אין שכחה בשבת

[מענה לשון]

שמעתי [כנראה שמועה מאומתת] בשם הגר"ח קנייבסקי שאמר השבוע לאחד שבשבת אין לחשוש לכל אותם הדברים הקשים לשכחה
וזאת מכיון שעל שבת נאמר יום שבתון אין לשכוח...
חזר הלה ושאלו א"כ אפשר לאכול זיתים וכד' ונענה בחיוב.
ושאלתי, האם מישהו מהחכמים היושבים פה שמע משהו כזה או יודע מקור לזה?

[חיס]

כך כתוב בספר "שפת אמת" פר' כי תשא (סוף שנת תרס"ב)

[מענה לשון]

אכן מקור
הגם שאינו קדום כ"כ
ובדבריו צ"ב דבתחילה כ' שאין שכחה משמע באופן כללי בכל הענינים כיון שהשחכה מצד הגוף ושבת יומא דנשמתא
ואילו מסים דבתורה שלומדים בשבת אין שכחה.
(ועוד יש לפלפל דאולי דברים הקשים לשכחה שאני שאסור גם בשבת ואפשר שלכן הגרח"ק נקט מקור אחר ודוק)

[איש_ספר]

רק אני חושב שהאמירה המיוחסת כאן לגר"ח בצירוף המקור ה'קולע' זו בדיחה תפלה?

[היא שיחתי]

׳יום שבתון אין לשכוח׳ כמו שאיתא ב׳שפת אמת׳ שהתורה שלומדין בשבת אין בה
שכחה. ולהנ״ל הטעם דאיתא ׳הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו דאמרינן לוחות
ושברי לוחות מונחין בארון׳ ואם כן שבת שגם בשברי לוחות נשתמרה ונשארה שוב אין בה
שכחה, לכן מה שלומדים בשבת אין בה שכחה. וזה ׳יום שבתון אין לשכוח׳ וכוי, כי ׳חקוק
בשני לוחות אבנים׳ גם בראשונות וגם בשניות״ (׳לב שמחה׳ כי תשא תשמ״ג).

http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/heb ... 00_109.pdf

[חכם באשי]

שמעתי [כנראה שמועה מאומתת] בשם הגר"ח קנייבסקי שאמר השבוע לאחד שבשבת אין לחשוש לכל אותם הדברים הקשים לשכחה
וזאת מכיון שעל שבת נאמר יום שבתון אין לשכוח...

צודק אי"ס, שאין הדברים אלא בדיחה טפלה וטיפשית.
אולי הגרח"ק אמר את זה ב'צחות', אך בוודאי לא התכוון שמישהו ייקח את זה ברצינות ועוד יפיץ את זה הלאה (ובהמשך זה כנראה גם יופיע בדפוס, ואז המצב אבוד לגמרי..)
הרי הפייטן נתכוון לפסוק "זכור את יום השבת לקדשו", ונקט 'אין לשכוח' מחמת השעשוע הלשוני והחרוז.

[חיס]

בספר באר שלמה וז"ל "השומר שבת סגולה שלא ישתכח תלמידו". (כתב זאת בשם מטה אהרן שהובא בספר "סגולות ישראל" בסופו קונטרס סגולות מלכים)

וכך איתא באמת בספר סגולות ישראל כנ"ל בשם ספר "פדה אברהם".

וראה בספר פדה את אברהם כתב זאת בשם ספר יקהל שלמה (עפ"י מטה אהרן): דהשבת סגולה שלא לשכוח תלמודא.

ועיין בספר יקהל שלמה בשם מטה אהרן בשם המדרש דנתן הקב"ה את השבת כדי לבטל את השכחה.

[חכם באשי]

כן, אבל אף אחד לא מסתמך על 'יום שבתון אין לשכוח'...

[היא שיחתי]

וראה מאמר זה
שבת וזכירה
המשגיח הרוחני, הרב אברהם ריבלין שליט"א
מתוך "נעם שבת", אסופת מאמרים בהלכות שבת

א. כוח הזכירה
יסוד הדברים באחד מסודות הזהר:
'ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו' (בראשית מ', כ"ג). כיון דאמר ולא זכר שר המשקים מאי וישכחהו? אלא וישכחהו - אתר דאית ביה שכחא. 'ויהי מקץ שנתיים ימים' (שם מ"א, א') - מאי שנתיים ימים? דתב דרגא לדרגא דאית ביה זכירה (זוהר, תחילת מקץ).
הזוהר למד מהכפילות, המיותרת לכאורה, "ולא זכר" "וישכחהו", שיוסף נפל ל"אתר דאית ביה שכחא". ומהכפילות "שנתיים" "ימים", שגם היא לכאורה מיותרת, למד הזוהר שיוסף חזר ל"אתר דאית ביה זכירה". הדרך המובילה לאתרים אלו ולהסברם, נמצאת בדברי רבנו יונה, במשנה הידועה "עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בג' דברים" (אבות ג', א').
גם כי בהתבייש הנפש אחר שנתפרדה מן הגוף, הבושת ההיא גדולה מן הבושת בעודנה שמה, כי טבע הגוף משכח...כי טבע השכחה שבגוף מתערב עם טבע הנפש...אך בהיות הנפש לבדה אין שכחה לפניה, כי כולה ברה וזכה ואין שום טבע מהגשמיים בתוכה.
לפי זה הגדיר מרן ראש הישיבה זצ"ל:
שיסוד השכחה נובע מהיסודות הגשמיים. בחלקים הרוחניים אין שכחה מצויה, וממילא אתה למד שגם בגוף העכור, ככל שגוברת רוח האדם מחשך החומר, וככל שהנפש מזככת את טנוף הגופניות מתמעט והולך טבע השכחה (אסופת מערכות, חנוכה, עמ' צט).
ועפ"ז הסביר שם כמה וכמה ענייני זכירה ושכחה, כעניין מלחמת היוונים שרצו "להשכיחם תורתך" , ואת זכרונו של אפרים ילד שעשועים "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד" . ועניין דרגת בנ"י במעמד הר סיני שלא שלטה בתורתן שכחה "והיו למדין ואינן משכחין" (שיר השירים רבה א', י"ג), וגם עניין "אל יפטר אדם מחבירו ...אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו" (ברכות דף לא ע"א). בכל אלו המאמרים ברור שהשכחה היא ירידה לעולם גשמי, והזכירה היא העליה לרוחניות. רה"י הסביר עיקר זה גם מתוך המבט הפשוט, ששכחה קיימת במרחק של זמן ומקום. דבר שקורה עכשיו מול עיני לא שייך לשכוח, וככל שעובר זמן וככל שהמרחק גדל כך תגדל היכולת ויגדל הסיכון לשכוח. והנה ברור שהממדים של זמן ומקום הם ממגדירי החומר. כוח הזכירה הוא אפוא כוח ההתגברות על מסגרות הזמן והמקום וההשתחררות ממגבלות עולם החומר .
אתר דאית ביה שכחא הוא האתר של פניית יוסף לבטוח באדם, 'ברהבים ושטי כזב' ואחרי שנתיים 'כאשר שם ה' מבטחו' (תהילים מ', ה') עלה לאתר דאית ביה זכירה.
ובזה יש ליישב את עניין "אמרו לפני זכרונות...כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה" (ראש השנה דף טז ע"א), והלא "אין שכחה לפני כסא כבודך" ומה שייך שנזכיר עצמנו לפניו? על כורחנו אמירת הזכרונות אין פירושה מלמול פסוקי זיכרון גרידא. אמירת זכרונות פירושה העלאת האדם למצב רוחני, פירושה ניתוק מחיי השעה, מחיי החומר ושאיפה לקראת עולם נצחי. מתוך חזרה בתשובה לאתר של זיכרון יעלה ממילא זיכרון השבים לטובה, לפני הקב"ה.
תנא דמסייע לרעיון הנ"ל ממישור ומכוון אחר לגמרי נמצא במאמרו של הרב אריה קפלן זצ"ל "על הנשמה ועל האלמות" העוסק בהישארות הנפש . נצטט מספר שורות מהמאמר הנתמכים בציטוטים ממקורות קבליים:
'האתה' אינו הגוף ולא המח, האתה הוא האינפורמציה שהמח מכיל. אלו הם זכרונותיך, תכונות האופי שלך מערכי מחשבתך ושאר חלקי אישיותך. בנקודה זו נשאל: מה קורה אפוא כשהאדם מת? אנו יודעים כי הגוף מפסיק את פעולתו. מן המח נטלו החיים והאדם החומרי נעלם. אך מה מתרחש עם האתה שלך?...כאן אנו נוגעים בתחום חדש - הא-לוהים. הא-לוהים, אנו יודעים, הוא יודע כל. אין שכחה לפני כסא כבודו. כל מחשבה חולפת במוחנו וכל זיכרון הטמון בו גלויים לפניו. הא-לוהים אינו שוכח. על כן למרות מות האדם ממשיך המידע שהווה את מהות האדם בחייו את קיומו בזכרונו של א-לוהים .
ובהמשך שם תיאר את רגע המוות כרגע שבו מפסיק המוח לתפקד. התפקיד הראשי שלו הוא להגן על הכרתנו, ולבלום את כמות המידע האדיר שמאיים להציף אותנו. ברגע המוות עולים אפוא בבת אחת כל הזיכרונות הללו וגואים בנו, כי השסתום שמנע מהם זאת עד כה - נדם, והפסיק את פעולתו . לדעתו, גן עדן וגיהנום, הם ההנאה והייסורים הבאים על האדם מתוך הזיכרונות של הדברים הטובים והרעים שעשה בימי חלדו בעוה"ז .
נסכם ונאמר, כי השכחה הוא נטייה לחומריות וגשמיות, לעולם הזה החולף והמוגבל; ואלו כוח הזכירה הוא כוח הנטיה לרוחניות, לנצחיות, למה שמעל עולם החומר. ניישם הגדרות אלו ונרחיב אותם ביחס לשבת קודש, וביחס לעמלק, ונבא אח"כ לענייננו- שבת זכור!
ב. "זכור את יום השבת"
הביטוי החזק ביותר לשימוש בזיכרון כעניין רוחני נמצא ללא ספק בשבת. לרוב פשטות ופרסום הדברים, כמעט מיותר לצטט את ענייני הזיכרון והרוחניות שביום השבת, ולכן נסתפק במועט המחזיק את המרובה.
כבר בסיום מעשה בראשית מלמדת התורה על קדושת השבת: "ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו" (בראשית ב', ג'), ובעשרת הדברות נצטווינו "זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ', ח'). קדושת השבת היא עצמה זיכרון לשני אירועים רוחניים שאירעו בעולם הגשמי ואשר מעידים על מציאות ה'. "זכרון למעשה בראשית...זכר ליציאת מצרים", שכך נאמר במצות השבת בעשרת הדברות: "זכור את יום השבת...כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ" (שמות כ', י"א), "וזכרת כי עבד היית במצרים...על כן צווך ה' אלוהיך לעשות את יום השבת" (דברים ה', ט"ו). השבת הוא יום שנועד להשריש בנו את האמונה בכוח רוחני שברא את העולם ואשר שולט ומשגיח עליו, ועל כן שבת הוא יום זיכרון . גם הנביאים דיברו הרבה בקדושת השבת והזהירו את העם מפני הזלזול בה .
בתורה שבעל פה סובבים הרבה מענייני שבת על צד ההלכה - על קדושת השבת, דרגתה ובחינת רוחניותה מדברים חז"ל בכמה מקומות, ונביא רק דוגמאות: "שלושה מעין עולם הבא: שבת" (ברכות דף נז ע"א) וכעין זה "נובלת העולם הבא- שבת" (בראשית רבה י"ז, ז'). "כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים" (שבת דף קיח ע"א). "ברכו באור פניו של אדם" - "לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבת כמו שהוא דומה בשבת" (בראשית רבה י"א, ב'). "כי אני ה' מקדשכם - לעוה"ב, נמצינו למדים שהוא מעין קדושת עוה"ב. וכן הוא אומר 'מזמור שיר ליום השבת' לעולם שכולו שבת" (תנחומא, כי תשא ל"א). שבת הוא יומו של הקב"ה: "ימים יוצרו ולו אחד בהם - זה יום השבת" , ומזה נובע גם השפע הרוחני של כל יהודי, "בשבתא יהבין ליה לברנש נשמתא אחרא, נשמתה עילאה, נשמתה דכל שלימו בה, כדוגמא דעלמא דאתי, שבת שמה דקב"ה" .
אין כמובן אחד מנושאי התורה, מראשוני הראשונים עד אחרוני האחרונים, שלא דיבר וכתב בעניין השבת ברוח הדברים שנזכרו. מכל האוצר הזה נצטט להלן דברים רק מאחד מגדולי מאורי החסידות אדמו"ר בעל "שפת אמת" מגור בעניין הקשר המיוחד שבין שבת והעניין הרוחני שבזכירה.
ועיקר פירוש זכירה הוא פנימיות החיות, מקום שאין שם שכחה. כיון שהוא עיקר החיות נקרא זיכרון. כמש"כ אזכרתה לה', הוא עיקר ומהות הדבר...וכתיב 'והיה בהניח' נכלל גם שבת בזה, שהוא יום המנוחה, והוא הדבקות בשרשו, שהוא עניין מנוחת השבת וכמו שכתוב 'אל יצא איש ממקומו' והוא בחינת זכור כנ"ל.
ועוד בהמשך:
לכן כתיב בשבת זכור, כי הוא קיום ויסוד כל מעשה בראשית, כמש"כ מיניה מתברכין כל שיתא יומין. וכן הוא יוסף הצדיק שומר הברית הוא היסוד עולם, ולו הזכירה, כמש"כ באבני השהם, שהיו כל השבטים כתובים על כתפות האפוד לזיכרון...והעיקר הוא כוח יוסף שמאחד כל השבטים...וכן כתיב בברכת יוסף משם רועה אבן ישראל, שנקרא אבן שהוא היסוד ולכן יש בו זכירה...
וכעין זה האריך בדבריו בשנים אחרות . ובסגנון שונה, אך באותה דרך הסבירו גם מאורי חסידות אחרים .
התבאר שיום השבת הוא היום הרוחני, יום הנשמה היתרה, יום העולם הבא, יומו של הקב"ה ועל כן לו יאתה הזכירה, "זכור את יום השבת לקדשו".

[היא שיחתי]

כן, אבל אף אחד לא מסתמך על 'יום שבתון אין לשכוח'...

הבאתי לב שמחה כזה

[חכם באשי]

ואני דווקא מצאתי כמה וכמה 'ראיות חזקות ותקיפות' שהשבת דווקא גורמת לשכחה!
הנה במאמר הזוהר שיש אומרים קודם סעודת שבת מפורש כן:

וּלְמֵיכַל תְּלַת סְעוּדְתֵי בְּשַׁבַּתָּא, בְּגִין דְּיִשְׁתְּכַח שָֹבְעָה וְעִנּוּגָא בְּהַאי יוֹמָא בְּעַלְמָא:

היינו, כל האוכל שלוש סעודות בשבת 'זוכה' לשכחה, ה' ירחם!
מאידך, בהמשך מאמר הזוהר מפורש להפך, שהמסדר שולחנו לשבת - לא שוכח! כך נאמר שם:

בְּגִינֵי כַּךְ בָּעֵי לְסַדְּרָא פְּתוֹרֵהּ תְּלַת זִמְנֵי מִכַּד עַיֵּל שַׁבְּתָא - וְלָא יִשְׁתְּכַח

וצריך עיון גדול על סתירה תקיפה זו!
ושמא יש לחלק בין האוכל שלוש סעודות לבין זה העורך שולחנו לבד, בלא לאכול. ויש עוד לפלפל, ואכמ"ל.

אך ראו זה פלא!
במשפט אחד בזוהר מופיעה סתירה מופלאה זו:

וּבְגִין כַּךְ שַׁבְּתָא אִתְיַקַּר מִכָּל שְׁאָר זִמְנִין וְחַגִּין מִשׁוּם דְּכֹלָא בֵּהּ אִשְׁתְּכַח וְלָא אִשְׁתְּכַח.

בקיצור, אינני מבין, השבת גורמת - חלילה - לשכחה או לא?! התבלבלתי לגמרי!

ובכלל, במשנה, שבת, ריש פרק ז, שנינו:

כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ: בְּשַׁבָּת - כָּל הַשּׁוֹכֵחַ עִקָּר.

כלומר: חכמינו אמרו כלל גדול: בשבת - שוכחים הכל בכל מכל כל!
לא יאומן כי יסופר!

ובמאמר מוסגר:
חלילה לי להתלוצץ מדברי תורה, חס ליה לזרעא דאבא!, אך אחרי שאומרים כזו דרשה על 'יום שבתון אין לשכוח', חשבתי להראות גם את כוחי הגדול ב'דרשות' מאין אלו. ומכאן יבין כל בר דעת, שהדרוש מ'יום שבתון אין לשכוח' אין לו להאמר אפילו כ'ווארטל'!

[למאי_נמ?]

ועוד הערה: הובאו מקורות ששמירת שבת מונעת שכחה, ות"ת בשבת ערכו גדול ואינו נשכח (וצ"ע במציאות), אך מכאן ועד שבשבת אין להיזהר בדברים הקשים לשכחה הוא חידוש פלא, וכל כה"ג הו"ל לפוסקים לפרש.

[מענה לשון]

הגם שאפשר שהדברים נאמרו בדרך צחות ובדיחה טפילה כלשונו הזהב של אחד הכותבים.
מ"מ לשמוע מבאשי גדול חוקרי הפייטינים של הפורום (לכה"פ) שהפייטין כתב רק לצורך החריזה ואין לייחס משמעות לדבריו הוא בהחלט כריתת העץ שעליו הוא יושב.

[חכם באשי]

מ"מ לשמוע מבאשי גדול חוקרי הפייטינים של הפורום (לכה"פ) שהפייטין כתב רק לצורך החריזה ואין לייחס משמעות לדבריו הוא בהחלט כריתת העץ שעליו הוא יושב.

יסוד היסודות של הפייטנות היא הכינויים והמליצות ושעשועי הלשון, לדוגמא, הפייטנים לא יגידו 'אברהם אבינו', אבל ינקטו כינויים שונים, כמו 'אב המון'; וכן: יצחק = 'נעקד'. וכיוצא בכך אלף אלפי כינויים. אם יש לפניך איזה ספר פיוטים בההדרה נכונה ('מדעית' בלעז..), יעיין נא בעל ה'מענה לשון' ב"מפתח הכינויים" שבסוף הכרך, מפתח התופס כמה וכמה וכמה עמודים.
עכשיו מובן מדוע פייטננו נקט "יום שבתון אין לשכוח", ולא בסגנון יותר פשוט ופחות מסובך: "זכור ליום השבת".
אין טעם אפוא לדרוש את 'אין לשכוח', שיום השבת הוא סגולה לזכרון. זה פשוט צחוק, לא פחות ממה שהבאתי למעלה מהזוהר ומהמשנה.
ואין כל קשר בין בדיחת 'יום שבתון אין לשכוח' לעבודתו של 'באשי', בחקר הפיוט. ואם לא הבנת, כנראה אינך מכיר את העץ, ואפילו לא האיזור בו הוא נטוע...

[לבב]

׳יום שבתון אין לשכוח׳ כמו שאיתא ב׳שפת אמת׳ שהתורה שלומדין בשבת אין בה
שכחה. ולהנ״ל הטעם דאיתא ׳הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו דאמרינן לוחות
ושברי לוחות מונחין בארון׳ ואם כן שבת שגם בשברי לוחות נשתמרה ונשארה שוב אין בה
שכחה, לכן מה שלומדים בשבת אין בה שכחה. וזה ׳יום שבתון אין לשכוח׳ וכוי, כי ׳חקוק
בשני לוחות אבנים׳ גם בראשונות וגם בשניות״ (׳לב שמחה׳ כי תשא תשמ״ג).

http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/heb ... 00_109.pdf

אולי תביא את הכתבה הזו בשלמות ונוכל לראות מה בדיוק נאמר על המליצה הזו?

[היא שיחתי]

הסיפור מהגרח"ק אכן נכון ומופיע באחד הספרים החדשים שנדפסו לאחרונה מדבריו
כמדומה בספרון הזה:

[אוצר החכמה]

ברור שאם טוענים שהגרח"ק הביא את המקור מהפיוט זה אכן נשמע בדיחה לא מוצלחת.
מצד שני אם אמר את זה על סמך איזה מקור ורק הוסיף כמליצה בעלמא את לשון הפיוט, כזאת מצאנו רבות, מוצלחים יותר ומוצלחים פחות. כך שבפרט קטן משתנה כל העניין.

[מענה לשון]

אכן הגר"ח ידוע במליצותיו ובדיחות דעתו בכמה מן העיתים
ואכן זה מקור שאלתי בריש האשכול אם מאן דהוא יודע מקור לענין.

[חיס]

בספר באר שלמה וז"ל "השומר שבת סגולה שלא ישתכח תלמידו". (כתב זאת בשם מטה אהרן שהובא בספר "סגולות ישראל" בסופו קונטרס סגולות מלכים)

וכך איתא באמת בספר סגולות ישראל כנ"ל בשם ספר "פדה אברהם".

וראה בספר פדה את אברהם כתב זאת בשם ספר יקהל שלמה (עפ"י מטה אהרן): דהשבת סגולה שלא לשכוח תלמודא.

ועיין בספר יקהל שלמה בשם מטה אהרן בשם המדרש דנתן הקב"ה את השבת כדי לבטל את השכחה.

אולי זה המקור בספר מטה אהרן (על הגדש"פ, עמוד לג ) בשם מדרש חזית.

[אורח]

ר' צבי יברוב הוציא לאור סידור תפילה למשה עם ביאורי הגר"ח קנייבסקי, ויש שם ביאורים גם לזמירות שבת.
הסתכלתי ב'יונה מצאה בו מנוח' ואין שם זכר לוורט הזה. הוי אומר שהוא לא שמע ע"ז מעולם.
פגשתי אמש את אחד מבני ביתו של הגרח"ק ה"ה ר' יעקב חלופסקי, סיפרתי לו על שמועת השווא שתולים ברח"ק, טרם שסיימתי את המשפט אמר שמקור האימרה הזו ויחוסה לר' חיים הוא בדרשן ששמו כך וכך, והוא ר' יעקב חלופסקי מיהר לשאול את הרב האם אכן אמר כדברים האלה, והרב 'גיחך ביטל והכחיש. לא היו דברים מעולם!'

[היא שיחתי]

ר' צבי יברוב הוציא לאור סידור תפילה למשה עם ביאורי הגר"ח קנייבסקי, ויש שם ביאורים גם לזמירות שבת.
הסתכלתי ב'יונה מצאה בו מנוח' ואין שם זכר לוורט הזה. הוי אומר שהוא לא שמע ע"ז מעולם.
פגשתי אמש את אחד מבני ביתו של הגרח"ק ה"ה ר' יעקב חלופסקי, סיפרתי לו על שמועת השווא שתולים ברח"ק, טרם שסיימתי את המשפט אמר שמקור האימרה הזו ויחוסה לר' חיים הוא בדרשן ששמו כך וכך, והוא ר' יעקב חלופסקי מיהר לשאול את הרב האם אכן אמר כדברים האלה, והרב 'גיחך ביטל והכחיש. לא היו דברים מעולם!'

הבאתי לעיל תמונה גדולה למדי בה מחזיק הגר"ח את קונטרסו החדש של הרב יברוב על זמירות השבת, זה יצא לאור עתה, הרבה לאחר הסידור תפילה למשה שבדקת בו, אני מציע לך לבדוק בספרון המדובר ולעדכן אותנו באמור שם

[מזמור שיר]

בכל אופן, ב"ספר זכרון" של הגרח"ק, אין זכר מזה..

[לעומקו של דבר]

לא יצא כאן ברור, האם אכן בזמירות הגרח"ק (יברוב), נמצא עניין זה.

[ושא_נס]

יש להוסיף שמטה אהרן מובא כבר בספר שמנה לחמו ח"א דרוש לשבת פ"א טעם כ"ב דף ט' ע"א, והביאו בספר יפה ללב ח"ג דף קלד סוף ע"ב וריש ע"ג.

[קראקובער]

ר' צבי יברוב הוציא לאור סידור תפילה למשה עם ביאורי הגר"ח קנייבסקי, ויש שם ביאורים גם לזמירות שבת.
הסתכלתי ב'יונה מצאה בו מנוח' ואין שם זכר לוורט הזה. הוי אומר שהוא לא שמע ע"ז מעולם.
פגשתי אמש את אחד מבני ביתו של הגרח"ק ה"ה ר' יעקב חלופסקי, סיפרתי לו על שמועת השווא שתולים ברח"ק, טרם שסיימתי את המשפט אמר שמקור האימרה הזו ויחוסה לר' חיים הוא בדרשן ששמו כך וכך, והוא ר' יעקב חלופסקי מיהר לשאול את הרב האם אכן אמר כדברים האלה, והרב 'גיחך ביטל והכחיש. לא היו דברים מעולם!'

כבר מדייקים מוורטים שלא נכתבו...איזה תת רמה אני מתבייש בשבילכם.

[וונדרבר]

ר' צבי יברוב הוציא לאור סידור תפילה למשה עם ביאורי הגר"ח קנייבסקי, ויש שם ביאורים גם לזמירות שבת.
הסתכלתי ב'יונה מצאה בו מנוח' ואין שם זכר לוורט הזה. הוי אומר שהוא לא שמע ע"ז מעולם.
פגשתי אמש את אחד מבני ביתו של הגרח"ק ה"ה ר' יעקב חלופסקי, סיפרתי לו על שמועת השווא שתולים ברח"ק, טרם שסיימתי את המשפט אמר שמקור האימרה הזו ויחוסה לר' חיים הוא בדרשן ששמו כך וכך, והוא ר' יעקב חלופסקי מיהר לשאול את הרב האם אכן אמר כדברים האלה, והרב 'גיחך ביטל והכחיש. לא היו דברים מעולם!'

כבר מדייקים מוורטים שלא נכתבו...איזה תת רמה אני מתבייש בשבילכם.

אין כאן שום דיוקים, אלא הכחשה כפשוטה לסיפורים דלעיל.

[דמשק]

פעם ישבתי עם הגה"ח ר' אברהם פרידמן זצ"ל ולמדנו 'חתיכת שפ"א' (כלשונו) הנ"ל, בו כותב שהתורה שלומדים בשבת אין בה שכחה, והקשה ר' אברהם דבשפ"א גופיה רואים פעמים רבות שכותב בראש המאמר 'שכחתי' או 'איני זוכר', ולפי דברי עצמו איך יתכן זאת הרי זה תורה שאמר בשבת, וענה ואמר (חצי בהומור וחצי ברצינות, כדרכו), דמאמר זה הוא בפרשת כי תשא תרס"ב שהוא משנותיו האחרונות (וע"ע שם תרנ"ז ותרס"א ובלק סוף תר"ס (וזכור תרס"ב) שרמז לזה), וכנראה שכל המקומות ששכח הם רק בשנים הקודמים לכן, וביאר [וזהו החלק הרציני שהתכוון להדגיש] שהשפ"א לא כתב בספריו מדריגות בתור ידיעות, רק דברים שעמל עליהם והשיגם, ויתכן שלדרגה זו לא זכה אלא בשנים מאוחרות יותר
ואני בדקתי (באוצה"ח) ומצאתי שאכן כן הוא,
ושו"ר בהיכל הבעש"ט גליון ה' מאמר מהרב ח"פ בניש 'עיוני סגנון וצורה במבנה ובעריכת ספר שפת אמת' שעסק בענין זה שלא מצאנו בשפ"א לשונות אלו 'שכחתי' 'איני זוכר' 'נשכח ממני' רק עד שנת תרמ"ב ועיי"ש השערתו בזה, אמנם יש לי להעיר עליו שמצאתי עוד בפר' נצבים וילך תרמ"ט שכתב שכחתי, [אמנם כמובן איני מתכוון להפריך דבריו מכח זה].

[דמשק]

ובעיקר ענין זה דאין שכחה בשבת ע"ע בתורת יעקב להגריח"ס כי תשא סי' פ"ב

[לעומקו של דבר]

לא יצא כאן ברור, האם אכן בזמירות הגרח"ק (יברוב), נמצא עניין זה.

ביררתי ונמצא שם בערך כזה:

יום שבתון אין לשכוח. בשבת מחליף בגדיו* ועלול להחליף שמאל בימין וקשה לשכחה, ויש ברכה על זה שלא ישכח.
ושבת הוא סגולה לזכרון כי לומדים בביה"מ ואיתא כל הלומד בביה"מ לא במהרה הוא משכח.

* מנהג כמה צדיקים להחליף בגדים רק מער"ש לער"ש.

בקיצור שם לא נמצא.