פקפוק על היתר עיסקא של אחד הבנקים/היתר עיסקא מבחינה משפטית

[היא שיחתי]

לפני כשבוע היו מודעות כנגד אחד הבנקים
בית דינו של הרב לוין הוציא כתב סירוב, עקב סירובו של הבנק לקבל שבועה של אדם שלא הרוויח מאום בעיסקא

האם ידועים למישהו פרטים? מהי עמדתו של הבנק?


וכן, האם נוסה נוסח ההיתר עיסקא הקיים כיום (שנוסח בהוראת הגריש"א זצ"ל בצורה משפטית)
בבית משפט?

האם יש לו סיכוי לעמוד בבג"ץ?

האם זה מערער את הכח לסמוך על היתר עיסקא בבנקים?

הרבה שאלות...

[מאיר סובל]

במכתב להדיא וכנראה במכוון אין משמעות נגד תוקף ההיתר עיסקא, רק הכרזה של סירוב לדון בבי"ד והעדפת הערכאות.
ועדיין מה שתיקן מרן הגרי"ש שבית משפט יקבל את ההיתר עיסקא, קיים, עוד לא ידוע על בנק שהלך לבית משפט ובית משפט ביטל את השטר עיסקא.

והא גופא:
כל הקיום של דעת הגרי"ש והמבחן לזה יכול להיות רק אם בנק יסרב לדין תורה, ויתבעוהו בערכאות. הא גופא קמ"ל שבעצם הסירוב לא מתבטל העיסקא. ודו"ק

[עט סופר]

בכתב סירוב נכתב רק על כך שהוא מסרב לדון בבית דין זה, כתוב מפורש שאיו שום ערעור על ההיתר עסקא. הבנק גם לא פנה לערכאות.
הגורם המפיץ לא התבייש לתלות ליד מודעה נוספת המסבירה מיהו ומה מטרתו.
בחירת הבי"ד אינה במקרה, המטרה הוא ניגוח כותב ההיתר עיסקא, אך גם הבי"ד האמור אף שהיה ברור שהבנק לא ידון בבי"ד זה, סירב לפקפק על ההיתר עצמו, ולדון על כך, למרות שיש בבי"ד זה מחלוקת ידועה עם הבי"ד שערך את ההיתר עיסקא, ובי"ד זה סבור שיש לו דין בי"ד קבוע, ויכול לכוף לדון אצלו. והסכים רק להוציא כתב סירוב על עצם הסירוב לדון. וד"ל.

[מ.ל.]

ע"פ ויקיפדיה:
תביעה כזו שהתנהלה בארצות הברית הסתיימה בכך שבית המשפט פסק לרעת התובע. בית המשפט האמריקני ביקש את חוות דעתו של חיים כהן שהיה המשנה לנשיא בית המשפט העליון, וזה כתב להם כי היתר העיסקא הוא מסמך דתי חסר כל תוקף משפטי. את קביעתו נימק בין השאר בכך שזו צביעות מצד התובע לבקש את היתר העסקה מראש, כטקס הנעשה מטעמים דתיים, ולאחר מכן לטעון כי יש לו תוקף משפטי. בית המשפט קיבל את חוות הדעת וקבע כי אין להיתר העסקה תוקף משפטי.
בישראל נושא זה לא הונח עד כה לפתחו של בג"ץ, אולם בבתי משפט המחוזיים והשלום הוא נדון כמה פעמים. בכל המקרים הללו הפסיקה נטתה במפורש מחוות דעתו של כהן וקבעה שלהיתר העסקה יש ברמה העקרונית תוקף משפטי. עם זאת, בפועל בכל המקרים נמצאו אמתלאות על ידי השופטים שמנעו את הצורך להחיל חיוב על הבנקים. במקרה של אחת התביעות הללו בישראל - אדם שניסה להתחמק מהחזר חוב בטענה שהיתר העסקה פוטר אותו מהחזר במקרה של הפסד - מצא בית המשפט פתרון פרוצדורלי ייחודי. השופט טען כי מטעם טכני הסכם היתר העסקה לא יסייע לאדם, זאת משום שעל פי היתר העסקה האדם היה צריך להישבע על ההפסד, והואיל ובית המשפט אינו המקום להישבע בו, הרי שהיה על האדם להישבע בבית דין קודם לעתירתו לבית המשפט. משהוגשה העתירה ללא שבועה מקדימה דינה להדחות. בית המשפט הותיר איפוא פתח עתידי לביטול חובות על פי ההסכם. אולם בפועל בכל המקרים הדומים שאירעו נהגו השופטים באותה שיטה של התחמקות מביצוע ההיתר עסקה כרוחו וכלשונו.