שמתי ליבי לדבר מעניין כדלהלן:
בספר צדה לדרך על פי' רש"י עה"ת [לבעל הבאר שבע] בפסוק 'לא תקח האם על הבנים' כתב וזה לשונו:
לא תקח האם על הבנים וכו'. הרמב"ם והרמב"ן האריכו למעניתם ליתן טעם לשבח במצוה זו ואחריהם קם הרב הגדול מהר"ל פראג ז"ל והרבה להשיב על דבריהם בספר תפארת ישראל פ"ו ופ"ז ע"ש. ואני בעניי איני כדאי להכניס ראשי בין ההרים הגדולים לכן לא אטפל להביא את דבריהם רק אפרש את הנראה לי על דרך מה שאמרו בגמ' באין עומדין על הא דתנן האומר על קן צפור יגיעו רחמיך כו' משתיקים אותו מפני שעושה מדותיו רחמים ואינם אלא גזירות, ע"כ אין כוונתם לומר שאין הקדוש ברוך הוא מרחם חלילה, שהרי הוא נקרא רחום, ואמרו זכרונם לברכה [שבת קל"ג ע"ב] מה הקדוש ברוך הוא רחום אף אתה היה מרחם, אבל כוונתם לומר שאין מדת הרחמנות בו חלילה כמו בני אדם שהרחמנות בהם מוכרח בטבעם ששם בהם הבורא ברוך הוא, אבל הרחמנות אליו מחפצו הפשוט שחייבה חכמתו לרחם מפני שהיא מדה טובה, וכל הטובות נמצאות מאתו, ואמרו כי בצוותו אותנו על זה לא מצד הכרח מדת הרחמנות ציונו בדבר שהרי התיר לנו השחיטה בהן, כי כל המינין לצורך האדם הן נבראין, אבל הצוואה על זה ובאותו ואת בנו שהיא כיוצא בה ובשאר מצוות רבות אינו אלא כגזרה לפניו שגזר על זה בחפצו הפשוט, ואלו רצה בהפך מזה לא יכריחנו דבר ולא ימנענו סבה חלילה כמונו אנחנו הבנויים בכח הטבעים, שמדת הרחמנות תעכבנו מלהשחית או תכריחנו להטיב לפעמים, זהו ענין אמרם אינן אלא גזרות. כן נראה לי. עכ"ל.
ונפלאתי לראות כי פירושו הלז מופיע 'מילה במילה' בס' החינוך מצות שילוח הקן. [כל הקטע המודגש, בשינוי תיבה אחת].
איני בקי די הצורך בצורת מלאכתו של הצל"ד ושל מחברי ספרים קדמונים בכלל, ואולי יתכן שכן היה נראה לו מדיליה ואח"כ ראה כן בס' החינוך והעתיק לשונו. [ועם זאת יש להעיר, דבהקדמת הספר כתב שפעמים חשב דברים מדיליה ואח"כ ראה אותם בספר קרבן אהרן שנתחבר בימיו ואעפי"כ כתבם משמו ואף העתיק לשונו, ולכאו' הוא פלא שכאשר העתיק מדברי ספר החינוך שקדם בג' מאות שנה, לא ציין משמו].
מעניין לציין עוד, שבספר שפ"א עה"ת (כי תצא תרנ"ה) כתב את אותו רעיון, והוסיף בסו"ד: שו"ר מזה בס' צדה לדרך. ע"כ. ואישתמיטתי' לכאו' דברי החינוך.