גדר המנהג שלא לאכול חלק אחורי של בהמה

[פלתי]

למדתי ניקור אצל גדולי המנקרים, וכולם ראו עבודתי ושבחוה, והנה שחטתי לעצמי בהמה וניקרתי חלק אחוריים שלה, והראתי מלאכתי לפני מביני דבר, ונמנו וגמרו שהיא ביתר הכשר עצהיו"ט. וכשבאתי לתקן הבשר לסעודה, נמנו עלי מחברי ואמרו שכבר נהגו אשכנזיים לפרוש מחלק אחוריים שלא לאוכלו כלל. בינותי באוצר החכמה וראיתי מבוכה, יש שפירשו שהמנהג היה רק שלא לנקר, אבל אם ניקרו מאיזה טעם שיהיה אין מנהג לפרוש, ויש שפירשו שעיקר המנהג שלא לאכול כלל. ומשמע אפילו אם אין שום שאלה על הניקור. מי יורנו דעה?

[מחולת המחנים]

דובר על זה כאן
viewtopic.php?f=7&t=15371

[פלתי]

תודה. כבר עברתי על הדברים האלו, ועדיין אני כמסתפק כי ראיתי שהאגרות משה כותב שאינו ממש בגדר מנהג מחייב:

[מאיר סובל]

כך המנהג, וברור שזו חומרא ולא הלכה.
אבל יתכן שאחרי שהחזיקו בזה יש לזה דין נדר.

[איש_ספר]

חכם אחד מחו"ר קרתא קדישא הדיין "שמידה רעה" יש לו שאינו מוציא לרה"ר דבר שאינו מושלם כתב לתיבת הניהול את הדברים הבאים:

שלא להשאיר הגליון חלק יפרסם מר דברים חלקיים אלה:

המדקדק בכל הספרים הידועים שמדברים מאי-אכילת אחוריים, אין אומרים שלא לאכול אחוריים, אלא שלא לסמוך על מנקרים הרגילים
רובם מאריכים בדיון אם גם בניקור אומרים רוב המצויים אצל ניקור מומחים כמו בשחיטה, מהרש"ל מזכיר חומרא שלא לאכול אלא כאשר בדק אחריו מנקר אחר, בצוואת יש נוחלין מזהיר שלא לאכול אחוריים אלא אם ניקר אותה צדיק וישר ומומחה, רבינו בעל הפלתי מזכיר שלא אכל מעולם בשר מנוקר, רק מה שניקר בעצמו ויגיע כפי אכלתי, ומשמע שם שמדבר מאחוריים (כי מעיקר הדין אין כמעט ניקור בחלק הפנים).
ויותר מזה, המדקדק ימצא שברוב עיירות גדולות אכלו אחוריים לפני שלש מאות שנה, רק שבכפרים לא השתלם להם לשכור מנקר, לכן ניקר השוחט, ומשום זה ניקר רק חלק הפנים שזה קל להתלמד, ובדרך כלל ככל שקטן העיירה או הכפר יותר, כך הוקטן חלק הפנים, לחסוך שאלות ראה לדוגמא בישועות יעקב סימן ס"ד המזכיר שאין אוכלים אחוריים בפולין, זולת בקראקא לבוב ובראד כלומר בעיירות הגדולות, וכן ניקרו אחוריים בפראג כמו שכתב החת"ם סופר מפורש בשו"ת חת"ם סופר יו"ד סימן ס"ח משמע שכלל אין מנהג שלא לאכול אחוריים, אלא שאין רוצים לטרוח בניקורו, כלשונו "מפני הטירחא". אך יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר שכוונתו גם כן מצד הדין.

כלומר מאחר ששנינו בפרק גיד הנשה שהטבחים נאמנים על החלב והגיד חזרו לומר אין נאמנים ולצד אחד משום שנשתנה הדין (בין ר"י לר"מI) ונעשה קשה יותר ובאמת אף בלי זה, הרי אי נאמנות נשים וקטנים רק בדבר שיש בה טירחא נמצא דריבוי הטירחא בניקור אחוריים, היא הנותנת לחסר מהנאמנות של המנקרים אך שוב אף אם נימא פירוש זה, הרי גם זה רק מצד נאמנות כלומר, אם ניקר אדם בעצמו, או מי שהוחזק אצלו לנאמן כבי תרי, שוב אין מקום להחמיר כלל כל זה לפי הפוסקים הידועים המדברים מניקור.

גם האריז"ל שהזהיר למהרח"ו שלא לאכול אחוריים, הרי גם הוא מדגיש זולת אם יודע שניקר אותה מומחה וצדיק. ומשמע שם גם מפורש שמה שניקר מהרח"ו בעצמו אין בו חשש (שזה היה סימן האריז"ל שזה בא מחמת מכשול חלב בגלגול קודם) אם יש מקור קדום אחד לבד הידוע לי שיש מנהג שלא לאכול אחוריים כלל וכלל ולמרבה הפלא הוא דווקא מגדול רבני ספרד הרדב"ז בתשובותיו המדבר על מה ששוחטים ופניהם כלפי מזרח - לאל קיבלא, (לא ברור אם מדבר ממצרים או מצפת) ומונה שם מספר לימודי זכות ואחד מהם, שמאחר שצריכים שהישמעאלים יקנו מהם הטריפות, וגם חלק האוחריים שאין אוכלים "ומנהג יפה הוא", לכן צריך לשחוט באופן שהישמעאלים יסכימו לקבל הבשר.

כל זה כשאני לעצמי אבל במציאות היה דיון גדול בפוסקים בשנות תרצ"ז-תרצ"ט, בעת גזירת השחיטה בפולוניה, ומכל הדברים שם מוכח שדעתם היתה שהמנהג היה שלא לאכול אחוריים בשפו"א בפועל התיר אז האחיעזר, והיא לא נדפסה כמדומה בתשובותיו ובשו"ת מקדשי השם ואף נדפסו בשנת תרצ"ט איזה ספרים על ניקור חלק האחוריים, לצורך בני פולין ספר הניקור של ר"ד אלבערשטיין, וספר מקורי הניקור של הרב שאליטא (אבי הרב שהיה באוצה"פ), ועוד ומשמע שם שרק מחמת דוחק השעה נחתו לדון בזה אבל בפועל הקילו.
ועיין בספר מקורי הניקור שאחד המבואות (כמדומה בסוף הספר) האריך להקל באכילת אחוריים. ושם בהסכמת הרב מפאביאניץ מעיר לו שמה לו זה, מי שרוצה לאכול יאכול, ומי שפורש יפרוש.

ואחר כל זה יש להעיר, שיש איברים שיש שינויים בין סדר הניקור של בני אשכנז לבני ספרד כגון בזנב, שבני אשכנז החמירו תמיד לשיטת המרדכי, שכן הגיד הארוך מראשו לסופו צריכים להסיר, שזה מחוטי חלב ולדעת המרדכי הן הן חוטי העוקץ הנזכרים בגמרא, ובני ספרד נקטו כדעת רש"י והרמב"ם שאין איסור בחוטי הזנב כך שהאוכל זנב מנוקר כשיטת הספרדים, עובר על מנהג אשכנז ותיק להחמיר כשיטה של חד מהראשונים.

[פלתי]

תודה רבה מאד.

[נחוניא]

חכם אחד מחו"ר קרתא קדישא הדיין "שמידה רעה" יש לו שאינו מוציא לרה"ר דבר שאינו מושלם כתב לתיבת הניהול את הדברים הבאים:

שלא להשאיר הגליון חלק יפרסם מר דברים חלקיים אלה:

המדקדק בכל הספרים הידועים שמדברים מאי-אכילת אחוריים, אין אומרים שלא לאכול אחוריים, אלא שלא לסמוך על מנקרים הרגילים
רובם מאריכים בדיון אם גם בניקור אומרים רוב המצויים אצל ניקור מומחים כמו בשחיטה, מהרש"ל מזכיר חומרא שלא לאכול אלא כאשר בדק אחריו מנקר אחר, בצוואת יש נוחלין מזהיר שלא לאכול אחוריים אלא אם ניקר אותה צדיק וישר ומומחה, רבינו בעל הפלתי מזכיר שלא אכל מעולם בשר מנוקר, רק מה שניקר בעצמו ויגיע כפי אכלתי, ומשמע שם שמדבר מאחוריים (כי מעיקר הדין אין כמעט ניקור בחלק הפנים).
ויותר מזה, המדקדק ימצא שברוב עיירות גדולות אכלו אחוריים לפני שלש מאות שנה, רק שבכפרים לא השתלם להם לשכור מנקר, לכן ניקר השוחט, ומשום זה ניקר רק חלק הפנים שזה קל להתלמד, ובדרך כלל ככל שקטן העיירה או הכפר יותר, כך הוקטן חלק הפנים, לחסוך שאלות ראה לדוגמא בישועות יעקב סימן ס"ד המזכיר שאין אוכלים אחוריים בפולין, זולת בקראקא לבוב ובראד כלומר בעיירות הגדולות, וכן ניקרו אחוריים בפראג כמו שכתב החת"ם סופר מפורש בשו"ת חת"ם סופר יו"ד סימן ס"ח משמע שכלל אין מנהג שלא לאכול אחוריים, אלא שאין רוצים לטרוח בניקורו, כלשונו "מפני הטירחא". אך יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר שכוונתו גם כן מצד הדין.

כלומר מאחר ששנינו בפרק גיד הנשה שהטבחים נאמנים על החלב והגיד חזרו לומר אין נאמנים ולצד אחד משום שנשתנה הדין (בין ר"י לר"מI) ונעשה קשה יותר ובאמת אף בלי זה, הרי אי נאמנות נשים וקטנים רק בדבר שיש בה טירחא נמצא דריבוי הטירחא בניקור אחוריים, היא הנותנת לחסר מהנאמנות של המנקרים אך שוב אף אם נימא פירוש זה, הרי גם זה רק מצד נאמנות כלומר, אם ניקר אדם בעצמו, או מי שהוחזק אצלו לנאמן כבי תרי, שוב אין מקום להחמיר כלל כל זה לפי הפוסקים הידועים המדברים מניקור.

גם האריז"ל שהזהיר למהרח"ו שלא לאכול אחוריים, הרי גם הוא מדגיש זולת אם יודע שניקר אותה מומחה וצדיק. ומשמע שם גם מפורש שמה שניקר מהרח"ו בעצמו אין בו חשש (שזה היה סימן האריז"ל שזה בא מחמת מכשול חלב בגלגול קודם) אם יש מקור קדום אחד לבד הידוע לי שיש מנהג שלא לאכול אחוריים כלל וכלל ולמרבה הפלא הוא דווקא מגדול רבני ספרד הרדב"ז בתשובותיו המדבר על מה ששוחטים ופניהם כלפי מזרח - לאל קיבלא, (לא ברור אם מדבר ממצרים או מצפת) ומונה שם מספר לימודי זכות ואחד מהם, שמאחר שצריכים שהישמעאלים יקנו מהם הטריפות, וגם חלק האוחריים שאין אוכלים "ומנהג יפה הוא", לכן צריך לשחוט באופן שהישמעאלים יסכימו לקבל הבשר.

כל זה כשאני לעצמי אבל במציאות היה דיון גדול בפוסקים בשנות תרצ"ז-תרצ"ט, בעת גזירת השחיטה בפולוניה, ומכל הדברים שם מוכח שדעתם היתה שהמנהג היה שלא לאכול אחוריים בשפו"א בפועל התיר אז האחיעזר, והיא לא נדפסה כמדומה בתשובותיו ובשו"ת מקדשי השם ואף נדפסו בשנת תרצ"ט איזה ספרים על ניקור חלק האחוריים, לצורך בני פולין ספר הניקור של ר"ד אלבערשטיין, וספר מקורי הניקור של הרב שאליטא (אבי הרב שהיה באוצה"פ), ועוד ומשמע שם שרק מחמת דוחק השעה נחתו לדון בזה אבל בפועל הקילו.
ועיין בספר מקורי הניקור שאחד המבואות (כמדומה בסוף הספר) האריך להקל באכילת אחוריים. ושם בהסכמת הרב מפאביאניץ מעיר לו שמה לו זה, מי שרוצה לאכול יאכול, ומי שפורש יפרוש.

ואחר כל זה יש להעיר, שיש איברים שיש שינויים בין סדר הניקור של בני אשכנז לבני ספרד כגון בזנב, שבני אשכנז החמירו תמיד לשיטת המרדכי, שכן הגיד הארוך מראשו לסופו צריכים להסיר, שזה מחוטי חלב ולדעת המרדכי הן הן חוטי העוקץ הנזכרים בגמרא, ובני ספרד נקטו כדעת רש"י והרמב"ם שאין איסור בחוטי הזנב כך שהאוכל זנב מנוקר כשיטת הספרדים, עובר על מנהג אשכנז ותיק להחמיר כשיטה של חד מהראשונים.

מה המקור שבני אשכנז החמירו תמיד לשיטת המרדכי הנ"ל?

[עזריאל21]

כן כתב בסדר ניקור של בעל העיטור להוציא כל החוט עד סוף האליה.