פנינה יקרה מתורת רבינו החתם סופר זצ"ל, לרגל היא"צ הקע"ו שלו

[אוצר החכמה]

בס"ד.
מאמר נפלא זה הומצא לנו מגנזי הגרי"ח סופר שליט"א, ראש ישיבת כף החיים, ירושלים ת"ו. והננו להביאו לרגל יום הילולא של רבן של ישראל החתם סופר זצ"ל.

א. יודע כל לומד תלמודנו הקדוש שיש בו "סוגיות הפוכות" "סוגיות מתחלפות", וכלשון רבינו המאירי ז"ל שבת (כ"ג א'): "הרבה סוגיות מתחלפות בתלמוד מצינו בהם הפך סוגיא זו", ובמגילה (י' ב') כתב רבינו המאירי ז"ל: "הרבה סוגיות מתחלפות בתלמוד בענין קדושה ראשונה, קצתן נראה מהם שלא נתקדשה לעתיד, וקצתם נראה מהם שנתקדשה לעתיד, ונתחבטו בפירושם הרבה מפרשים", וביבמות (ע"ב ב') כתב: "וזו אחת מן הסוגיות המתחלפות בתלמוד וכו', והרבה לנו כיוצא בה בתלמוד", ועוד לו בנדרים (ט' ב') כתב: "זהו ענין התלמוד שהסוגיאות מתחלפות תמיד", ובבבא בתרא (ד' ב') כתב: "אלא שזה דרך התלמוד להיות הגרסאות מתחלפות תמיד ממסכת למסכת", ועוד עיין לו כתובות (כ"ט א'), וקידושין (ה' ב), ובבא בתרא (קל"ח א') עיין שם.

ורבותינו ז"ל בעלי התוספות הראו עזוז נוראות תורתם זיע"א במנחות (נ"ח סע"ב) והביאו המון סוגיות הפוכות שמצינו בתלמוד, ועיין לרבינו הגדול הרמב"ן ז"ל בחידושיו לגיטין (כ"ה א'), ובספר המלחמות סוכה (ט' ב'), וריטב"א כתובות (ל"ו ב'), ועיין לגאון רבי ישעיה ברלין ז"ל בהגהות מסורת הש"ס למנחות שם ובהגהות הגאון יעב"ץ ז"ל שם, ולגאון מהרש"ם ז"ל בספרו עין הרועים (דף ק' אות כ"ד) ונתבאר במקומו בס"ד.

ופשר דבר הסביר לנו רבינו הגדול הרשב"א ז"ל בתשובותיו ח"א (סימן רח"ץ) שכל שיש סוגיות הפוכות הוי "כלישנא אחרינא" דתלמודא, עיין שם שגם הוא הביא דוגמאות לסוגיות הפוכות עש"ב.

ונראה שהכוונה כמו שמצינו בתלמוד שבמקום אחד ובסוגיא אחת הביאו רבינא ורב אשי תרי לישני דפליגי אהדדי כההיא דברכות (ל"ח ב', ומ"ז ב', ונ' א'), ויבמות (ל"ה א'), וגיטין (י"ד א' וט"ז ב'), ובבא קמא (נ"ט סע"א) ועוד ועוד, כך נהגו ועשו רבינא ורב אשי שקבעו לישנא אחת במסכת זו, ולישנא אחרינא קבעו במקום אחר, וסמכו שיודע התלמוד ידע דהם תרי לישני ולא קשיא, ועיין היטב בדברי הרשב"א שם,

ב. והנה דרך לימודי ראיתי בס"ד בענין זה דבר פלא, והנני להעלות הדברים על גבי הכתב, ולמעיינים שוחרי תורה ותושיה הע"י, משפט הבחירה.

עיין לר"ן ז"ל נדרים (ז' ב') שהביא קושית התוספות שהסוגיא במסכת מועד קטן פרק ואלו מגלחין דלא בסוגיא בנדרים שם, והתוספות תירצו ע"ש, וסיים הר"ן: "אבל ראיתי לרב אלפסי ז"ל שדחה אותה [סוגיא] שבפרק ואלו מגלחין מפני זו [דנדרים], כמו שכתב בהלכותיו שם, וכן דעת הרמב"ם ז"ל הלכות תלמוד תורה (פ"ז הי"ג)".

הרי לנו מבואר שכאשר סוגיות התלמוד הפוכות, פסק הרמב"ם ז"ל כסוגיא דנדרים, ובעי טעמא מדוע העדיף הרמב"ם ז"ל סוגיא דבנדרים על הסוגיא דמועד קטן.

ג. עוד מצאתי בס"ד בענין טובת הנאה אם הוי ממון או לא, שסוגיות התלמוד מתחלפות, וגם שם פסק הרמב"ם ז"ל כסוגיא דנדרים דטובת הנאה אינה ממון, ודלא כהרבה מרבותינו הראשונים שפסקו דטובת הנאה ממון עיין ש"ך חו"מ (ס"ס ש"נ) ושו"ת עמודי אור (סימן ק"ה אות ז') ע"ש. [ועיין מה שכתבתי בס"ד להסביר בחיבורי אור משה על מסכת קידושין (סימן מ"ז) עיין שם].

ד. עוד מצאתי בס"ד בענין ידים מוכיחות או לא, שסוגיות התלמוד מתחלפות, וכתב רבינו הגדול הגר"א ז"ל בביאור הגר"א אה"ע (סימן כ"ז אות כ"ג): "הסוגיות מתחלפות דבגיטין פליגי בודין, ובנדרים שם משמע דפליגי במינאי, וכתבו הרשב"א והר"ן דבתרווייהו פליגי, ורבו בזה הסברות וכו', והרמב"ם סבירא ליה כסוגיא דנדרים דהלכה כרבנן" עש"ב. ושוב מצינו שכאשר הסוגיות בתלמוד מתחלפות, אזי הרמב"ם פוסק כסוגיא דנדרים, וגם כאן בעי טעמא מדוע פסק כההיא דנדרים.

ה. עוד מצאתי בס"ד שהסוגיא בענין נבואה בשבת (צ"ב א') מחולפת מסוגיא דנדרים (ל"ח א'), וראיתי לגה"ק רבי יצחק מספינקא זצוק"ל הי"ד בספרו שו"ת חקל יצחק (קונטרס עשרה מאמרות מאמר ט' ד"מ ע"א) אחר שהביא דברי רבותינו המפרשים שעמדו שהסוגיות מתחלפות כנ"ל, כה כתב: "והרמב"ם סבר דהעיקר כסוגיא דנדרים", ע"ש, וגם כאן הבן שואל מדוע העדיף הרמב"ם ז"ל לפסוק כסוגיא דנדרים ולא כסוגיא דשבת.

ובעזה"י תא אחוי לך בירורן של דברים, והוא שמצאתי מרגינתא דלית בה טימי, ממי שנגלה לו זה מסוד ה' ליראיו, הוא רבן של ישראל, רבינו הגדול החתם סופר זצ"ל שכה כתב בחידושיו למסכת חולין (ל"ג א'): "עיין רמב"ם הלכות מלכים (פ"י ה"ט וה"י), שנראה שמחלק בין גוי לבן נח שאותו קיבל עליו שלא לעבוד עבודה זרה וזה מותר לשבות ולקיים המצות שירצה, ומזה מקבלים קרבנות ומלמדים לו תורה ומקבלים ממנו צדקה, והשתא לא קשיא מגוי ששבת מי איכא מידי, דהרי גם גוי אם אינו עובד עבודה זרה מותר לשבות, ומיושב קושית התלמוד בסנהדרין (נ"ח סע"ב) ולחשביה בהדי שבע מצות. ונ"ל הרמב"ם סמך על מסכת נדרים (ל"א ע"א) עושים ואינם מצווים משמע גם אינם אסורים, והלכה כסתם דמסכת נדרים דהוא בתרא טפי מסתם תלמוד דשאר מסכתות שהוא חיבור מאוחר".

הרי שגילה לנו רבינו הגדול החתם סופר זצ"ל דהמסכת הבתראה משאר מסכתות התלמוד היא מסכת נדרים, ויש לפסוק כמותה נגד שאר המסכתות, כי היא המסכת שנתחברה האחרונה, ותמיד קיימא לן כבתראה, וכמו שידוע גבי פוסקים שכתבו כמה ספרים ונמצא בהם סתירה - אזי נוקטים לעיקר את הדברים שבחיבור האחרון, שכך מסורת בידנו מגאוני הדורות שכל פוסק שדבריו סותרים זה את זה נקטינן ותפסינן לעיקר כדבריו שבאו בחיבורו היותר מאוחר, וכדכתבו להדיא הגאון רבי חיים פאלאג'י ז"ל בספרו שו"ת חיים ביד (סימן מ"ד דנ"ג סע"ג), והגאון חח"ם ז"ל בשדי חמד (מערכת אבלות פאת השדי סימן כ"ד), ועיין שו"ת חכם צבי (סימן י"ד די"ג סע"א), ולגאון מהרש"ם ז"ל בדעת תורה יו"ד (סימן נ"א קונט"א לאות ח') ע"ש, וגדולה מזו לימדנו להועיל הגאון המובהק רבי חיים פונטרימולי ז"ל בספרו היקר פתח הדביר (סימן של"א אות ב') דכל שיש סתירה בדברי פוסק ואנן ידעינן מה הם דבריו שבאחרונה, כוותיהו עבדינן, ואפילו שהם נגד מקומות רבים בחיבוריו, דלא אזלינן בתר רובא, אלא בתר בתראה אזלינן ע"ש, ועיין בחיבורי תפארת יצחק (דף י"ג), ובחיבורי שלום יעקב (סימן ד' דף ע"ז) ובשאר חיבוריי בס"ד.

והשתא דאתינן להכי מובנים היטב דברי אדונינו הרמב"ם ז"ל שבכל ששת המקומות הללו שסוגיות התלמוד הפוכות זו מזו, פסק כסוגיות דמסכת נדרים דייקא, כי מסכת נדרים היא הבתראה מכל שאר מסכתות התלמוד, והיא עיקר, וכאשר לימדנו להועיל רבינו הגדול החתם סופר זצ"ל. [ואין לתמוה שהרמב"ם ז"ל פסק כההיא דמנחות (ק"ה ב') ולא כסוגיא דנדרים (נ"ו א'), כי כבר אסברה היטב רבינו הרמב"ן ז"ל והעלה הסוגיות בקנה אחד וכך דעת הרמב"ם כדכתב הר"ן נדרים שם, ועיין בית יוסף חו"מ (סימן רי"ד)].

ומה שכתבתי שרבינו החתם סופר זצ"ל שהעלה שמסכת נדרים היא הבתראה משאר מסכתות התלמוד, הוא משום שכך נגלה לו מסוד ה' ליראיו, כי מלבד שרבינו החתם סופר זצ"ל עצמו לא הביא מקור לדבריו, ולחידוש נפלא זה בודאי צריך להביא מקור מוכרח, שהרי אי אפשר לומר דבר זה מסברא, ודוק.

עוד בה כי בעניותי נעלם ממני ואיני יודע מקור לדבר זה, וכמה שטרחתי וחפשתי זמן זמנים טובא, ודברתי בזה עם כמה וכמה מחכמי ישראל שליט"א, לא עלה בידינו למצוא מקור לדבר, ולענ"ד אין נזכר חידוש זה בקבלת רבותינו הגאונים ז"ל שמפיהם אנחנו חיים בכגון דא, ולא בדברות רבותינו הראשונים ע"ה עיני העדה שמהם תורה ואורה יוצאה, ולכן אמרתי מה שאמרתי לענ"ד. [ובעניותי אצלי זה כמו שאמר רבינו החתם סופר זצ"ל שעם שמשה רבינו ע"ה קבל תורה מסיני בחג השבועות, מכל מקום סודות התורה נתגלו לו בימי החנוכה, כמובא בספר מנהגי חתם סופר ע"ש, וגם לזה אין רמז ומקור נפתח בדברות רבותינו קמאי נ"ע כנודע, וכבר רבים דברו בזה, ובעל כרחין לומר דנודע הדבר לרבינו החתם סופר ז"ל מסוד ה', ועיין לו בתשובתו (יו"ד סימן רל"ד) המפורסמת אל הגאון מהרא"ז מרגליות ז"ל בעל בית אפרים שאינו יכול לבאר מפני פריצי בני עמינו וכו' והדברים ידועים, וגם מפורסם הרמז לסילוקו של צדיק לחי העולם הבא שכתב רבינו החתם סופר זצ"ל בהגהותיו לשלחן ערוך חו"מ (סימן ס"ז) גבי שנות השמיטה ועיין בספר חוט המשולש ואכמ"ל].

ומצאתי בפירוש תפארת ישראל למשנה אבות (פ"ב מ"ד בועז סק"ב) שכה כתב: "והרי גם רב אשי עשה מהדורה בתרא לתלמוד (כבבא בתרא קנ"ז ב'), וכמדומה לי שמסכתות נדרים נזיר ערכין כריתות תמורה מעילה תמיד נתטפה השעה ולא עשה עליהן מהדורא בתרא, ולכן באמת לשון מסכתות הללו אינן כסגנון שאר מסכתות התלמוד ועיין תוספות נדרים (ז' ב)" עכ"ל, מכל מקום גם הוא ז"ל מלבד שהוציא הדברים בלשון "כמדומה לי", לא קבע שמסכת נדרים היא הבתראה מכל המסכתות, כדנקט רבינו החתם סופר זצ"ל, ותקע בה מסמרות עד כדי שכתב לדחות מפניה שאר המסכתות וכמשנ"ת.

ועם הדברים האמורים מסביר אני לעצמי דברי רבינו המאירי ז"ל בבית הבחירה שלו לנדרים (ט' ב') שכתב: "אלא שזהו ענין התלמוד שהסוגיות מתחלפות בו תמיד, וכל שכן במסכת נדרים שאין הלשונות מדוקדקים בה כל כך כשאר הלשונות שבתלמוד", ועוד לו שם (פ"ח א') כתב: "וכבר בארנו שהרבה לשונות באו במסכת זו שאינם מדוקדקים כל כך", זה הנלע"ד בס"ד. [עיקרי הדברים כבר כתבתי בחיבורי זרע חיים הנדפס בשנת תשמ"ח (סימן כ"ח דף קנ"ח) וכאן באו הדברים עם הוספות במהדורה בתרא באר היטב בעזהי"ת].

ואחלה פני המעיינים הישרים שליט"א שהיודע בה דברים בענין זה יוסיף ויאיר ויעיר ולא ימנע בר, ומיניה ומיני יעקב הקטן תסתיים שמעתתא, וישא ברכה מאלקי המערכה אמן.

[מה שנכון נכון]

ר"ן נדרים יב.
והך סוגיא קטיע היא דלא פירש הש"ס אם כן מאי אתא לאשמועינן אלא סמיך ליה אסוגיין דריש פרק שבועות שתים בתרא דאמרי' התם האי לישנא ממש.
מובא אצל אפשטיין במבואות לספרות האמוראים. וכך גם מסקנתו ע"פ דרכו שנדרים מאוחרת ע"ש.

וע"ע כאן.
viewtopic.php?f=7&t=17121&p=#p162653

וגם מפורסם הרמז לסילוקו של צדיק לחי העולם הבא שכתב רבינו החתם סופר זצ"ל בהגהותיו לשלחן ערוך חו"מ (סימן ס"ז) גבי שנות השמיטה ועיין בספר חוט המשולש ואכמ"ל.

viewtopic.php?f=17&t=23911#p239412

[אורח]

לדברים היקרים של הגרי"ח סופר שליט"א בענין הסוגיות ההפוכות בתלמוד, הנה ראיתי בתוספות שנץ בבא קמא קי"ז א': "והא תני אבוה דרבי אבין בראשונה היו אומרים המטמא והמדמע וכו'. בפרק הניזקין אמרינן איפכא תני אבוה דרבי אבין בראשונה היו אומרים המטמא והמנסך חזרו לומר אף המדמע וכהאי גוונא איכא טובא בתלמוד", והאריך בבהבאת סוגיות הפוכות בתלמוד, וחתם: "ויש מהן כמו איכא דאמרי, ויש מהן כמו טעות סופר" עכ"ל, והובא בשיטה מקובצת שם.

הרי שמה שהביא הגריח"ס שליט"א משו"ת הרשב"א שסוגיות הפוכות הוי כמו לישנא אחרינא - כבר כתבו כן בעלי התוספות, וכן ראיתי להדיא בתוספות נדה (כ"ג סע"ב) שכתבו כן משם רבינו תם דהוי כמו איכא דאמרי ע"ש, רמז להם הגרי"ב בהגהות מסורת הש"ס לתוספות שם במנחות נ"ח ב'.

ודברי התוספות שנץ שכתב "ויש מהן כמו טעות סופר", לא הבינותי, האם רוצה לומר כפשטו ששהסופרים מעתיקי כתבי יד של התלמוד טעו בהעתקתם ושיבשו ספרי התלמוד? אלא לפי זה מהו שכתב "כמו" טעות סופר, והיה לו לכתוב ויש מהן טעות סופר, ותו לא. והדברים צ"ע.

ועל המרגינתא דמצא הגריח"ס בדברי החתם סופר זצ"ל שמסכת נדרים היא האחרונה הבתרא מכל המסכתות, הרב המשנ"נ ציין שכך הוא בספר מבואות וכו', ואין הספר תחת ידי, ורציתי לדעת אם אכן כתב כך שמסכת נדרים היא האחרונה והבתרא מכל המסכתות, או רק כתב שהיא מאוחרת וכו', וכמו שכבר הביא הגריח"ס מדברי התפארת ישראל. מי יכול לצטט דבריו.

[מה שנכון נכון]

ועל המרגינתא דמצא הגריח"ס בדברי החתם סופר זצ"ל שמסכת נדרים היא האחרונה הבתרא מכל המסכתות, הרב המשנ"נ ציין שכך הוא בספר מבואות וכו', ואין הספר תחת ידי, ורציתי לדעת אם אכן כתב כך שמסכת נדרים היא האחרונה והבתרא מכל המסכתות, או רק כתב שהיא מאוחרת וכו', וכמו שכבר הביא הגריח"ס מדברי התפארת ישראל. מי יכול לצטט דבריו.

הספר נמצא בה"ב.
התפארת ישראל לא כתב שנדרים מאוחרת אלא להיפך שהיא [וחברותיה] מוקדמת לשאר המסכתות.