אני מרשה לעצמי לצאת מ'בית המדרש' ולהתעטר במטפחת הסופרים, מאחר וכל שעריה שוממים, ולענ"ד הדברים נחוצים מאוד.
כתוב בפרשה (מח,טו): האלקים הרועה אותי מעודי עד היום הזה.
ואיתא בפסחים קיח,א: א"ר יוחנן קשים מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה, דאילו בגאולה כתיב המלאך הגואל אותי, ואילו במזונות כתיב האלקים הרועה.
והנה לא נתבאר להדיא בגמ' וברש"י שם היכן מפורש כאן בקרא דמיירי לענין מזונות. ונראה דזה כתיב במלת 'הרועה' דקאי על מזונות, כמו דמתרגם אונקלוס כאן: ה' דזן יתי. וראה להלן מט,כד: מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל. ובתרגום אונקלוס: די במימריה זן אבהן ובנין זרעא דישראל.
וראה עוד בפי' רשב"ם במדבר יד,לג: ובניכם יהיו רעים-מתפרנסים כעין מרעה הצאן. הרי לנו טעם הדבר שפרנסה מכונה בשם רעיה, שכן כל מהותו של המרעה הוא פרנסת הצאן.
ולפי"ז נראה לפרש גם נוסח ברכת רחם נא בברכת המזון: אלקינו אבינו רענו זוננו פרנסנו וכלכלנו, שאין משמעותו מלשון הנהיגנו, דמה ענינו לכאן, אלא זה מענין פרנסה, וכפל כאן ענין נתינת המזון במילים שונות, ואחת מהנה היא 'רענו', ולא ראיתי שעמדו בזה.