האם צריך שפניו יגעו בקרקע בהשתחוויה

[היא שיחתי]

ראיתי דבר חידוש מהגרי"ד מבוסטון
דבהשתחוויה של עלינו אין צורך להגיע פניו לקרקע אלא סגי בכך שפושט ידיו ורגליו כך שראשו פונה כלפי הקרקע
משא"כ בונופלים על פניהם של סדר העבודה יש להגיע פניו לקרקע שזהו עניינו של נפילה אפיים שפניו דבוקות בקרקע

היש לזה חבר?

[זקן ששכח]

ראיתי דבר חידוש מהגרי"ד מבוסטון
דבהשתחוויה של עלינו אין צורך להגיע פניו לקרקע אלא סגי בכך שפושט ידיו ורגליו כך שראשו פונה כלפי הקרקע
משא"כ בונופלים על פניהם של סדר העבודה יש להגיע פניו לקרקע שזהו עניינו של נפילה אפיים שפניו דבוקות בקרקע

היש לזה חבר?

האם מותר להגיע פניו לקרקע? אין כאן טעות מסויימת?! הלא מקרא מלא דבר הכתוב 'ואבן משכית לא תתנו בארצכם'.

אגב, נפילת אפיים ענינה שפניו דבוקות לקרקע? ענינו שכל גופו דבוק לקרקע, שהרי הוא בפישוט ידים ורגלים.

[מתעמק]

הדברים מפורשים ונדונים ברמ"א ומגן אברהם סוף סימן קל"א, ומשם למטה אפרים סימן תרכ"ד סעיף י' וי"ד ובאלף למטה שם.
ומשום אבן משכית היא ששוטחין עשבים או בגדים לכרוע עליהם ביוהכ"פ, עיין בכל הנ"ל.

[אליהוא]

להעיר שהגר"א השתחוה בפישוט ידים ורגלים גם בעלינו.

[מתעניין]

ומשם למטה אפרים סימן תרכ"ד סעיף י' וי"ד ובאלף למטה שם.

בודאי כוונתך לסימן תרכ"א.
אמנם באלף המגן שם ס"ק טז כתב שלמנהגנו אין חילוק בין נפילת אפים בסדר העבודה לנפילת אפים בעלינו לשבח ושתיהם בנפילת אפים.
אמנם לא כתב שם מנהגנו בעלינו לשבח בראש השנה, ושטיחת עשבים נזכרת ביוה"כ דווקא.
אפשר שהחילוק לשיטת המג"א הוא בין הלשון בעלינו לשבח, ואנחנו כורעים ומשתחוים ומודים וכו', לנאמר בסדר העבודה היו כורעים ומשתחוים ומודים ונופלים על פניהם ואומרים וכו'.