בקשת הפניות לשתי דברים שאני מתקשה בהם - בפרשיות שעברו

[לומד_בישיבה]

א. מדוע אמרה תורה 'ונזרעה זרע' למה מגיע לה פרס כל שהוא, והרי הוזהרה בעדים על הקינוי כמו כן צריך שתי עדים על ההסתרה.
ב. מה הפשט במתאוננים ומדוע ביקשו בשר בשעה שהיה להם שלו מפרשת בשלח, ומה שכותב שם הרמב"ן בפרשת בשלח שלא היה להם בשר לשבוע לכאו' רש"י שם חולק עליו, שהרי כתב שם לימדה תורה דרך ארץ שלא יאכלו בשר לשבוע
אודה לכל הפנייה.

[לומד_בישיבה]

על הקושיא הראשונה מצאתי שעמדו על כך כמו כאן. http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=156 ועוד. http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =&pgnum=86

ואולי אמרה תורה 'ונזרעה זרע' כדי שלא ירצה בעלה לגרשה ויסכים להשקותה. ויש לדון.

אך על הוקשיא הב. שהרי היה להם שלו מפרשת בשלח לא מצאתי מי שעמד על כך, מלבד הרמב"ן בפרשת בשלח, וכפי שכתבתי, והרי רש"י לכאו' חולק עם הרמב"ן.

[בקרו טלה]

ב. מה הפשט במתאוננים ומדוע ביקשו בשר בשעה שהיה להם שלו מפרשת בשלח, ומה שכותב שם הרמב"ן בפרשת בשלח שלא היה להם בשר לשבוע לכאו' רש"י שם חולק עליו, שהרי כתב שם לימדה תורה דרך ארץ שלא יאכלו בשר לשבוע
אודה לכל הפנייה.

תוספות ערכין טו:
התאוו תאוה - פרש"י התאוו יותר משמע שלא פסק להם השליו רש"י והר"ר יוסף קרא פירש שפסק להם השליו ראשון והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה לפי שלא היה להם שליו וירד להם שליו שני:
ריב"א עה"ת (שמות טז, יג)
ותעל השלו ותכס את המחנה. תימא כיון שהיה להם שליו למה אמרו מי יאכילנו בשר,וכו' אמנם פרש"י בפרשת בהעלותך גבי מי יאכילנו בשר וז"ל וכי לא היה להם בשר והלא כבר נאמר וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר אלא שמבקשים עלילה עכ"ל, והרב ר' יצחק פירש קרא שהשליו פסק להם בשנה ראשונה שנאמר ובני ישראל אכלו את המן מ' שנה ולא נזכר שם שליו וכן ביהושע נאמר וישבת המן ממחרת וגו' ולא הזכיר שליו.
[במאמר המוסגר יש להביא את דברי המהרש"א ביומא עה: ד"ה דומה להן כסילוין כו'. ב' פעמים חטאו בשליו כדאמרי' בערכין ובההוא דפרשת בשלח אינו מפורש דנענשו על כך אלא דילמד סתום מן המפורש עי"ל דשליו הראשון היה קודם מתן תורה ולא נאסר להם עדיין בשר תאוה ולכך לא נענשו על שאלת בשר משא"כ בשליו שני שהיה אחר מתן תורה שנאסר להם בשר תאוה ולכך נענשו על ששאלו בשר שנאסר להם בשר תאוה וכל זה מפורש באורך פ"ק דחולין ובמס' ערכין:]

[מה שנכון נכון]

לדעת הר"י בכור שור השליו האמור בבשלח הוא האמור בבעלותך. וכמדומני שכ"כ עוד.
[וע"ע בפיה"מ לרמב"ם אבות פ"ה על עשרה נסיונות איך שביאר פעמיים בשליו ודו"ק].

[לומד_בישיבה]

יישר כוחך הרב בקרו.
אכן לא שמתי לב לדברי התוס' שם.

ולגופו של דבר. מדברי רש"י בערכין משמע שפי' כפי' הרמב"ן, שתחילה לא קיבלו בשר לשבוע, ומשום כך ביקשו שוב שליו. וזה סותר למה שפי' בפרשת בשלח - בשר לאכול ולא לשובע - למדה תורה דרך ארץ שאין אוכלין בשר לשובע. וכן למה שכתב בפרשת בהעלותך 'שלא היו מבקשים אלא עלילה'. ומקורו בספרי. וצ"ב.

[בקרו טלה]

לדעת הר"י בכור שור השליו האמור בבשלח הוא האמור בבעלותך. וכמדומני שכ"כ עוד.
[וע"ע בפיה"מ לרמב"ם אבות פ"ה על עשרה נסיונות איך שביאר פעמיים בשליו ודו"ק].

עי' מה שכתב בהע' בתורה שלמה בדבריהם (ועי' עוד בפרדס יוסף החדש בפר' בהעלותך בענין השליו שהאריך כדרכו בעני"ז, ואינו תח"י)

[לומד_בישיבה]

התבוננתי בדבר ולכאו' גם רש"י מודה לדברי הרמב"ן שתחילה קיבלו פחות בשר שאם לא כן אין כל טעם במה שטענו שאין להם בשר ומי יאכילנו בשר, בשעה שהם משופעים בבשר. וגם מדוע אכלו מהשליו השני, ומהו שאמר להם מרע"ה ונתן לכם בשר ואכלתם. וכי בשופטני עסקינן
ובהכרח צ"ל גם לדעת רש"י שהכוונה בזה כך, שתחילה קיבלו בשר כפי הצורך, ובשליו השני ביקשו מעבר למה שאדם צריך, כדי לחפש עלילה וכו'. (כעין מה שכתב הרמב"ן).

ולפי"ז קשיא לכאו' על מה שכתב הריב"א עה"ת (שמות טז, יג) והובא ע"י הרב בקרו לעיל

ותעל השלו ותכס את המחנה. תימא כיון שהיה להם שליו למה אמרו מי יאכילנו בשר, וכו' אמנם פרש"י בפרשת בהעלותך גבי מי יאכילנו בשר וז"ל וכי לא היה להם בשר והלא כבר נאמר וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר אלא שמבקשים עלילה עכ"ל, והרב ר' יצחק פירש קרא שהשליו פסק להם בשנה ראשונה שנאמר ובני ישראל אכלו את המן מ' שנה ולא נזכר שם שליו וכן ביהושע נאמר וישבת המן ממחרת וגו' ולא הזכיר שליו.

וקשיא, מה תירוץ הוא 'שהיו מבקשים עלילה' על מה שכתב להקשות 'תימא כיון שהיה להם שליו' וכו' – והרי לא יתכן שעשו צחוק פשוטו כמשמעו, שביקשו בשר בשעה שיש להם בשר לרוב – וגם כשאנו תופסים כדעת רש"י שביקשו עלילה אין אנו מרוויחים כלום וכנ"ל.

[לומד_בישיבה]

לדעת הר"י בכור שור השליו האמור בבשלח הוא האמור בבעלותך. וכמדומני שכ"כ עוד.
[וע"ע בפיה"מ לרמב"ם אבות פ"ה על עשרה נסיונות איך שביאר פעמיים בשליו ודו"ק].

עי' מה שכתב בהע' בתורה שלמה בדבריהם (ועי' עוד בפרדס יוסף החדש בפר' בהעלותך בענין השליו שהאריך כדרכו בעני"ז, ואינו תח"י)

עברתי על כל מה שכותב בנידון בתורה שלמה ועיקר טענתו היא מדוע המכילתא מביא את כל הדרשות של בהעלותך לפרשת בשלח.
אילו היה שם לב היה רואה מיד שרש"י מעתיק מן המכילתא ומתאים את זה לפרשת בשלח דייקא, ויש לי לכך אין ספור דוגמאות. בנוסף על כך. הוא לא שם לב שרש"י כותב בפרשת בהעלותך שבכו על עריות שנאסר להם וזה לא יתכן שהיה במרה ועוד כהנה.
בסופו של דבר גם הוא מגיע למסקנא שזה נגד כל החזלי"ם לומר שבפרשת בשלח מסופר מה שהיה בפרשת בהעלותך. וצריך לפרש כמו שכתבתי. שבפרשת בשלח נתן להם שלא ברווח וכדברי הרמב"ן או רק לעיתים עיין שם. ולדעת רש"י נתן להם גם בפרשת בשלח ברווח ואילו בפרשת בהעלותך, ביקשו מעבר למה שאדם רגיל צורך. וכל זה היה כדי לחפש סיבה ועלילה מדוע לסור מאחורי המקום.
--
מה שכתבתי לעיל שאפשר שאמרה תורה ונזרעה זרע כדי שיסכים להשקותה ולא יגרשנה אינו מסתדר עם מה שפסק הרמב"ם שאם אינו מסכים להשקותה חייב לתת לה כתובה וכבר עמדו מפרשי הרמב"ם להקשות מנין לו לומר כן. - והנה אם כדברי הרמב"ם הרי לא יגרשנה מפני הכתובה וצ"ב.

[לומד_בישיבה]

לדעת הר"י בכור שור השליו האמור בבשלח הוא האמור בבעלותך. וכמדומני שכ"כ עוד.
[וע"ע בפיה"מ לרמב"ם אבות פ"ה על עשרה נסיונות איך שביאר פעמיים בשליו ודו"ק].

לכאו' מהפרקים בתהלים משמע שפעמיים היה שליו האחד בפרשת בשלח וזה היה בנחת וכפי שהוא מוזכר בפרק קה פסוק מ שאמר שם
(כה) הפך לבם לשנא עמו להתנכל בעבדיו: (כו) שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו: (כז) שמו בם דברי אתותיו ומפתים בארץ חם: (כח) שלח חשך ויחשך ולא מרו את דבריו (כט) הפך את מימיהם לדם וימת את דגתם: (ל) שרץ ארצם צפרדעים בחדרי מלכיהם: (לא) אמר ויבא ערב כנים בכל גבולם: (לב) נתן גשמיהם ברד אש להבות בארצם: (לג) ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם: (לד) אמר ויבא ארבה וילק ואין מספר: (לה) ויאכל כל עשב בארצם ויאכל פרי אדמתם: (לו) ויך כל בכור בארצם ראשית לכל אונם: (לז) ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל: (לח) שמח מצרים בצאתם כי נפל פחדם עליהם: (לט) פרש ענן למסך ואש להאיר לילה: (מ) שאל ויבא שלו ולחם שמים ישביעם: (מא) פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר: (מב) כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו: (מג) ויוצא עמו בששון ברנה את בחיריו: (מד) ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים יירשו: (מה) בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצרו הללוקה.

ואילו השליו שבפרשת בהעלותך שהרג בהם מוזכר בפרק עח מפסוק יז והלאה.
(יז) ויוסיפו עוד לחטא לו למרות עליון בציה: (יח) וינסו אל בלבבם לשאל אכל לנפשם: (יט) וידברו באלוקים אמרו היוכל אל לערך שלחן במדבר: (כ) הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטפו הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו: (כא) לכן שמע יקוק ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם אף עלה בישראל: (כב) כי לא האמינו באלוקים ולא בטחו בישועתו: (כג) ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח: (כד) וימטר עליהם מן לאכל ודגן שמים נתן למו: (כה) לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשבע: (כו) יסע קדים בשמים וינהג בעזו תימן: (כז) וימטר עליהם כעפר שאר וכחול ימים עוף כנף: (כח) ויפל בקרב מחנהו סביב למשכנתיו: (כט) ויאכלו וישבעו מאד ותאותם יבא להם: (ל) לא זרו מתאותם עוד אכלם בפיהם:

ואין כוונתי להביא ראיה מהכפילות שהרי הרבה דברים כפל אלא מזה שבפרק קה לא הזכיר כלל עניין המגפה וכן מהפסוקים בהמשך שם כי זכר את דבר קדשו וכו'.
--
חשבתי כך בשבת קודש תוך כדי אמירת התהלים וטרם בדקתי במפרשים האם מישהו כתב על כך.

[יאיר1]

לגבי השאלה הראשונה, מסוטה.
אכן דבר שנתקשתי בו בשנה שעברה, ואני אצרף כאן עוד כמה קושיות שהיו לי, ואביא מה שתירץ לי מו"ר הגאון ר' יצחק קליינמן שליט"א.

א. קשה מפני מה מקבלת שכר והרי זה שלא נבעלה לא אומר שלא חטאה בחיבוק ונישוק. ועל זה משיב האור החיים שאם חטאה בחיבוק ונישוק אינה נזרעת זרע, אך עדיין קשה שהרי חטאה בייחוד והוא איסור דאורייתא.
ב. קשה מאד, הרי כל ענין מי סוטה כמו שכותב הרמב"ן הוא דבר מופת הקבוע לעוצם קדושת ישראל, וכאשר רבו המנאפים בטלו מי סוטה, אם כן ראה הקב"ה לעשות נס כזה, מפני מה אם יש לה זכות תורה היא תולה לה שתיים ושלוש שנים, והרי זה שובר את כל הדרמה, שהאשה מתפוצצת כאן והבועל במקומו, וכולם שומעים ויראים... עד שכבר הקב"ה 'פיתח את האפליקציה הזו, לא יכל לפתח משהו יותר משודרג שיתגבר גם על הזכות תורה'.... [-וסליחה על ההיתנסחות, זה כדי לתת לקורא את עוצמת הקושי..] שאלה מציקה נורא!! בכל אופן לי.
ג. עוד קשה ביותר, חז"ל אומרים שהקב"ה הסכים שיימחק שמו כדי להשכין שלום בן איש לאשה, מדברי חז"ל זה נשמע כאילו פרשת סוטה כתובה, ואז הקב"ה מתיר למחוק שמו כדי להשכין שלום בין איש לאשה. והרי זה ממש לא נכון, הקב"ה כתב בפרשת סוטה את שמו בכוונה תחילה כדי!!! כדי שימחקו אותו. וכאן הבן שואל למה?!?!?

התשובה שהרב הנ"ל הבקי בחכמת האמת, אמר לי היא כדלהלן.
כמובן שהדברים ארוכים אך על רגל אחת זה מה שהוא השיב.
מאת ה' לא תצא הרעות, כלומר הקב"ה הוא טוב וממנו לא יוצא רע. האשה שותה לתוך גופה את שם השם, את השפע העצום ביותר שיש בבריאה, השפע הזה ייטיב עם מי שיישתה אותו טובה ללא גבול, וכאן המבחן. אם היא חוטאת איננה מסוגלת להכיל את כל השפע, והכלי שלה מתפוצץ, בבחינת שבירת הכלים, וכן רואים בסדר מיתתה, שכריסה נבקעת, מרוב שפע טוב, אם יש לה זכות תורה והיא מנאפת, אז יש לה כלי שיחזיק את השפע כמה שנים, ואם לא ניאפה וחטאה רק בשאר עוונות וכן ביחוד האסור, עדיין הכלי שלה מסוגל להכיל את השפע, וממילא היא מתברכת בכל מילי דמיטב. והרי שם השם במעייה...

בזה מיושבות כל השאלות כמין חומר...
בעיני ובעיני עשרות אנשים שכבר הספקתי למכור להם את זה במשך השנה החולפת הדברים נפלאים. מקווה שיתקבל גם על דעת השומעים כאן.

[דודי צח]

המשל (המושג שבירת הכלים) הפך אפוא למציאות של ממש (צביית בטנה)