מפורסמים הם דברי רש"י בפירושו על התורה (שמות כד,יב) בעקבות רבנו סעדיה גאון ב'אזהרות' (סדור רס"ג עמ' קצ"א והלאה) ש"כל שש מאות ושלש עשרה מצוות בכלל עשרת הדברות הן", ומעודי נסתפקתי אם זהו רמז בעלמא ותו לא, או דילמא יסוד גדול נאמר כאן - והוא, שהיחס בין עשרת הדברות לשאר כל המצוות הוא יחס שבין 'כללים' ל'פרטים'.
ואכן, מצאתי שכתב כן להדיא רבינו הנצי"ב בחיבורו על הספרי 'עמק הנצי"ב' (פרשת פנחס פיסקא ד') אגב ביאורו את דברי ישעיהו הנביא (סד,ב-ג): "בעשותך נוראות לא נקוה ירדת מפניך הרים נזלו, ומעולם לא שמעו לא האזינו וגו'", וז"ל:
"בעשותך נוראות לא נקוה ירדת מפניך הרים נזלו" - והוא נוראות שבמתן-תורה, "השמע עם קול אלהים חיים מדבר מתוך האש ויחי" (דברים ד,לג), ואז "הרים נזלו" - "מפני ה' זה סיני מפני [ה'] אלהי ישראל" (שופטים ה,ה).
"ומעולם לא שמעו" - שכל ישראל לא שמעו ככל האפשרי, כדאיתא בשמות-רבה (כט,א:) 'קול ה' בכוחו' לא נאמר אלא "קול ה' בכח" (תהלים כט,ד) - בכוחו של כל אחד ואחד, ושמעו רק כפי מדרגתם המעוטה.
"ולא האזינו" - דלא שמעו רק כללי עשרת הדברות, וגם בזה יש פלוגתא בשיר-השירים רבה (א,ב) על הפסוק "ישקני" (שיר-השירים א,ב), אבל פרטי המצוות דמקרי 'האזנה', כדכתיב (שמות טו,כו) "והאזנת למצוותיו" והדרש במכילתא 'אלו גזרות', והוא מלשון 'אזנים' כמו "ואזן וחקר" (קהלת יב,ט) - עשה אזנים לתורה (יבמות כא,א), וכן כל פרטי המצוות כולם 'אזנים' לכללי עשרת הדברות, אבל ישראל "לא האזינו" מאומה.
עכ"ל.
חזינן אם כן להדיא בדברי הנצי"ב שעשרת הדברות הן בבחינת ה'כללים' ושאר תרי"ג מצוות הן בבחינת ה'פרטים' של עשרת 'כללים' אלו.
אמנם, עיקר החידוש בדברי הנצי"ב לפי דעתי היא תפיסתו המחודשת ש"כל פרטי המצוות כולם 'אזנים' לכללי עשרת הדברות", ושאלתי היא - היש יודע מקור או מקבילה לתפיסה מחודשת זו?