מקור ל: הצמדת הרגליים זל"ז בקדיש (כבשמו"ע)

[היא שיחתי]

ידוע לאי מי ספר הדן בזה?

[עשוי לנחת]

בפוסקים לא הביאו שצריך לכוין רגליו, והביאו כן בשמו"ע ובקדושה, אך בקדיש לא, ומצינו חידוש בערוה"ש צה, א שיש שנהגו לכוין רגליהם גם בברכו. ומעניין מה מקורו.

[יאיר.]

אז מדוע מקפידים בהצמדתן בקדיש? מנהג טעות?

[ישבב הסופר]

באמת מעניין שהנושא עלה כעת, כי אאמו"ר שאלני על מקור לזה לפני שבועיים וחיפשתי חומר בעניין לפני שאעלהו לכאן. לע"ע לא מצאתי בזה כלום.

[אוצר החכמה]

באמת מוזכר שאין לזה מקור, אבל מצאתי את זה http://www.otzar.org/WOTZAR/Book.aspx?61544&&page=12

[היא שיחתי]

מקור יפה מאוד!
מזמן הרוקח ראה כאן
http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/heb ... 552_17.pdf

[היא שיחתי]

ראיתי במקום אחר שמספר זה גם מקור לאי אכילת מצה מר"ח ניסן

ציטוט
"ריגלר כותב: ''ראש וראשון לפוסקים שהביא זמן הרחקה ארוך יותר מאכילת מצה הוא בעל ''שירי כנסת הגדולה'' בסי' תע''א (עמ' פ''ו,ב סי' ג'): ''ויש נוהגין שלא לאכול מצה מראש חודש וכן הוא מנהג רבים מקושט' יע''א...''.
מנהג זה היה קיים כבר באיטליה בימי-הביניים, אבל לא היה נפוץ בציבור הרחב, רק בין ''יראי-שמים'', ראה: ספר התדיר, לר' משה ב''ר יקותיאל איש רומי מן האדומים, בתוך: מ''י בלוי (מהדיר), שיטת הקדמונים, ניו-יורק תשנ''ב, עמ' רטו: ''...ומן המנחה ולמעלה אסור לאכול כל עיקר, כדי שיאכל מצה לתיאבון לערב. ויראי שמים נוהגים שלא לאכול מצה מטעם זה מראש חדש ניסן''. " ע"כ

[חכם באשי]

ר' אברהם בן הרמב"ם (בן דורו של הרוקח) מחייב את כל המתפללים לעמוד כשרגליהם צמודות זו לזו, ובמשך כל התפילה!
עי' ספר המספיק לעובדי השם, מהדורת דנה, עמ' 65 ועוד.
אך כמובן זה היה מתיקוניו החסידיים שחידש.

[איש_ספר]

כ"כ בהליכות עולם לגרע"י ח"א עמ' צ"ב שטוב להחמיר ולמד ק"ו מקדושה, וכן ריהטת האחרונים שהשוו קדיש לשמו"ע לכמה דינים כמו שאין לעבור מלפני האומר ועוד עי"ש.
בנטעי גבריאל מביא דין זה בשם 'סידור עבודת ישראל''.

[תולעת ספרים07]

בתפילה הוא מדינא דגמ' ברכות י עמוד ב המתפלל צריך שיכוון תפילתו - ושמא כוונתך לומר שהקדיש הוא חלק מהתפילה.
ובאמת גם אני חשבתי באופן כזה על פי מה שכתב בתה"ד סימן צ"ד שהקדיש חוזר על תפלת י"ח ומשמע מדבריו שהקדיש חלק מהתפלה.
[כתבתי לפני שראיתי דברי כבוד א"ס]

[כלבאשבוע]

נסתפקתי בזה לפני זמן רב עד שמצאתי את דבריו של ה'מקור חיים' (לבעל החוות יאיר) בסי' נ"ו שטוען שמסתפק אם יש לזה מקור.
(רציתי להביא צילום אך כאן זה מעבר ל40 דף ובהב"ב אינו בנמצא.)

[תולעת ספרים07]

לרבינו א"ס איך ניתן ללמוד ק"ו מקדושה כאשר כל המקור לקדושה הוא דברי האר"י והאר"י אינו מזכיר כלל קדיש אדרבא האר"י גם לא הקפיד לעמוד בקדיש.

[איש_ספר]

הרב תולעת, לפ"ש לא זכר שר דברי מרן הקדוש בשולחנו הטהור סי' צ"ה ס"ד.

[תולעת ספרים07]

רבינו לא השכלתי הבין.

[אוצר החכמה]

כוונתו שענין קדושה ברגל ישרה מוזכר בשו"ע ולא רק באריז"ל, אבל עדיין שאלתך קיימת שמנהג הספרדים שעומדים בקדושה (ברגל ישרה) ויושבים בקדיש הוא קצת פירכא לק"ו.

[תולעת ספרים07]

עד כמה שזכור לי בשו"ע הוא מביאו בשם התה"ד ובעיקר בשם האר"י ראה שם במ"ב
באמת שיש לי לעיין בדברי התה"ד אך היה זכור לי ואכן כך ראיתי עתה במ"ב קכ"ה ס"ק ד שעיקר המקור לזה הוא דברי האר"י ע"ש והאר"י ז"ל היה מזהיר על זה מאוד וכך כולם העתיקו.

[אוצר החכמה]

זכרונך קצת מטעה אותך, כי הוא מפורש שם בדברי המחבר.
ולעניין הק"ו צריך לומר שס"ל שבקדיש נחשב רק האומר את הקדיש כאומר קדיש, והציבור אף שעונים איש"ר לא מיקרו שאומרים קדיש, אבל בקדושה מיקרי שכ"א אומר קדושה. וכן מדוקדק לשון המחבר שם כשאומר קדושה עם הש"ץ.

[תולעת ספרים07]

באמת מוזר לי מאוד מדוע המ"ב לא הביא את דברי האר"י בסימן צ"ה והמתין עד סימן קכ"ה.

[איש_ספר]

חשבתי שהנושא כאן הוא הצמדת הרגלים ע"י האומר קדיש לא?

[תולעת ספרים07]

ואולי מעניין לעניין שלא באותו עניין.
מעולם אני תמה איך אנשים שעומדים מחוץ לביהכ"נ כאשר שומעים את הש"ץ אומרים קדושה הריהם מצטרפים עמהם והרי אין להם עשרה בחוץ.
ולא מצאתי לעת עתה מי שעומד בזה.

[יאיר.]

ואולי מעניין לעניין שלא באותו עניין.
מעולם אני תמה איך אנשים שעומדים מחוץ לביהכ"נ כאשר שומעים את הש"ץ אומרים קדושה הריהם מצטרפים עמהם והרי אין להם עשרה בחוץ.
ולא מצאתי לעת עתה מי שעומד בזה.

מה הבעיה בזה?

לשיטתך הם צריכים להמשיך לשבת?!

[יאיר.]

כוונתו שענין קדושה ברגל ישרה מוזכר בשו"ע ולא רק באריז"ל, אבל עדיין שאלתך קיימת שמנהג הספרדים שעומדים בקדושה (ברגל ישרה) ויושבים בקדיש הוא קצת פירכא לק"ו.

אכן כך נוהגים הספרדים.
אך לפי מה שאני יודע אין כך ההלכה אצלם ובאמת היא זהה לזו של האשכנזים.

שמעיקר הדין אם היה עומד והחזן התחיל קדיש חייב לעמוד עד "דאמרין בעלמא ואמרו אמן" ורק אם ישב קודם מותר לו להמשיך לשבת
ולכתחילה עדיף לעמוד תמיד.
ותמה אני כיצד השתרש מנהג טעות זה אצלם...

[תולעת ספרים07]

ואולי מעניין לעניין שלא באותו עניין.
מעולם אני תמה איך אנשים שעומדים מחוץ לביהכ"נ כאשר שומעים את הש"ץ אומרים קדושה הריהם מצטרפים עמהם והרי אין להם עשרה בחוץ.
ולא מצאתי לעת עתה מי שעומד בזה.

מה הבעיה בזה?

לשיטתך הם צריכים להמשיך לשבת?!

כוונתי לשאול איך מותר לומר קדושה מחוץ לביהכ"נ ללא עשרה שהרי דברים שבקדושה אסור לאומרם ללא עשרה.
ובפרט לפי מה שכתבנו כאן לעיל שעניית קדושה הרי זה כמו אמירת קדושה ולא כמו קדיש וכפי שפירשו א"ס ואוצה"ח.

[יאיר.]

אשאל שוב.

האם לדעתך אדם שנמצא רחוק מבית הכנסת 300 מטר (ולא יספיק לרוץ לבית הכנסת) ושומע את הקדושה היטב. ימשיך לשבת ולא יענה??

[תולעת ספרים07]

לא אמרתי שימשיך לשבת מצידי שימשיך ללכת
אך לדעתי אחד שנמצא מחוץ לביהכ"נ אסור לו לקפוץ קדוש ולומר יחד עם החזן קדושה שהרי אינו מצטרף למניין ונמצא אומר קדושה ללא עשרה וזה אסור.
עכשיו מובן?

[איש_ספר]

קי"ל דאפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת וממילא איסור בודאי שאין, הנידון אם יש חיוב או לא וכבר נחלקו בזה פוסקי זמנינו.
הספרדים שיושבים בקדיש עושים זאת ע"פ האר"י אבל בודאי שבתפסו מעומד יש חיוב לעמוד ואין חילוק בזה וכך נוהגים בעלי תורה.

[יאיר.]

תודה א"ס. חסכת לי.

[תולעת ספרים07]

עד כמה שזכור לי אפילו בעזרת נשים אין זה נחשב מצטרף למניין וראה רשב"א לגבי ברכת המזון ועוד ולפי"ז איך יתכן שנחשב הדבר כאומר קדושה בעשרה.

[תולעת ספרים07]

ועיין שו"ת התעוררות תשובה ח"ג סימן י"ג ובשו"ע או"ח סימן ש"ע סעיף ג ומבואר שם דמחיצות פשוט הדבר שמפסיק ואין זה נחשב לציבור.

[יאיר.]

ועיין שו"ת התעוררות תשובה ח"ג סימן י"ג ובשו"ע או"ח סימן ש"ע סעיף ג ומבואר שם דמחיצות פשוט הדבר שמפסיק ואין זה נחשב לציבור.

אינו מצטרף לציבור אך אין אסור לו לומר ביחד איתם את הקדושה...ונ"ל שמיצינו.

[תולעת ספרים07]

לרבינו איש ספר ראה ערוך השולחן אורח חיים סימן נה סעיף כ בזה"ל:
מיהו זה ודאי העומדים בעזרת נשים לא יצטרפו עם העומדים בבהכ"נ אף שיש חלונות מעזרת נשים להבהכ"נ ורואים אלו פניהם של אלו כיון שמחיצות גמורות הן הוויין שתי רשויות ולא דמי לעומד אחורי בהכ"נ דמצטרף בראיית פנים דהתם אינו עומד בבית בפ"ע אלא בחצר או ברחוב ולכן חשבינן ליה כאלו עומד בבהכ"נ אבל לא בעומד בבית בפ"ע [כנלע"ד וגם בהעומד אחורי בהכ"נ אינו מצטרף אלא אחד ולא יותר דכן משמע לשון הש"ע והבו דלא לוסיף עלה כן נלע"ד בדינים אלו]
ע"כ
ולא מצאתי בפוסקים שכתבו לדון איך מותר לו לאיש העומד מחוץ לבית הכנסת לקפוץ קדוש כאשר אין לו עשרה מחוץ לביהכנ"ס
ובזמנו כתבתי לדון בזה ולא מצאתי לעת עתה מי שעומד בזה.
ואולי מזה ראיה שעניית קדושה אין זה כאומר קדושה אלא כעונה וכעין מה שכתבנו לדון לגבי הקדיש.
אשמח מאוד אם תפנה אותי למי מהפוסקים שדנו בזה.

[איסתרא בלגינא]

ובאותו ענין - מה המקור למה שמקפידים העולם לומר קדיש בכיוון ירושלים כמו שמו"ע?
ולהגר"ש דבליצקי ראיתי שאינו מקפיד בזה ואומר קדיש ופניו אל הקהל.

[עשוי לנחת]

ובאותו ענין - מה המקור למה שמקפידים העולם לומר קדיש בכיוון ירושלים כמו שמו"ע?

שאלו זאת פעם להרב לדופקי בתשובה [כמדומה נמצא באויצר]
וזו תמציתו
ח' אדר ס"ט שלום וברכה!
נסתפקנו בקדיש שאומרים בסיום מסכתא אם צריך לפנות לכיוון מזרח דשמא אין דין מזרח אלא בקדיש בתפילה שרק מדין התפילה צריך מזרח.
{והנה בקדיש יש ה' כריעות וכידוע הגר"א חולק, אך הערוה"ש כ' שאינם כשאר כריעות רק מטה ראשו קצת ואין חשש מוסיף על הכריעות וכו' ע"ש ועכ"פ מהכריעות אולי י"ל שצריך להטות למזרח} ומה דין השומעים והעונים?
ואם יש ספר שמדבר בענין זה אשמח לדעת.
בכבוד רב

תשובה
לכבוד הרב שליט"א
שמחנו לקבלת שאלותיך
בענין אמירת קדיש והשתחויותיו אי בעינן לכיוון מזרח הנה יע' בתהילה לדוד דכתב במודים דרבנן דישתחוה למזרח וכ"כ במג"א סי' רכ"ג א' לענין ברכת הודאה וכ"כ במהרי"ל בספר המנהגים עמ' תל"ה גבי ויברך דוד הרי חזינן דמכונים למזרח גם לא בשמונה עשרה אך נמצא מפורש במחזור ויטרי הל' קבורה סי' רע"ח דבקדיש יכוין למזרח והביאו בחוברת קול תורה חוברת ס"ד תשרי תשס"ח הרב יעקב יהושע דינר שליט"א וכן בדרשת וחקרת ח"ג סי' נ"ז הביאו הרב גרוסמן שליט"א ושם ציין דכ"כ בספר הניר הלכות אבל יצא לאחרונה גם ע"י מכון ירושלים ושם ציין לעי' עוד בפרדס לרש"י סי' ר"צ ובספר אורחות חיים הל' אבל ח"ב עמ' תקע"ה
בכבוד רב המערכת

[דראל]

מעניין לעניין באותו עניין (אי קדיש אחר לימוד הוי כתפילה):

זכורני ששמעתי שיעור של הרב זילברשטיין. לאחר השיעור הוא ביקש מבנו שיגיד קדיש (אאל"ט היה זה היארצייט של אשת הגרי"ש). הבן נעמד לומר קדיש, והרב זילברשטיין עצר אותו, ואמר לו ללבוש חליפה וכובע.

[תולעת ספרים07]

לגבי קדיש שאחר הלימוד ראה תוס' ברכות ג עמוד א בזה"ל שהיו רגילין לומר קדיש אחר הדרשה ושם היו עמי הארצות וכו'
ויש לבדוק במפרשים שם.
ולגבי פניו למזרח הנה קדיש יתום הרי מבואר להדיא שנתקן במקום התפילה לקטנים וכדברי הרמ"א יו"ד שע"ו וכן הוא בספר האגור דיני תפלות נשאל גדול הדור וכו' והשיב ונקרא הקדיש בשם קדיש יתום בשביל הקטנים שאינם יכולים להתפלל בציבור וכו'.
ויש לדון.

[תולעת ספרים07]

ובאותו ענין - מה המקור למה שמקפידים העולם לומר קדיש בכיוון ירושלים כמו שמו"ע?

שאלו זאת פעם להרב לדופקי בתשובה [כמדומה נמצא באויצר]
נסתפקנו בקדיש שאומרים בסיום מסכתא אם צריך לפנות לכיוון מזרח דשמא אין דין מזרח אלא בקדיש

מעניין מדוע לא ציינו כלל לדברי התוס' בברכות ג עמוד א שהיו רגילין לומר קדיש אחר הדרשה וכו' שהרי כל הפוסקים העתיקו את דברי התוס' לגבי כל הקדישים אשר בתפלה.
וצריך ישוב.
ואפשר דשאני סיום מסכתא מאשר אחר הדרשה.

[דראל]

לגבי קדיש שאחר הלימוד ראה תוס' ברכות ג עמוד א בזה"ל שהיו רגילין לומר קדיש אחר הדרשה ושם היו עמי הארצות וכו'

ע"פ המחקרים, זוהי תחילתו של הקדיש בכלל, ועל תחילתו המוקדמת יותר לא ארחיב את הדיבור.

[תולעת ספרים07]

כוונתך לזה:
וראיתי בשם החבר ר' בנימין וכו' לפי שבימי השמד גזרו תלמיד הנוצרי שלא יאמרו וכו'
מה הפחד הדבר מובא בפוסקים.

[עשוי לנחת]

מעניין מדוע לא ציינו כלל לדברי התוס' בברכות ג עמוד א שהיו רגילין לומר קדיש אחר הדרשה וכו' שהרי כל הפוסקים העתיקו את דברי התוס' לגבי כל הקדישים אשר בתפלה. וצריך ישוב.
ואפשר דשאני סיום מסכתא מאשר אחר הדרשה.

כך היה מעשה, שהיה שיעור דף היומי בחדר אשר הלומדים התעצלו לבדוק איה מקום המזרח בשביל כל הקדישים שלאחר הסיומים שהיו רגילים בהם, ומכח זה שלחו לשאול אם בכלל צריך מזרח בשביל הקדיש. ודון מינה ואוקי בכל אתר ואתר.

[איש_ספר]

ולהגר"ש דבליצקי ראיתי שאינו מקפיד בזה ואומר קדיש ופניו אל הקהל.

לא מדויק כ"כ. הנ"ל אינו יושב (למעט בליל שבת) בקיר המזרח של בית הכנסת, אלא יושב בצד צפון של בית הכנסת וכשאומר קדיש אכן אינו מצדד עצמו לגמרי לצד מזרח. (אבל לא שעומד בצד מזרח ופניו למערב ואומר קדיש...) ולענין עצמו שמעתי ממנו שאכן יש ענין לכוון פניו וגופו למזרח.