תמחה את זכר עמלק או כל אדום?

[ישבב הסופר]

בגמ' ב"ב כא: מובא מעשה יואב שהרג כל זכר באדום, שטעה וחשב זכר בשני קמצין, ולכן החייה הנקבות.
גם בפיוטים שבת זכור ופורים שמדמברים בגנות עמלק מזכירים גם את בני אדום ששמחו על חורבן בית המקדש הראשון והחריבו בעצמם ביהמ"ק השני, ולא רואים הבחנה בין אדום בכלל וזרע עמלק בפרט.

והלא יפלא, וכי מה ענין כל בני אדום לדין תמחה את זכר עמלק? הרי מלחמה לה' בעמלק לבדו מדור דור, ואילו על שאר אחינו בני עשיו אבי אדום נצטווינו לא תתעב אדומי כי אחיך הוא.
וגר אדומי מותר לבוא בקהל בדור שלישי, ואילו גר עמלקי יש שיטה שאין מקבלים מהם גרים לעולם.
האם יש מי שדן בזה? מהרש"א מרמז לזה קצת, וכותב שלעתיד לבוא ימחה שמו של אדום שנא' ולא יהיה שריד לבית עשיו, ובעוה"ז יש חיוב רק על עמלק.

[בברכה המשולשת]

זכורני שיש מדרש מפורש כדברי המהרש"א

[קולמוס הסופר]

בס"ד

קול מבשר.PDF

(270.62 KiB) הורד 375 פעמים

וקצת פה:

לא תשכח.PDF

(364.54 KiB) הורד 401 פעמים

[ישבב הסופר]

קוה"ס - גם ברוך תהיה!!

[לומד_בישיבה]

ראה מדרש שכל טוב שמות פרק יז
ויבא עמלק. מהררי שעיר בא ופסע ארבע מאות פרסה, ובא לעשות מלחמה כדי לנקום נקמת עשו זקינו, דכתיב וישטום עשו את יעקב (בראשית כז מא), שכך ציוה עשו את אליפז בכורו להתגרות בבני יעקב, אלא לפי שנתגדל עם איוב וחביריו, והיה מדבר ברוח הקודש, לפיכך לא נתגרה בהם ובא עמלק בנו ואמר שאין לך שעה מוטבת מזו שישראל מרודין במדבר כינס חמשה עממים ואמר להם בואו וסייעוני, שנאמר עמלק יושב בארץ הנגב (והכנעני) והחתי וגו' (במדבר יג כט), שהיה יושב לפנים מכולן, אמר להם בואו ואתן לכם [עצה] מה תעשו, אלך אני לפניכם אם ינצחוני ברחו לכם, ואם לאו תכנסו במלחמה וסייעוני:
המבואר להדיא עמלק דווקא שאליפז לא רצה להלחם עמהם.
ומה שהקשה הרב ישבב שבתהלים ובפיוטים מוזכרים אליפז וכדו' אין זה מפני המלחמה שעשו עם ישראל אלא מפני שגרע חמש שנים משנותיו של אברהם ומפני שבגללו הסתירו את פטירתה של רבקה – וראה זה פלא שבתהלים לא מוזכר כלל עניין המלחמה שערכו עמלק עם ישראל.
ומצאתי רשום אצלי שעמלק לאו דווקא ובאמת היה זה גם אליפז ושאר האדומים בשם הילקוט אך לא מצאתי דבר זה בילקוט.
---
ואפשר שיש לנו מלחמה גם עם אליפז משום שכך ציווה עשו את אליפז וכו וכנ"ל אך בפועל הרי נמנע מלערוך עמנו מלחמה.

[לומד_בישיבה]

ועיין רש"י שפירש אצל יזכר עון אבותיו וכו'. (והם חלק מהפיוטים) עון שהעוה על אבותיו, לאברהם שגרע חמש שנים מחייו ולאביו גרם כהיון עינים: וחטאת אמו. שהשחית רחמה ושגרם להעלים יום קבורתה מן הבריות שלא יקללוה שיצא מכריסה עשו כמו שנאמר (בראשית ל''ה) ותמת דבורה מינקת רבקה וגומר אלון בכות בלשון יוני קורין לאחר אלון שאבל אחר היה ליעקב עם של דבורה שמתה אמו והעלימו מיתתה: ומה שהקשית הרב ישבב לכאו' צריך עיון.

[בברכה המשולשת]

ויש לצרף לכאן את המדרש על ונשא השעיר ליו את כל עוונותם שעתיד הקב"ה להעניש את בני אדום על עוונתיהם של ישראל
וכן את האמור בספר נצחון ישן שלעת"ל הקב"ה ישמיד יהרוג ויאבד את כל הגויים, ואם נצרף לזה את הפסוק ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל, יעלה הכל בקנה אחד

[לומד_בישיבה]

קושייתו של הרב ישבב הינו פלאי פלאים מה זה הסלאט הזה.
בפיוטים של שבת זכור מזכירים חטאי עשו ואדום כמו כן דוד המלך עליו השלום בפרק קט בבואו לבקש על עשו יהי אחריתו להכרית בדור אחר ימ"ש. מנמק את בקשתו בפסוק יד שם יזכר עון אבותיו וכפי שפירש שם רש"י מה שחטא אל אבותיו וחטאת אמו וכו' יען אשר לא זכר עשות חסד וירדוף איש עני הלוא הוא יעקב אבינו עליו השלום וכו' ואינו מזכיר ולו ברמז שיימחה שמם מפני שעמלק ערך מלחמה עם ישראל בהיותו עייף ויגע.
הייתכן שעשו ואדום חטאו ועל עמלק נגזר שיימחה שמם.
יתירא מכך אם כך הם פני הדברים שעשו היה רשע כפי שדוד המלך מתאר אותו מדוע א"כ לא תתעב אדום וכו' ואילו מן העמלקים אין מקבלים גרים.
הקושיא זועקת לשמים!!!

כיהודה ועוד לקרא הרב בברכה.
חייבים תירוץ.

[לומד_בישיבה]

יתכן ואין מנוס אלא לאמץ את מה שכתב מחבר אחד בשם הגר"ח ז"ל שעמלק הכוונה היא לרשעים שבכל דור ודור ולאו דווקא העמלקים בני אליפז ובזה כתב ליישב מדוע אצל ז' עממין כותב הרמב"ם וכבר אבד זכרם שסנחריב בלבל את העולם יעו"ש ואילו אצל עמלק לא כתב הרמב"ם וכבר אבד זכרם, והגם שהגרי"ד ז"ל וכן הגאון רמ"ד יבלחט"א כתב כי שקר הוא והגר"ח מעולם לא אמרו דברים אלו. - לענ"ד שפיר אמר כן הגר"ח ז"ל ומשום שהוקשה לו איך זה שאנו מדברים בגנות עשו ואדום ולא בגנות עמלק ודוד המלך עליו השלם בכל הפרקים שבהם הוא מתלונן על אדום אינו מזכיר את העובדה שבאו להילחם עם ישראל בהיותם עייף ויגע.

[איש_ספר]

יש"כ לרב ישבב על הדיון המעניין.
ראיתי (בצאתי לחפשי באוצר...) גם בספר כבודה של תורה להגר"י בארי קולדנר פרשת כי תצא שהאריך בענין זה.

[ישבב הסופר]

תודה לראי"ס,אולי יואיל להביא את הדברים מהתם להכא, לטובת החסומים? וחמרא למריה וטיבותא לשקייה

[נצחנות בעלמא?]

אכן מענין מאוד, וכמדומה שעדיין לא נזכר כאן לשון הרמב"ם בסה"מ 'שציונו להכרית זרע עמלק משאר זרע עשיו' (אני כותב מהזכרון ואולי הוא בקירוב לשונו). וחשבתי בשבת דאולי בא לאפוקי אדום שנצטוינו לא לתעבו.
אכן באמת כבר אבד זכרם דבא סנחריב כו' כמבואר בסוגיות הגמרא קידושין ויבמות.
אבל מעניין מאד הקושיה ונשמח להארת עיניים מדברי הדנים בה.

[נצחנות בעלמא?]

עודי מדבר ורעיוני על משכבי סליקו, דאולי אפשר לשכך קצת הקושי על פי מש"כ הרמב"ם במו"נ ח"ג פ"ל דזרע עשיו נתערבו זב"ז וביחוד עמלק גבר על כל בני עשיו שהיה גבור ואיש מלחמה, ואמנם כותב שם שיש להבחין בכל אחד מבני אדום האם אביו גם מעמלק או רק אמו, מ"מ י"ל דיואב הוה קים ליה בגוויהו דכבר נתערבו עד שודאי גם אביהם מעמלק.
והפיוטים יש לישבם עפי"ז דנתנו טעם למה שנסתבב שיבואו כל בני אדום בכלל עמלק דעשיו עבד ע"ז ועבר חמש עבירות וכו' וכו'
וידעתי דאין זה ישוב גמור מ"מ חזינא למיכתביה משום דמלאכת שמים הוא.

[לומד_בישיבה]

כידוע שמלבד המצווה של מחיית עמלק ולזכור את אשר עשה לך עמלק ישנו גם מצווה לשנוא אותו וכפי שהובא ברמב"ם כמה פעמים וראה בסה"מ (מ"ע קפ"ט) שכתב בזה"ל. היא שצונו לזכור מה שעשה לנו עמלק בהקדימו להרע לנו, ולשנוא אותו בכל עת ועת ולעורר הנפשות מאמרים להלחם בו, וכו', עד שלא תשכח ולא תחלש שנאתו ותחסר מהנפשות עם אורך הזמן. וכ"כ בפ"ה מהלכות מלכים ה"ה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו כדי לעורר איבתו.
ואפשר שלכן מזכיר הפייטן חטאי אדום ועשו לעורר הנפשות ושלא תחלש השנאה לעמלק וכו' עם אורך הזמן. (וכמו שכתב הרמב"ם) כאשר נדע ונזכור סבלם של בני ישראל מעשו וזרעו מאז היות לעם.
וגם אם אין עניין במחיית עשו ואדום וגם אין מצווה לזכור את אשר עשה לך אדום, אך כשאנו מזכירים ממעשיו של עשו ואדום יש בה משום המצווה שנצטוינו לשנוא אותו את עמלק וכמבואר ברמב"ם שם.

[לומד_בישיבה]

הגעתי למסקנא זו לאחר משא ומתן ארוך ומייגע ובעז"ה אעלה אותו לאויצר בבוא הזמן.
אבקש רק לדעת האם המצווה לשנוא את עמלק הוא דווקא מפני שערך מלחמה עם ישראל בהיותם עייף ויגע או שמא כוונת הרמב"ם שנצטווינו לשנוא אותו עד תכלה.
וגם אם השנאה אליו הוא מפני שהיה בן אליפז שרדף אחר איש עני וכו' כמובאר בתהלים ונכדו של עשו על כל המשתמע מכך שפיר דמי.
ועל פניו נראה לי שכוונת הרמב"ם לומר שנצטווינו לשנאו אותו ולא משנה למה ומדוע ומכוח מה - אם מישהו יוכל לעזור לי בנידון אודה לו במאוד מאוד.

[בריסק]

אמר הגרי"ד ז"ל: עלינו להדגיש שהדבר ברור ופשוט דהמצות עשה של מחיית עמלק נאמר רק כלפי זרעו של עמלק, כלומר, יוצאי חלציו של עמלק בנו של אליפז ונכדו של עשו. אך לא נצטוינו למחות לא את אביו אליפז ולא את סבו עשו ולא את עמו במידה ואינם מזרע עמלק. כמו כן לא נצטווינו למחות את זכר כל העמים אשר התאכזרו לעם ישראל.

ויש מי שהדפיס (א"ה: ראה הגרי"ד בוסטון ז"ל) בשם מרן הגר"ח זצ"ל, דהמצות עשה של מחיית עמלק אינו רק על זרע עמלק בלבד, אלא על כל אותן הרשעים שבכל הדורות הנלחמים כנגד ה' עמו ומשיחו וממשיכים מורשתו של עמלק, שגם הם בכלל המצות עשה לאבד את זכר עמלק, והוסיפו משמו שבכך יתיישב מדוע לא כתב הרמב"ם אצל המצות עשה של מחיית עמלק "וכבר אבד זכרם", כמו שכתב גבי ז' עממין. ולדבריו לפי הגר"ח ז"ל ניחא. היות וגם היום שייכת מצוה זו - ודברים אלו אסור לאומרן ואסור לשומען, והדבר ברור שהמצות עשה של מחיית עמלק היא דוקא על זרע עמלק בנו של אליפז בן עשו.

והדבר מפורש בדברי הרמב"ם במו"נ ח"ג פ"נ, וזה לשונו: אמנם ספור משפחות בני שעיר ויחסם בפרט הוא מפני מצוה אחת, והוא שהשי"ת צוה למחות זכר עמלק לבד ועמלק אמנם היה בן אליפז מן תמנע אחות לוטן, אך שאר בני עשו לא צוה להרגן, וכבר נתחתן עשו עם בני שעיר כמו שהתבאר בכתוב, והוליד מהם ומלך עליהם ונתערב זרעו בזרעם ושבו ארצות שעיר כלם, והמשפחות ההם מיוחסות למשפחה הגוברת אשר הם בני עשו, וכל שכן זרע עמלק כי הוא היה הגבור שבהם, ואילו לא התבארו היחסים ההם ופרטיהם היו כולם נהרגים בפשיעה, לכן באר הכתוב משפחותיהם ואמר שאלו שתראו אותם בשעיר ומלכות עמלק אינם כלם בני עמלק, אבל הם בני פלוני ובני פלוני ונתיחסו לעמלק להיות אמם מעמלק, זה כלו יושר מהשם עד שלא תהרג משפחה בתוך משפחה אחרת, כי הגזרה לא היתה רק על זרע עמלק.

ועלינו להבין מדוע באמת לא נצטווינו למחות את כל הרשעים שהציקו לישראל אטו עמלק הוא האכזר מכל האכזרים שהרגו מאות רבבות מבני ישראל וביאר מרן הגרי"ז ז"ל: בזה"ל:
וצ"ב מה היה חטאו הגדול של עמלק יותר מכל העמים שנלחמו עם ישראל ושעליו נאמר "מלחמה לה' בעמלק מדר דר" (בשלח י"ז ט"ז). ובאמת כאן בפסוק מבואר טעם הדבר דעמלק לא היה ירא אלקים, כמש"א "ולא ירא אלקים" וזהו גופא צ"ב במה לא היה ירא אלקים.
ונראה דהנה איתא בב"ק ע"ט ע"א מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו וזה לא השוה עבד לקונו, אלא כיבד העבד יותר מקונו שהוא ירא מבני אדם ואילו מעין של מעלה לא נזהר, ולכאורה בעינינו הדבר תמוה דאדרבה אדם שלא ירא כבר גם מבני אדם היה צריך להיות עונשו יותר גדול. אכן כד דייקינן חזינן עומקו של הדבר, גזלן לא עושה חשבונות, איננו מחשב בדבר מה שנראה לו עושה ואילו גנב כבר עושה חשבונות הוא ירא מבני אדם ומחשב בדבר איך לעשות שלא יראוהו בעשותו העבירה, ואדם שמחשב ועושה חשבונות ואעפ"כ איננו ירא מאלקים במעשיו רואים דבחשבון ומחשבה הוא מעלים עין מיראת אלקים, אבל אדם שלא מחשב כלום, אין במעשיו לא יראת אלקים דאדם זה לא מחשב ולא בחשבון עשה מעשיו.

והנה גם כאן איתא "ואתה עיף ויגע" עמלק לא התנפל על היהודים בלי חשבון הוא עשה חשבון, חפש ומצא זמן שישראל היו עייפים ויגעים וחשב שזה הזמן להשמידם, ומכיון שעשה חשבון ואת השי"ת לא הכניס כלל בחשבונו, הרי הוא "ולא ירא אלקים". אבל עמים אחרים לא עשו חשבונות, מה שנראה להם לטוב עשו, אבל עמלק במחשבה ובדעת בחשבון שבשעת חולשת ישראל יוכל להתגבר עליהם, ולא השי"ת הוא העושה להם חיל, ממנו לא ירא כלל, ולכן הוא אשר היה "ולא ירא אלקים" והמדה כנגד מדה היה מלחמה לה' בעמלק מדור דור, דמשום דהוא לא היה ירא אלקים לכן יהא מלחמה לה' בעמלק מדור דור.

אמנם קשיא אם כנים הדברים שנצטווינו למחות את עמלק בלבד ולא את כל הרשעים שהציקו לישראל ובכלל זה שלא נצטווינו למחות את זרעו של עשיו הלוא הוא אדום - אם כן יוקשה ביותר מדוע הקליר מזכיר בשבת זכור את חטאי עשו ואדום. ומאי שייטיה חטאי עשו ואדום לחטאי עמלק. והרי הדבר פשוט שאם לא נצטווינו למחות את זכרם של כל הרשעים ממילא גם אין כל עניין לזכור את חטאי האכזרים חטאי עשו הרשע וחטאי אדום וזרעם ולשם מה מזכירם הקליר.

והנראה בזה. על פי מה שכתב הרמב"ם הנ"ל שמצווה לשנוא את עמלק ומתוך שנאתו אליו להשמיד אותו ועיין בספר המצוות מצות עשה קפ"ט וז"ל: היא שצונו לזכור מה שעשה לנו עמלק מהקדימו להרע לנו ושנאמר זה בכל עת ועת ונעורר הנפשות במאמרים להלחם בו ונזרז העם לשנוא אותו עד שלא תשכח המצוה ולא תחלש שנאתו ותחסר מן הנפשות עם אורך הזמן. והוא אמרו יתעלה (שם) זכור את אשר עשה לך עמלק. הרי מבואר מדברי הרמב"ם שיש מצווה לשנוא את עמלק בנוסף למצוות מחה תמחה את זכר עמלק. וכן הוא ברמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה ה ומצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו, כדי לעורר איבתו, שנאמר זכור את אשר עשה לך עמלק, מפי השמועה למדו זכור בפה לא תשכח בלב, שאסור לשכוח איבתו ושנאתו.

ועוד יותר מזה. עלינו לשנוא אותו כשיעור השנאה שהיה לישראל כנגד עמלק בשעה שלחמו איתו כשיצאו ממצרים, שהרי כתב, ולא תחלש שנאתו וכו' – ועתה ניחא שהקליר הזכיר חטאי עשיו ועשיו המציקים לישראל מאז היותינו לעם לעורר השנאה לזרעו עמלק. ואין כמו הזכרת חטאי עשו ואדום כדי לעורר בלבבנו את השנאה לעמלק.

בדיבוק חברים על פי דברי מרן הגרי"ז והגרי"ד ז"ל ועוד.

[אפרקסתא דעניא]

יפה. ולהוסיף, ששמעתי מת"ח אחד, שע"פ הגרי"ז מובן מה שאמר שמואל לאגג: "כאשר שכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך", שלפשוטו הוא תמוה, כי הורגו בגלל ששכלה נשים חרבו? ולהגרי"ז א"ש שאמר זאת כדי לעורר איבתו ולהביא עצמו לשנאה יתירה כלפי אגג, ומתוך כך יקיים בו מצוות מחיי"ע.

[בריסק]

בגמ' ב"ב כא: מובא מעשה יואב שהרג כל זכר באדום, שטעה וחשב זכר בשני קמצין, ולכן החייה הנקבות.

המהרש"א בסנהדרין מבין שמדובר בעמלקים ולא באדומים גרידא,
וכן ראיתי פעם שהוכיחו מלשון הפסוק גופא, שהרי כתוב ויך כל זכר באדום... עד הכרית כל זכר באדום" ובשמואל נאמר שדוד שם נציבים באדום שיהיו לו לעבדים "ויהי כל אדום עבדים לדוד". ועוד, הרי מפורש כמה פעמים שהיו אדומיים גם אחרי מלחמת יואב.

לכן פירוש הפסוק הוא כאילו היה כתוב ויהרוג כל זכר עמלקי באדום. כלומר, הרג את העמלקים שבהם, והותיר את האדומים.
מקור: הרב ברזילי.

[בריסק]

הרב ברזילי.
עתה זה מושלם.
החברים רוצים לראות אותך כותב בפורום.

[לומד_בישיבה]

אבקש להבהיר כי שוחחתי עם רב ישבב באישי ולדעתו כדאי לפרסם את הדברים בבמה כל שהיא לכן אבקש לא לעשות שימוש בתוכן האשכול כאשר אחד מבני החבורה כאן מתכוון לפרסם את הדברים.

[ישבב הסופר]

עתה הודיעני ידיד שמצא איזכור לקושיא זו במעגל טוב להרחיד"א ויישובים עליו.

[לומד_בישיבה]

ישבב, האם ביקשת ליישב רק את הקושיא מאדום שעל זה כבר השיב הרב ברזילי, או את הקושיא בכללה.

[ישבב הסופר]

הקושיא על עמלק.

[ישבב הסופר]

הנושא עמלק - אדום עלה שוב בדיון בדיבוק חברים, ואעלה את זה שוב בביהמ"ד דהכא אולי אחד מחכמינו יודע דבר בנושא

[נוטר הכרמים]

לו, יב וְתִמְנַ֣ע׀ הָיְתָ֣ה פִילֶ֗גֶשׁ לֶֽאֱלִיפַז֙ בֶּן־עֵשָׂ֔ו וַתֵּ֥לֶד לֶאֱלִיפַ֖ז אֶת־עֲמָלֵ֑ק.

כתב בספר העיקרים (מאמר ג פרק כה):

ואחר הצעה זו אומר כי מה שאמר שתורת משה היא חסרה מצד החומר זה יורה על חסרון ידיעתו בתורת משה, כי אין דבר בתורת משה ולא שום ספור שאינו הכרחי לתורה אם ללמד איזה דעת או מוסר או לבאר איזו מצוה ממצות התורה, כי אף ותמנע היתה פילגש לאליפז בן עשו היה צריך לכתבו, כדי להבדיל בין עמלק שצותה התורה להחרימו ובין שאר בני עשו שנאמר עליהם לא תתעב אדומי כי אחיך הוא, וכן כל שאר הספורים הם ליודעים חן, וכבר האריכו מפרשי תורתנו בכל פרט ופרט מהם.

ונראה כוונתו למה שכתב הרמב"ן כאן, וז"ל,

ויתכן כי בני אליפז החמשה היו ידועים לו, כי הולידם מנשיו, ועמלק בעבור היותו בן פלגש לא היה לו שם באחיו, והיה נכלל עם בני עשו בעבור היותו מזרעו, והוצרך הכתוב לומר כי אמו פלונית אשר הוא נודע לה ילדתו לאליפז, אבל איננו בכלל בני עשו, ולא יושב עמהם בהר שעיר, כי בבני הגבירות יקרא לו זרע ולא בבן הפילגש, כי לא יירש בן אמה עם בניו, כמו שעשה אביו. והנה אנחנו נצטוינו בבני עשו שלא נתעב אותם ולא נקח את ארצם, והם כל בניו הידועים לו היושבים בשעיר, כי הם הנקראים אדום על שמו, אבל בן הפילגש אינו בכלל בני עשו ולא עמהם בארצם, ונצטוינו בו בהפך לתעב אותו ולמחות את שמו.

ולפלא שבספר ליקוטי ריצב"א הביא דבר זה בשם רבינו חיים מוואלאז'ין, ומשם הועתק לספר ביאורי רבינו חיים מוואלאז'ין, והרי זה מפורש בדברי הרמב"ן כאן.