ואמר, מה כתיב בתריה וינועו אמות הספים ‏מקול הקורא, ואף החיות מקלסות בקול גדול שנאמר ותשאני ‏רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול, למה שהן רחוקים מן הקדוש ‏ברוך הוא ואינן יודעין היכן הוא כבודו שנאמר ברוך כבוד ה' ‏ממקומו, אבל ישראל עומדין ומתפללין ויודעין שהקב"ה עומד ‏אצלן שנאמר כי יעמוד לימין אביון.‏
מדרש רבה
בראשית רבה (וילנא) פרשת וישלח פרשה עח סימן א ‏
ר' מאיר ור' יהודה ור' שמעון, ר' מאיר אומר מי גדול השומר ‏או הנשמר מן מה דכתיב (תהלים צא) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך, ‏הוי הנשמר גדול מן השומר, ר' יהודה אומר מי גדול הנושא או ‏הנישא, מן מה דכתיב (שם) על כפים ישאונך, הוי הנישא גדול מן ‏הנושא, רבי שמעון אמר מן מה דכתיב ויאמר שלחני הוי ‏המשלח גדול מן המשתלח.‏
מקורות באחרונים
דברי האלשיך
אלשיך משלי פרק ח ד"ה (ל) ואהיה ‏
או יאמר, ואהיה כו' בשום שכל והבין למה זה מנע הוא ית' ‏תורה ממלאכי השרת, אשר חבבו אותה עד בלי די, כי גם ‏שפשטי התורה לא יצדקו בם הלא טוב לה היו תהיה בדרך ‏רוחניותה, אש דת למו ואז טוב לה, כי הן הוא משוש דרכה ‏מדרך הפשטי, ותהיה קרובה אליו יתברך אז מעתה אשר נתנה ‏אל שוכני ארץ, והן אמת שקרוב לשמוע דברי האומרים, כי ‏האלקים עשה שייראו מלפניו בעלי בחירה, ואשר יצה"ר בהמה ‏למען יצדק שכר ועונש, אך אמנה עדין זה איננו שוה אל המנעה ‏בהחלט ממלאכי השרת, כי הלא אין ספק כי לא פשטיית ‏שאלוה מלאכי השרת רק על פי דרכה הרוחני, וזה וזה היה ‏אפשר להתקיים ותנתן פשטה אל בני אדם, עם כל האפשרי להם ‏להשיג בה, ורוחניותה לא תמנע ממלאכי השרת, ועוד, כי אם ‏כל כך יחבבוה למה לא יעסקו בה, היתכן ימנעה הוא יתברך ‏מהם, ואם ככה הם עושים בטלה תלונתם, גם שהם בלתי ‏מצווים ועושים:‏
והנה להשיב על זה, נעירה על מאמרי רז"ל, כי הלא יתחמץ לב ‏השומע ישמע מאמרם ז"ל, כי טרם יחטא ירבעם היו כמה ‏רבבות מלאכים נהנים מזיו תורתו, ובבקשו ית' לאספו אליו עד ‏אשר לא יבאו ימי הרעה אשר העוה בהם, עלתה צעקתם אל ‏האלקים בל יגרע טובו מהם, והלא נפלא האם מלאכי קדש ‏הקרובים אל ה', יצטרכו אל בני אדם אשר מחומר קורץ, וגם ‏איזה דרך יתהנו המה מתורת האדם, ואף גם זאת נפלאת ‏בעינינו אומרם ז"ל, שר' אלעזר בן ערך בלכתו בדרך רוכב על ‏החמור, שאל רשות מרבו לעסוק במעשה מרכבה וירד מן ‏החמור, ונתמלאה הבקעה אש וירדו כמה מלאכי השרת לשמוע ‏מפיו, האם יפלא משרפי קדש הקרובים אל ה' ענייני מרכבה, עד ‏יצטרכו לשמוע מפי ילוד אשה, ויבואו בתשוקה הגדולה ההיא ‏כנהנים מכל מוצא פי האדם:‏
וגם על פי דרכנו נשיתה לב אל ענין האש המלהטת ע"י עסק ‏התורה כראוי, כענין אומרם ז"ל שכל עוף שהיה פורח על גבי ‏יונתן בן עוזיאל, כשהיה עוסק בתורה היה נשרף מה עניינו, ואם ‏לא היה זה רק בענין מעשה מרכבה, הלא לא יפלא מפאת ‏איכות הנושא, אמנם גם על פשטי התורה נאמר כעניין יונתן בן ‏עוזיאל וכענין מאמר מדרש חזית על צוארך בחרוזים, בשעה ‏שהם חורזים מד"ת לנביאים ומנביאים לכתובים והאש מלהטת ‏סביבותיהם, והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני, בן עזאי היה ‏יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו, אמרו לו לר' עקיבא הלך ‏אצלו, ואמר לו שמא בחדרי מרכבה היית עוסק, אמר לו לאו, ‏אלא הייתי יושב וחורז בד"ת ומן התורה לנביאים ומן הנביאים ‏לכתובים, והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני, והיו ערבים ‏כשעת נתינתן, וכן אומרם הדברים שמחים איך תצדק שמחה ‏בדברים, ומה היא השמחה, ובאי זו דרך ידמה לנתינתן מסיני:‏
אמנם נבואה אל תכונת הדבר בהקדמה מפורסמת בס' הזוהר ‏ובמדרשי רז"ל, הלא היא, כי נשמות ישראל איכותן גדול ורם ‏ממלאכי השרת, כי חלק אלוה ממעל המה, כמאמר הכתוב ‏חלקי ה' אמרה נפשי, ועל כן גם בהיותנו בחברת החומר נתננו ‏ה' גבוהים עליהם, כמאמרם ז"ל מי גדול השומר או הנשמר ‏ונאמר כי מלאכיו וכו', ומי גדול הנושא או הנישא, ונאמר על ‏כפים ישאונך, ומי גדול השולח או המשלח, לא אשלחך כי אם ‏ברכתני:‏
שנית, כי נשמות ישראל והתורה לא יתפרדו, כי הן הנה שורש ‏מגזע התורה העליון הדבק בו ית', כי חכמתו היא הבלתי ‏מתפרדת מאיכותו כנודע ליודעי חן, ועל כן כאשר היא ניתנה ‏לנו במעמד הר סיני מאהבתנו וחשקנו בה נקשרה ותדבק ‏בנפשותינו קשר אמיץ כמאמרם ז"ל במדרש חזית, שהיה הדבור ‏היוצא מפיו ית' מדבר עם כל א' ואחד מישראל, ואומר לו ‏מקבלני את עליך כו', ואומר לו הן, מיד הדבור היה נושקו על ‏פיו והוא כמבואר אצלנו בביאור שיר השירים, כי היו אמרות ‏טהורות התורה מתדבקות בכל נפש מישראל, כי הנשיקה הוא ‏הדבקות והיות על פיו הוא עם הנפש המתייחסת אל הפה, ‏כד"א ויהי האדם לנפש חיה ומתרגמינן לרוח ממללא, ומכל שכן ‏שנדבקה בנפשותינו אנחנו בני דורות שאחריהם, שהיו שם ‏משוללי גופים ויסכון לנו הדבקות ההוא, לקבל כל נפש מה ‏שהיה עתיד לחדש בתורה כמאמרם ז"ל בש"ר, כי כל מה שהיו ‏עתידים כל חכמי הדורות לחדש בכל דור ודור הכל קבלו בסיני ‏כנבואת הנביאים לבל יעצרנו הגשם אשר נתגשמנו אחר כך ‏מהשיגם:‏
שלישית, כי כאשר בהעשות מצוה מכל מצות ה' המעשיות ‏כנטילת לולב וכיוצא, יתעורר על ידי המעשה כח קדושה ‏העליון אשר הלולב רמז אל הרוחניות ההוא ויקנה הארה יתרה, ‏ויתחבר עם נפש עושה המצוה ומהתחברותה יולד מלאך, כי ‏העושה מצוה א' קנה לו פרקליט אחד, וכן על ידי עסקנו פה ‏בכל א' מחלקי התורה הפשטיים, יתעורר פנימיות העליון ‏המתייחס אליו, והוא לעומתו ויאיר הארה על הארתה בשמחה ‏יתירה, ותדבק עם נשמת העוסק בה ויתהוו שרפי קדש גדולי ‏האיכות מעסק מצוה זולתה, כי הלא ת"ת כנגד כולם, ועד נאמן ‏אל הדבר הזה מאמר רז"ל אשר הזכרנו בסמוך, כי באומרו ית' ‏אנכי ה' וכו', וכן כל דבור ודבור עם היות הנשמע דבר פשטיי, ‏היה בא תוכיות ורוחניות הדבור ומדבר עם כל א', ומדבק עם ‏נפשו כאומרו נושקו על פיו:‏
והנה על פי הדברים האלה, מצאנו ראינו טוב טעם ודעת אל כל ‏אשר הערנו, כי הלא למה שנפשות בני ישראל למעלה מאיכות ‏מלאכי השרת המה, ושורש מגזע התורה מעלה תחשב לה ‏הנתנה לבני אדם מלמלאכי השרת, ועל כן ישיגו חכמי הדורות ‏לחדש בתורה ובמעשה מרכבה מה שלא ישיג מלאך, כי נפש ‏אדם יודעת מאד כי יערה עליו רוח ממקורה, הוא עיקר התורה ‏העליון כי חלק ה' היא, מה שאין כן למלאכי השרת שאין להם ‏כח לחדש בתורה דבר, ולא ידעו רק מה שישמעו מישיבות של ‏מעלה, או מאשר יחדשו למטה כענין רבי אלעזר בן ערך ורשב"י ‏ודומיהם מהטעם הנז', וע"כ המה באו לשמוע מרבי אלעזר בן ‏ערך כי חידוש הוא להם, וזהו מה ששאלו בשאלם תורה תאחז ‏נפשם בה, ויחדשו בה ועל ידה יעלו מעלה ממדרגתן, שאל"כ ‏הנה לפניהם ספרי התורה יקחו וילמדו, ואין די בער הקושיא ‏הזאת באמור כי גדול המצווה וכו' למוצאי דעת, ובגלל הדבר ‏הזה לא יפלא מה שהוא יתברך אומר דבר הלכה מפי חכמי ‏הדורות, כאומרו אליעזר בני אומר וכו', עד שחמד מרע"ה יצא ‏מחלציו, וכן ההוא דשאיל לאליהו מאי קעביד קב"ה, אמר ‏קאמר הלכה משמא דכולהו חוץ מר"מ מפני שלמד מאחר, א"ל ‏רמון מצא תוכו אכל וכו', אמר ליה השתא קאמר וכו'‏ ‏, כי ‏הלא כמו זר נחשב יצטרך הוא ית' לתלות אמרי תורתו בבני ‏האדם, ולא עוד אלא שהוצרך יסתלק רבה בר נחמני לומר ‏טהור, להכריע בינו יתברך לישיבה של מעלה, אך אמנם למה ‏שנשמות החכמים הם משורש התורה, כל נפש ונפש יש לה חלק ‏בא' מבחינות התורה, ובאו הנה לחדש כל נפש חדוש תורה ‏המתייחסים אליה, ועל כן חלק המתייחס אל נפש ר' אליעזר ‏ועתיד להתחדש על ידו, ייחס אותה אליו הוא ית' כי חלקו היא ‏וההיקש בשאר, וברבה בר נחמני חמפורש אצלנו באורך לפנים, ‏והנה הכח הזה הוא אשר שאלו מלאכי השרת מאתו ית', ישפיע ‏בהן כח מגדולת איכות התורה אשר למעלה מאיכותן, באופן ‏יחדשו המה בה כאשר עשה לנו הוא יתברך במעמד הר סיני, ‏שהשפיע והדביק רוחניות התורה אל נפשותנו, יתר על ‏התייחסותה עמה לחדש בה אח"כ בכל דור כאשר הזכרנו ‏מרז"ל, שכל מה שהיו עתידין לחדש ניתן מסיני, וכן אמרו ‏שאפילו כל מה שתלמיד ותיק עתיד לומר בפני רבו הכל היה ‏מסיני, ובזה הטיבו אשר דברו מלאכי השרת אשר אמרו תנה ‏הודך על השמים, ולא אמרו תנה תורתך לרמוז אל ההוד ‏והשפע לחדש בה, כד"א ונתת מהודך עליו:‏