ידוע המעשה באלשיך שדרש ופרט את כל מאת רמאויותיו של לבן הארמי, והאר"י ישב בקהל וחייך. אח"כ הסביר האר"י שלבן עצמו עמד שם ואישר את הדברים מלבד הרמאות האחרונה שאמר לא עשיתי וברח. והאמת, שכן עשה אלא שנתבייש להודות...
וכן ידוע המעשה שחיכה הש"ץ לב"י שיסיים תפילתו, והאר"י אמר שלא יחכו לו כי חושב בלימוד, ונתברר שכך הווה שחשב על שאלה בהלכות כלאיים.
ועתה נפשי בשאלתי האם סיפורים אלו מוסמכים ממקורות קדומים מזמן תלמידי האר"י או חדשים מקרוב באו לא ידעום אבותיכם.