אני מחפש מראה מקומות בענינים כאלה ותן לחכם ויחכם עוד
א) בט"ז (או"ח סי' קי"ז סק"ב) הביא מהב"ח שכתב, קבלתי דיש ליזהר שלא לשאול גשמים כלל שלא בזמנה אפילו בש"ת אלא מרצים בתענית וסליחות כו', ושמעתי ששני גדולים עשו מעשה בעת עצירת גשמים בימות החמה לשאול בצבור ותן טל ומטר בש"ת ונאסף כ"א אל עמיו באותו שנה ותלו הדבר בדאטרחו קמי שמי' עכ"ל, וכתב ע"ז הט"ז אם יש עיקר לקבלה זו נראה פשוט שבתפלה של הש"ץ קאמר, ולא מטעם הטריחו כלפי שמיא דלא נמצא דבר זה אלא בההיא דרבא פ"ג דתענית דף כ"ד שכמעט שלא נענש על שביקש גשמים בתמוז שלא לצורך כדפרש"י התם, והיינו שהיה רוצה להראות למלך שיש לו כח להתפלל על הנס כמו דאי' שם, אבל במקום שיש צורך גשמים אין שום טעם או ריח טעם למנוע בקשה של גשמים בש"ת, כדאי' (סי' קי"ט) ששואל אדם צרכיו בש"ת וחלילה שיהיה אדם נענש על ככה כו'.
ב) בספר תפארת למשה (יו"ד הקדמה) דן בלישא אשה מניקת שלא הניק בנה וכתב, וכן ראיתי מעשה שהרב הגדול מהר' שעפטל שהתיר מת באותו שנה בכן מיראי הוראה אני. אבל בשו"ת משיבת נפש (אעה"ז סי' ח') כתב מי שלבו נוקפו אומר כן, ולמה ניקח ראיה מזה הגדול שנפטר בתוך אותו שנה שמי יודע לאיזה סיבה, ואולי כבר הגיע יומו ואין גדר בפני המות באשר הוא סוף כל האדם, ולמה לא ניקח ראיה מן החיים אשר אז הורו לקולא כאשר נזכר בתשו' גבורות אנשים, וכבר הורה להם הזקן מהר"י שהי' לראש ישיבה ואב"ד כו' שלא תניק הילד ותנשא כו', והנה הגאון מהר"ם אבי הש"ך אשר מחי ליה מאה עוכלא בעוכלא אילו היתה פוגעת מדת הדין באותו זקן בשביל הוראה זו לא הוי שתיק מיניה שהיה לוקחו לאות על שגגת הוראתו, והביא שם מהרבה שהורו לקולא והאריכו ימים עיי"ש.
ג) בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ג סי' נ"ב) כתב ושמעתי מפה קדוש אאזמו"ר הגה"ק מהר"ש זצ"ל מפה"ק כי הגאון המובהק מהר"א תאומים ז"ל בעל חסד לאברהם עשה מעשה רב בק' בוטשאטש פקד לגנוז כל הס"ת הישנים שחושבים לפסולים להוציאם מאה"ק ולהניחם בכלי חרס וקברום אצל צדיק בבית החיים כמבואר בש"ע (יו"ד) ואח"כ נהיתה מגפה ומחלת תינוקות ר"ל ורעשה עליו העיר והגליל. ובשו"ת מהרש"ג (ח"ג סי' ס"ג) הביא עובדא זו וכתב ומעשה דהחסד לאברהם הוא אצלי כפתרון בלי חלום, דמי יימר דהמחלה בתינוקת הי' בשביל כן ואיך נדחה דינא דש"ס ושו"ע בשביל שיחה בפי הבריות, ואם נעמוד יסוד על דברים כאלה יתבטל כל דיני התורה, ואיך נוכל לומר דדינא דש"ע מזיק.