אמר רב אחא בר יעקב וצריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום כתיב הכא למען תזכור את יום וכתיב התם זכור את יום השבת לקדשו ע"כ
ופי' הרשב"ם בד"ה צריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום: בין בכוס בין בתפלה של שבת בגזירה שוה דפסח ובשאר מועדים במה מצינו מפסח:
בפשטות דברי הגמ' סובבים על מה שאנו אומרים בקידוש היום של שבת "זכר ליציאת מצרים" לכאורה מה שייכות יש משבת ליצ"מ, וע"ז אמר ראב"י שזה נלמד מגזירה שוה זכירה זכירה, אבל על מה שאנו מזכירים בפסח 'זכר ליציאת מצרים' ע"ז אין אנו צריכים גז"ש כי כל היו"ט הוא זכר ליציאת מצרים.
ולפי"ז מה שמסיים הרשב"ם ששאר המועדים נלמדים מפסח ממה מצינו, אינה מובנת, כי ממנ"פ אם מה מצינו מספיק, למה צריך לשבת גז"ש, אלא מאי, למ"מ יש פירכא שהרי לא ראי פסח כראי שאר מועדים, שפסח כל כולו הוא יצ"מ משא"כ שאר המועדים וכן שבת.
וחשבתי שיש לתקן את דברי הרשב"ם ששאר המועדים נלמדים במה מצינו משבת, היינו לאחר שלמדנו הזכרת יצ"מ בשבת, באים כל המועדים במ"מ. ולא ראיתי מי שיתעורר בזה.
-
ועל ענין הזכרת יצ"מ בקידוש היום של שבת, הביאו בתוס' דברי המהר"ם (מי המהר"מ מבעלי התוס'? האם הכוונה לרבינו מאיר אביו של הר"ת?) דבר פלא, שהל"ט מלאכות שאסורים בשבת הם אותם המלאכות שהעבידו מצרים את ישראל, ומרומזים בתיבת בפר"ך שבא"ת ב"ש בגימ' ל"ט, ועי' ברש"ש שהביא דברי המדרש שמשרע"ה פעל אצל פרעה שינוחו ביום השבת, וכמו שאנו אומרים בתפלה ישמח משה במתנת חלקו.
ולכאורה זה ששבת הוא זכר ליצ"מ הוא מקרא מלא דבר הכתוב (דברים ה ט"ו) "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויצאך ה' אלקיך משם ביד חזקה ובזרע נטויה, על כן צוך ה' אלקיך לעשות את יום השבת"?