בירור: השמטה בספר ארחות חיים הל' איסורי מאכלות

[עושה חדשות]

ז"ל הב"י יו"ד סי' קג:
"כתוב בארחות חיים בשם ה"ר שם טוב פלכו אין אומרים נ"ט לפגם מותר אלא באיסור שהוא בטל בששים אבל איסור שצריך שיעור גדול מזה כגון בריה או תרומה אפילו פגום אסור ובטור אורח חיים סימן תמ"ז (קצא.) נתבאר שאין דעת רוב הפוסקים כן".
ואין לפנינו בארחו"ח שמועה כזו מרש"ט פלכו, וגם לא מוזכר בארחו"ח דין נטל"פ בתרומה ובריה.

ואמנם בהל' חמץ ומצה כ' בארחו"ח: "ואם שמו תבשיל רותח בקדרה שאינה בת יומא קודם שש מותר לאכלו בפסח ואע"פי שאין שם ס' של היתר לפי שכבר נתבטל שטעם זה לפגם מאחר שאינה בת יומא ושוב אינו חוזר וניעור וכ"כ ר' יוסף אבן פלט ז"ל ויש פוסקים שאם בשלו בימי הפסח בקדרה שאינה בת יומא שהתבשיל אסור דלא מהני טעם לפגם אלא לאסורין שאוסרין בנותן טעם אבל לאיסורין שאוסרין במשהו לא יועיל בהן נותן טעם לפגם שכיון שהוא אוסר במשהו אוסר אפי' נותן טעם לפגם. ועל נותן טעם לפגם כתב רבי' יהודה דמותר אפי' בפסח אך ר' יוסף המכונ' דון בנדיט אוסר וכן דעת הר' יצחק הזקן בעל התוס' שאסור וכן נמי פסק הרשב"א ז"ל בתשובת שאלה והר"ם נ"ע מורה לאחרים שמותר אך לעצמו אוסר והרמב"ן ורוב המחברים ז"ל פסקו דנותן טעם לפגם מותר בדיעבד אפי' באיסורי משהו והמחמיר תבא עליו ברכה".
אבל ודאי לא לזה כיון הב"י, כיון שלא מוזכר שם רש"ט פלכו, וגם לא מוזכר שם דין נטל"פ בבריה ותרומה, אלא רק בחמץ (דדמי להו, וכמבו' בב"י הנ"ל).

וכמדומני שמצאתי את מקום ההשמטה בארחו"ח.
ז"ל בהל' איסורי מאכלות:
כתב אדוננו מורינו הר' שם טוב ז"ל אין אומרים נותן טעם לפגם מותר דברים אחרים בפגימתו אפילו כן מותר. כיצד איסור שנפל לקדרה שיש בה תבלין או מלח ולולי רבוי התבלין או המלח לא היה האיסור פוגם אפילו כן מותר.
וכבר העיר המגיה שהלש' מגומגמת והציע תיקון, ותו"ד, דרש"ט פלכו בא לפסוק הלכה בדין דברים אחרים המסייעים בפגימה כריבוי מלח וכו'.
אמנם לענ"ד ודאי שכאן יש השמטה, וראוי "להכניס" כאן את הציטוט של הב"י, (לפי הבדיקה שלי, זה המקום היחיד המתאים להשמטה הזו), כדלהלן:
כתב אדוננו מורינו הר' שם טוב ז"ל אין אומרים נותן טעם לפגם מותר (.........) דברים אחרים בפגימתו אפילו כן מותר. כיצד איסור שנפל לקדרה שיש בה תבלין או מלח ולולי רבוי התבלין או המלח לא היה האיסור פוגם אפילו כן מותר.

מי יכול לבדוק את זה בכת"י?

[עדיאל ברויאר]

יש 3 כת"י סרוקים בני"ו, איני יודע אם כוללים חלק זה. איני פנוי כרגע לעיין.

[עושה חדשות]

יש 3 כת"י סרוקים בני"ו, איני יודע אם כוללים חלק זה. איני פנוי כרגע לעיין.

מי מתנדב? (אין לי את הידע והחוש לזה).

[יבנה]

בהקדמת ארחות חיים של מכון ירושלים יש רשימה של כמה כתבי יד של הספר http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?147542&.

[עושה חדשות]

ז"ל הב"י יו"ד סי' קג:
"כתוב בארחות חיים בשם ה"ר שם טוב פלכו אין אומרים נ"ט לפגם מותר אלא באיסור שהוא בטל בששים אבל איסור שצריך שיעור גדול מזה כגון בריה או תרומה אפילו פגום אסור ובטור אורח חיים סימן תמ"ז (קצא.) נתבאר שאין דעת רוב הפוסקים כן".
ואין לפנינו בארחו"ח שמועה כזו מרש"ט פלכו, וגם לא מוזכר בארחו"ח דין נטל"פ בתרומה ובריה.

ואמנם בהל' חמץ ומצה כ' בארחו"ח: "ואם שמו תבשיל רותח בקדרה שאינה בת יומא קודם שש מותר לאכלו בפסח ואע"פי שאין שם ס' של היתר לפי שכבר נתבטל שטעם זה לפגם מאחר שאינה בת יומא ושוב אינו חוזר וניעור וכ"כ ר' יוסף אבן פלט ז"ל ויש פוסקים שאם בשלו בימי הפסח בקדרה שאינה בת יומא שהתבשיל אסור דלא מהני טעם לפגם אלא לאסורין שאוסרין בנותן טעם אבל לאיסורין שאוסרין במשהו לא יועיל בהן נותן טעם לפגם שכיון שהוא אוסר במשהו אוסר אפי' נותן טעם לפגם. ועל נותן טעם לפגם כתב רבי' יהודה דמותר אפי' בפסח אך ר' יוסף המכונ' דון בנדיט אוסר וכן דעת הר' יצחק הזקן בעל התוס' שאסור וכן נמי פסק הרשב"א ז"ל בתשובת שאלה והר"ם נ"ע מורה לאחרים שמותר אך לעצמו אוסר והרמב"ן ורוב המחברים ז"ל פסקו דנותן טעם לפגם מותר בדיעבד אפי' באיסורי משהו והמחמיר תבא עליו ברכה".
אבל ודאי לא לזה כיון הב"י, כיון שלא מוזכר שם רש"ט פלכו, וגם לא מוזכר שם דין נטל"פ בבריה ותרומה, אלא רק בחמץ (דדמי להו, וכמבו' בב"י הנ"ל).

וכמדומני שמצאתי את מקום ההשמטה בארחו"ח.
ז"ל בהל' איסורי מאכלות:
כתב אדוננו מורינו הר' שם טוב ז"ל אין אומרים נותן טעם לפגם מותר דברים אחרים בפגימתו אפילו כן מותר. כיצד איסור שנפל לקדרה שיש בה תבלין או מלח ולולי רבוי התבלין או המלח לא היה האיסור פוגם אפילו כן מותר.
וכבר העיר המגיה שהלש' מגומגמת והציע תיקון, ותו"ד, דרש"ט פלכו בא לפסוק הלכה בדין דברים אחרים המסייעים בפגימה כריבוי מלח וכו'.
אמנם לענ"ד ודאי שכאן יש השמטה, וראוי "להכניס" כאן את הציטוט של הב"י, (לפי הבדיקה שלי, זה המקום היחיד המתאים להשמטה הזו), כדלהלן:
כתב אדוננו מורינו הר' שם טוב ז"ל אין אומרים נותן טעם לפגם מותר (.........) דברים אחרים בפגימתו אפילו כן מותר. כיצד איסור שנפל לקדרה שיש בה תבלין או מלח ולולי רבוי התבלין או המלח לא היה האיסור פוגם אפילו כן מותר.

מי יכול לבדוק את זה בכת"י?

לשים לב: המילים דברים אחרים בפגימתו וכו' זה העתקה מתוך תוה"ב הקצר מילה במילה, ואילו קודם לכן באה המימרא של אדונינו מורינו הרש"ט אין אומרים נטל"פ מותר...

והריני מוסיף בזה קצת רקע.
קי"ל דנותן טעם לפגם מותר. ונחלקו בזה הראש' האם זה בצירוף ההיתר של ביטול ברוב, או גם בלא"ה כי דומה לנבילה שאינה ראויה לגר ומותר גם בלי ביטול ברוב.
ומצינו מחלוקת גדולה בראש' ופוס' בדין נטל"פ בחמץ בפסח, דאסרי' חמץ אפי' ב"משהו", האם ה"ה דאסרי' נטל"פ.
ולכאו' זה תלוי בהנ"ל, כי אין היתר של ביטול ברוב לגבי חמץ בפסח.
ולכאו' גם הנידון לענין 'בריה' שאינה בטילה ברוב, האם יש בה היתר של נטל"פ, זה תלוי בנידון הנ"ל.
והרש"ט פלכו הוסיף בזה גם "תרומה", וכוונתו (לכאו') כיון דתרומה אוסרת אף ביותר מששים ואינה בטילה אלא במאה, א"כ חזי' דאין איסורה תלוי בנתינת טעם, וא"כ אף בנטל"פ אסור. (וזה תלוי בנידון גדול אחר, האם שיעור מאה דתרומה ומאתיים דכלאים, זה שיעור של נתינת טעם מסויים, או שיעור אחר לגמרי).
ולכן כ' הב"י דלדעת הפוס' המתירים נטל"פ בחמץ בפסח, ה"ה דתרומה הנטל"פ מותר. (ולא פליג על עצם הדמיון של תרומה לבריה).
והנה על שי' הרש"ט פלכו הק' האחרו' קו' עצומות, עי' שעה"מ חו"מ פ"ה הכ"ה, ועוד.
ובגי' הש"ס על הירו' תרומות פ"י ה"ד יצא לחדש, דאין כוונת רש"ט פלכו לאסור תרומה הנטל"פ בכל גוונא, אלא דאם אין שם ששים, אז הפגימה מורגשת ומותר, ורק בין ששים למאה, כיון דאין הפגם נרגש אז אסור.
(וכבר נתלהב מזה הגר"י זילברשטיין שליט"א וחד חידה בחשוקיו עמ"ס פסחים, היאך יתכן דבפחות מששים מותר וביותר מששים אסור).
והדברים מחודשים, אם כי יש להביא להם בית אב ממש"כ המאירי בע"ז סז: בשם גדולי המפרשים ראיתי שאוסרים נותן טעם לפגם באיסורי משהו מצד שכשנפל המשהו לא פגם ואע"פ שנתוסף האיסור ופגם מ"מ כבר נאסר הכל משעה שנפל שם המשהו, ואכמ"ל.

אלא דהעומד לנגדנו הוא לש' הב"י שכ' בשם הארחו"ח בשם רש"ט שכתב אין אומרים נ"ט לפגם מותר אלא באיסור שהוא בטל בששים אבל איסור שצריך שיעור גדול מזה כגון בריה או תרומה אפילו פגום אסור, ומלשונו הסתמית משמע דהדבר תלוי בין סוגי האיסורים, וכל איסור שאוסר יותר מששים אין בו היתר של נטל"פ לעולם, ואפי' כשאין ששים כנגדו.

ולפיכך, שומה עלינו למצוא את לשונו האבוד של הארחו"ח בשם רש"ט, ע"מ לידע מה כוונתו.

ואני חוזר על הנלענ"ד שהקטע המושמט הוא במקום שציינתי לעיל, אלא שמיעוט השגתי בתחום זה של בדיקת כת"י עומד לי לרועץ ומונע ממני ידיעת האמת לע"ע.

נא עזרתכם! ארחות חיים הל' איסורי מאכלות אות יח.
(יש כבר ארחות חיים על איסורי מאכלות בהוצ' מכון ירושלים? אולי הם כבר עמדו על זה?)

[עדיאל ברויאר]

מכון אור עציון הם שהדפיסו את ענייני שבת מהארחות חיים (תחת מכון י-ם), וכן הל' פסח ופירושו להגדה של פסח (כמדומני שבנפרד ממכון י-ם).
ככל הידוע לי, כיום הם חזרו לעסוק בחיבור אחרי הפסקה רבתי. אני משער שיקח עוד זמן עד שיצא לאור.
כתה"י שנסרקו כוללים רק את החלק הראשון של החיבור או חלקו, ולכן אין בהן את ההלכות הנזכרות:
http://garfield.jtsa.edu:1801/webclient ... t_2=direct
http://garfield.jtsa.edu:1801/webclient ... t_2=direct
http://garfield.jtsa.edu:1801/webclient ... t_2=direct

רש"י קליין ורש"ז הבלין, במבוא לארחות חיים ענייני שבת, טוענים שאזכורי רש"ט פלכו נוספו לחיבור ע"י רבי אהרן בשלב מאוחר, לאחר שהגיע למיורקא (ראה עמ' כז-כח, ועוד). לפני הב"י היה כת"י שכלל הוספות אלו (ראה עמ' לב-לג), שחלקן/רובן חסרות בדפוס. ובפרט ראה בפרק על כתה"י של החיבור (עמ' מו ואילך).

[עושה חדשות]

אחר עיון בכתה"י היום, גיליתי את הקטע החסר.
אכן, כפי שציין ר' עדיאל, ברוב כתה"י, (דהיינו - ברוב מהד' הספר?), עדיין לא מופיעים פס' רש"ט פלכו, ולכן ב-2 כת"י שראיתי, כל הקטע כלל לא הופיע.
אלא, שהכת"י השלישי (הוא סרוק, אבל ניתן לצפיה רק בבנין הספריה) הציל את המצב, ואכן הקטע מופיע שם ללא שיבוש.
ז"ל:
כתב אדונינו מורינו נ"ר אין אומרים נותן טעם לפגם מותר אלא באיסור שהוא בטל בששים אבל איסור שצריך שיעור גדול מזה כגון בריה או תרומה אפי' פגום אסור. כתב הרשב"א ז"ל איסור שאינו פוגם בפני עצמו אלא אם כן סייעו בו דברים אחרים בפגימתו...
וכפי ההשערה, באמת תחילת הקטע זה מה שהובא בב"י מהארחו"ח בשם רש"ט, וההמשך זה העתק ד' הרשב"א.
אבל, מאידך גיסא, אין כאן תגלית מהותית, כי הלש' כמעט זהה למופיע בב"י, ועדיין אפשר לפלפל טובא בטעם הדין דאין תרומה בנטל"פ. סך הכל, יש כאן תיקון של שיבוש במהד' המפורסמת, (ואולי סימן על שיבושים נוספים?).

[עדיאל ברויאר]

לא נכנסתי לעיין בתוכן של הפיסקה, רק לגבי הספר -
א. אכן, ברוב מהדורות הספר חסרים הדברים, כיוון שכאמור בעל הארחות חיים התוודע לדברי רש"ט פלכו בשלב מאוחר.
ב. אכן המהדורה הנדפסת איננה מתוקנת כלל וכלל.

על שני הדברים הללו הרחיב כראוי פרופ' הבלין במבוא לארחות חיים ענייני שבת הוצ' מכון ירושלים-אור עציון.

[עושה חדשות]

אחר עיון בכתה"י היום, גיליתי את הקטע החסר.
אכן, כפי שציין ר' עדיאל, ברוב כתה"י, (דהיינו - ברוב מהד' הספר?), עדיין לא מופיעים פס' רש"ט פלכו, ולכן ב-2 כת"י שראיתי, כל הקטע כלל לא הופיע.
אלא, שהכת"י השלישי (הוא סרוק, אבל ניתן לצפיה רק בבנין הספריה) הציל את המצב, ואכן הקטע מופיע שם ללא שיבוש.
ז"ל:
כתב אדונינו מורינו נ"ר אין אומרים נותן טעם לפגם מותר אלא באיסור שהוא בטל בששים אבל איסור שצריך שיעור גדול מזה כגון בריה או תרומה אפי' פגום אסור. כתב הרשב"א ז"ל איסור שאינו פוגם בפני עצמו אלא אם כן סייעו בו דברים אחרים בפגימתו...
וכפי ההשערה, באמת תחילת הקטע זה מה שהובא בב"י מהארחו"ח בשם רש"ט, וההמשך זה העתק ד' הרשב"א.
אבל, מאידך גיסא, אין כאן תגלית מהותית, כי הלש' כמעט זהה למופיע בב"י, ועדיין אפשר לפלפל טובא בטעם הדין דאין תרומה בנטל"פ. סך הכל, יש כאן תיקון של שיבוש במהד' המפורסמת, (ואולי סימן על שיבושים נוספים?).

כעת מצאתי את האוצר מתחת לתנור בבית...

תקונים והוספות בסוף ספר ארחות חיים.png (35.95 KiB) נצפה 2799 פעמים

[עושה חדשות]

לעצם הענין, אינני מבין כעת מה שייך לדון דין נטל"פ על בריה.
ממ"נ אם זה מחוי בתוך התערובת אז זה לא בריה,
ואם זה בעין ועומד בפנ"ע הרי בביטול של יבש ביבש לא שייך דין נטל"פ.
וה' יאיר עיני. (ואולי מישהו מכם יהיה השליח...)