כל קבוע כמחצה על מחצה דמי - כל דפריש מרובא פריש
כל קבוע כמחצה על מחצה דמי - כל דפריש מרובא פריש
האם יש סברא הגיונית להבדל בין קבוע לפריש?
-
אפרקסתא דעניא
- הודעות: 2451
- הצטרף: ש' אוקטובר 23, 2010 8:36 pm
Re: כל קבוע כמחצה על מחצה דמי - כל דפריש מרובא פריש
פעם עסקתי בזה וכתבתי:
כל קבוע כמע"מ, כל דפריש מרו"פ. אכן, גזירת הכתוב היא, אך עלינו לידע טעמה של תורה.
יש להקשות הא בלקח מאחת מן החנויות ואינו יודע מאיזו לקח, הרי השתא הוא פריש, וא"כ נדוננו שפריש מרובא ויהיה מותר?
ובהיפך, כל דפריש מרו"פ, הרי ברור שבא ממקום קבוע, ואף שכתבו הפוסקים שהתעוררות הספק לא הייתה אלא לאחר שפירש, הרי סו"ס הספק הוא מנין פרשה, ומקומות הפרישה הגורמים הספק הם קבועים, ומדוע לא נדוננו בקבוע?
שמא נאמר, שכאשר הספק על החנות, דנים אנו האם חנות זו כשרה או טריפה, וספק זה הוא ספק השקול, שהרי גם אם ירבו חנויות הכשרות בעולם אלפי מונים, חנות זו אחת היא, ואחת משתיים היא - או כשרה או טריפה.
אלא שקשה לומר כן מכמה סיבות: א. סוף סוף, הגורם לנו לספק את החנות בטריפה אחד הוא, ואילו הגורמים לנו לספקנה בכשרה תשעה הם, ומדוע לא נלך אחר רוב הסיכויים ונכשירנה? ב. אפשר שהיינו מבארים כך, אילו היה ברור לנו שהיה בחנות פלונית, אך משום מה ספק לנו אם היא טריפה או כשרה, ואז מתמקד הספק בגדרה של אותה חנות בפני עצמה. אמנם מלשון "לקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזו לקח" משמע שאינו יודע היכן היה, ולכן מסופק אם קנה כשר או טרף. אם כן, כאשר ננסה לנחש היכן היה, ודאי שיש לו תשע סיבות להניח שהיה בכשרה, ורק אחת להניח שבטריפה.
נבאר לפי מה שהבנתי מהגרש"ש בשערי יושר ש"ד פ"ג.
כל דין רובא דאיתא קמן אינו בירור אלא הנהגה, דהתורה מורה לנו לנהוג כאילו הוא מן הרוב.
בכדי להתיר דבר באכילה עלינו ליצור רוב המבטל, דרק באופן זה לא נאמר סד"א לחומרא. רוב המבטל יוצר מציאות הלכתית חדשה, דהמיעוט מקבל דינו של הרוב ובטל הוא.
חידשה התורה דדבר קבוע הוא חשוב ואינו מתבטל ברוב, וכן כל דבר הנמצא במקום מוגדר (כציבור של חמץ) חשוב קבוע עקב קביעותו במקומו. במקרה שהספק הוא על החנות - האם כשרה היא או טריפה - לו נרצה ללכת אחר הרוב עלינו לבטלה ולקבוע שמן הרוב היא. מכיון שדבר קבוע היא, אין לנו אפשרות לבטלה, דדבר חשוב זועק ואומר: "הנני, אל תבטלוני". ממילא כאשר הספק סובב סביב מציאותו של דבר קבוע, אין לנו בו דיני ביטול רוב במיעוט. מכיוון שכך, לעולם יישאר ספק בידינו מה דינו של הבשר הבא משם. אף שלאחר מכן פרש הבשר, לא יקבל עתה דין פריש, דהלא רובא דאיתא קמן אינו מברר, אלא מורה כיצד לנהוג, ומכיוון שהספק על הקבוע טרם נפתר, וסד"א לחומרא, הרי לא יועיל מה שהתורה מתירה לנו לאכלו מחמת ההנהגה בפירש, דבירור אין לנו, וההנהגה אינה מחייבת אכילה, אלא אומרת דאין לנו לנהוג לחומרא, אך יש לנו ספק קודם על הבשר, שמחמתו נהיגינן לחומרא.
ובפירש אין הספק על גדרה של החנות, אלא על מהותו של המקרה שקרה: האם פרש מכאן או מכאן. מקרה אינו דבר חשוב, ובהיות שמקרה יש רק אחד, ואפשרויות המקרה הן עשר, מתבטל המקרה האחד בתוך תשע אפשרויות המקרה המכשירות, ואין אפשרות המקרה האוסרת אוסרתו, דכאן אזלינן בתר רובא, ומקרה בין המקרים אינו חשוב להכריז אל תבטלוני.
ויסוד הדבר נלמד מוארב לו וקם עליו, שאם היו ט' ישראלים וגוי אחד נתחדש שפטור, אף דאי אזלינן בתר רובא היה חייב, דלמרות שיש כאן גוי, הרי הרוב הוא ישראל, וכביכול מתבטל הגוי ביניהם, ונחשב שעשה מעשה המחייב, משא"כ לפ"מ שחידשה התורה דבכה"ג פטור, ומשום דהיו קבועים במקומם, וכדי לקבוע שמעשה הרציחה שלו מחייב עלינו לבטל את הגוי הקיים כאן ולפרש את מעשהו כזריקה על ישראלים, ומכיוון שהגוי קבוע ביניהם אין הוא מתבטל, ושוב מתפרש המעשה כזריקה על ישראל וגוי ביחד, שמספר הישראלים לא משנה לנו, כי הגוי אינו מתבטל והוי כמחצה ישראל ומחצה גויים.
כל קבוע כמע"מ, כל דפריש מרו"פ. אכן, גזירת הכתוב היא, אך עלינו לידע טעמה של תורה.
יש להקשות הא בלקח מאחת מן החנויות ואינו יודע מאיזו לקח, הרי השתא הוא פריש, וא"כ נדוננו שפריש מרובא ויהיה מותר?
ובהיפך, כל דפריש מרו"פ, הרי ברור שבא ממקום קבוע, ואף שכתבו הפוסקים שהתעוררות הספק לא הייתה אלא לאחר שפירש, הרי סו"ס הספק הוא מנין פרשה, ומקומות הפרישה הגורמים הספק הם קבועים, ומדוע לא נדוננו בקבוע?
שמא נאמר, שכאשר הספק על החנות, דנים אנו האם חנות זו כשרה או טריפה, וספק זה הוא ספק השקול, שהרי גם אם ירבו חנויות הכשרות בעולם אלפי מונים, חנות זו אחת היא, ואחת משתיים היא - או כשרה או טריפה.
אלא שקשה לומר כן מכמה סיבות: א. סוף סוף, הגורם לנו לספק את החנות בטריפה אחד הוא, ואילו הגורמים לנו לספקנה בכשרה תשעה הם, ומדוע לא נלך אחר רוב הסיכויים ונכשירנה? ב. אפשר שהיינו מבארים כך, אילו היה ברור לנו שהיה בחנות פלונית, אך משום מה ספק לנו אם היא טריפה או כשרה, ואז מתמקד הספק בגדרה של אותה חנות בפני עצמה. אמנם מלשון "לקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזו לקח" משמע שאינו יודע היכן היה, ולכן מסופק אם קנה כשר או טרף. אם כן, כאשר ננסה לנחש היכן היה, ודאי שיש לו תשע סיבות להניח שהיה בכשרה, ורק אחת להניח שבטריפה.
נבאר לפי מה שהבנתי מהגרש"ש בשערי יושר ש"ד פ"ג.
כל דין רובא דאיתא קמן אינו בירור אלא הנהגה, דהתורה מורה לנו לנהוג כאילו הוא מן הרוב.
בכדי להתיר דבר באכילה עלינו ליצור רוב המבטל, דרק באופן זה לא נאמר סד"א לחומרא. רוב המבטל יוצר מציאות הלכתית חדשה, דהמיעוט מקבל דינו של הרוב ובטל הוא.
חידשה התורה דדבר קבוע הוא חשוב ואינו מתבטל ברוב, וכן כל דבר הנמצא במקום מוגדר (כציבור של חמץ) חשוב קבוע עקב קביעותו במקומו. במקרה שהספק הוא על החנות - האם כשרה היא או טריפה - לו נרצה ללכת אחר הרוב עלינו לבטלה ולקבוע שמן הרוב היא. מכיון שדבר קבוע היא, אין לנו אפשרות לבטלה, דדבר חשוב זועק ואומר: "הנני, אל תבטלוני". ממילא כאשר הספק סובב סביב מציאותו של דבר קבוע, אין לנו בו דיני ביטול רוב במיעוט. מכיוון שכך, לעולם יישאר ספק בידינו מה דינו של הבשר הבא משם. אף שלאחר מכן פרש הבשר, לא יקבל עתה דין פריש, דהלא רובא דאיתא קמן אינו מברר, אלא מורה כיצד לנהוג, ומכיוון שהספק על הקבוע טרם נפתר, וסד"א לחומרא, הרי לא יועיל מה שהתורה מתירה לנו לאכלו מחמת ההנהגה בפירש, דבירור אין לנו, וההנהגה אינה מחייבת אכילה, אלא אומרת דאין לנו לנהוג לחומרא, אך יש לנו ספק קודם על הבשר, שמחמתו נהיגינן לחומרא.
ובפירש אין הספק על גדרה של החנות, אלא על מהותו של המקרה שקרה: האם פרש מכאן או מכאן. מקרה אינו דבר חשוב, ובהיות שמקרה יש רק אחד, ואפשרויות המקרה הן עשר, מתבטל המקרה האחד בתוך תשע אפשרויות המקרה המכשירות, ואין אפשרות המקרה האוסרת אוסרתו, דכאן אזלינן בתר רובא, ומקרה בין המקרים אינו חשוב להכריז אל תבטלוני.
ויסוד הדבר נלמד מוארב לו וקם עליו, שאם היו ט' ישראלים וגוי אחד נתחדש שפטור, אף דאי אזלינן בתר רובא היה חייב, דלמרות שיש כאן גוי, הרי הרוב הוא ישראל, וכביכול מתבטל הגוי ביניהם, ונחשב שעשה מעשה המחייב, משא"כ לפ"מ שחידשה התורה דבכה"ג פטור, ומשום דהיו קבועים במקומם, וכדי לקבוע שמעשה הרציחה שלו מחייב עלינו לבטל את הגוי הקיים כאן ולפרש את מעשהו כזריקה על ישראלים, ומכיוון שהגוי קבוע ביניהם אין הוא מתבטל, ושוב מתפרש המעשה כזריקה על ישראל וגוי ביחד, שמספר הישראלים לא משנה לנו, כי הגוי אינו מתבטל והוי כמחצה ישראל ומחצה גויים.
Re: כל קבוע כמחצה על מחצה דמי - כל דפריש מרובא פריש
אפרקסתא, שפתיים ישק משיב דברים נכוחים! נפלא ביותר!
Re: כל קבוע כמחצה על מחצה דמי - כל דפריש מרובא פריש
לא הבינותי.
מנין לך שבקבוע הספק הוא על החנות, אולי הספק הוא על הבשר מאיזה חנות יצא? ואז הם אותם סיכויים וסיכונים כמו בבשר.
מנין לך שבקבוע הספק הוא על החנות, אולי הספק הוא על הבשר מאיזה חנות יצא? ואז הם אותם סיכויים וסיכונים כמו בבשר.
-
אפרקסתא דעניא
- הודעות: 2451
- הצטרף: ש' אוקטובר 23, 2010 8:36 pm
Re: כל קבוע כמחצה על מחצה דמי - כל דפריש מרובא פריש
בקבוע הספק הוא על גדרה של החנות שממנה נלקח הבשר, שהרי הוא יודע שלקח מחנות כלשהי, ואי ידיעתו היא איזו חנות.
Re: כל קבוע כמחצה על מחצה דמי - כל דפריש מרובא פריש
אין אצלי שערי יושר וגם לא הזמן לקרוא בו ולהבין.
אך האם אין הסבר הגיוני לזה שבקבוע אנו מסתכלים על החנות ובפריש על הבשר? וגם אם מסתכלים על החנות עדיין יש כאן 10 חנויות ומכל חנות יכול להיות שקנו את הבשר, הספק כאן הוא מאיזה חנות קנו לא איזה חנות הוא טרף, וא"כ מאי שנא מכל דפריש? האם נאמר שבכל דפריש יש בכלל ספק על מקור הבשר אם זה מהחנויות האלה או מעלמא?
אך האם אין הסבר הגיוני לזה שבקבוע אנו מסתכלים על החנות ובפריש על הבשר? וגם אם מסתכלים על החנות עדיין יש כאן 10 חנויות ומכל חנות יכול להיות שקנו את הבשר, הספק כאן הוא מאיזה חנות קנו לא איזה חנות הוא טרף, וא"כ מאי שנא מכל דפריש? האם נאמר שבכל דפריש יש בכלל ספק על מקור הבשר אם זה מהחנויות האלה או מעלמא?
Re: כל קבוע כמחצה על מחצה דמי - כל דפריש מרובא פריש
במחילת תורתכם העמוקה, סברתי שיש פה דבר הרבה יותר בעליבתי'ש, ואלי אלו ואלו דא"ח.
מחצה על מחצה = כוונתו לומר במילים נרדפות אין ביטול ברוב. אפילו שיש ט' חנויות כשרות.
מרובא פריש = כוונתו לומר שיתכן דין ביטול ברוב, אם יש יותר כשרות, וכמובן שאם יש חנויות שוות או יותר טריפות אין שום נפ"מ בין אם אומרים מחצה על מחצה או שתולים ברוב חנויות, והבשר אסור.
השאלה היא למה בדבר קבוע אין סברא לומר עליו ביטול, ועל דבר שודאי פרש ממקום הקביעות שהיתה לו ואח"כ נתעורר הספק יש סברא לומר עליו ביטול.
התשובה נעוצה בכך, שבדבר קבוע במקומו, צד האיסור שבו חזק יותר. יש לנו ספק מה זה אבל אי אפשר לומר שיש "תערובת" לפנינו שנלך בתר רובא.
אבל דבר שהספק התעורר בו אחרי שפרש צד האיסור שבו נחלש, והוי כמו בתערובת. ויש ביטול לצד האיסור ברוב הצדדים הכשרים.
מחצה על מחצה = כוונתו לומר במילים נרדפות אין ביטול ברוב. אפילו שיש ט' חנויות כשרות.
מרובא פריש = כוונתו לומר שיתכן דין ביטול ברוב, אם יש יותר כשרות, וכמובן שאם יש חנויות שוות או יותר טריפות אין שום נפ"מ בין אם אומרים מחצה על מחצה או שתולים ברוב חנויות, והבשר אסור.
השאלה היא למה בדבר קבוע אין סברא לומר עליו ביטול, ועל דבר שודאי פרש ממקום הקביעות שהיתה לו ואח"כ נתעורר הספק יש סברא לומר עליו ביטול.
התשובה נעוצה בכך, שבדבר קבוע במקומו, צד האיסור שבו חזק יותר. יש לנו ספק מה זה אבל אי אפשר לומר שיש "תערובת" לפנינו שנלך בתר רובא.
אבל דבר שהספק התעורר בו אחרי שפרש צד האיסור שבו נחלש, והוי כמו בתערובת. ויש ביטול לצד האיסור ברוב הצדדים הכשרים.
Re: כל קבוע כמחצה על מחצה דמי - כל דפריש מרובא פריש
האם בפריש אני בטוח שזה בא מהחנויות האלה או לא?
אם לא אז מה זה קשור לחנויות צריך להסתכל על רוב העיר.
ואם כן אז גם פריש וגם קבוע וודאי שיצאו מחנויות אלה וא"כ מאי שנא פריש מקבוע? הלא החתיכת בשר לא יצאה מעצמה מישהו הוציא את זה ושכח אותה וא"כ מאי שנא?
אלא אם נאמר שזה גזירת הכתוב, אך רצוני לדעת טעמא וסברת הקרא.
אם לא אז מה זה קשור לחנויות צריך להסתכל על רוב העיר.
ואם כן אז גם פריש וגם קבוע וודאי שיצאו מחנויות אלה וא"כ מאי שנא פריש מקבוע? הלא החתיכת בשר לא יצאה מעצמה מישהו הוציא את זה ושכח אותה וא"כ מאי שנא?
אלא אם נאמר שזה גזירת הכתוב, אך רצוני לדעת טעמא וסברת הקרא.
Re: כל קבוע כמחצה על מחצה דמי - כל דפריש מרובא פריש
הסיבה למה בקבוע לא הולכים אחרי רוב הוא:
שדין הליכה אחרי רוב נאמר רק כשאנו דנים על דבר חיצוני מעצם דעת הרבים, כמו ברוב דעות של חכמי הסנהדרין שהם מחוץ למציאות האדם הנאשם, ולכן אם הדיינים יהיו חלק מהוויכוח כמו בקבוע שמעצם החנוית יש את הדעה של הרוב שטוענת טענה על חנות אחרת, אי אפשר שחלק מהויכוח ידון על עצמו, ולכן הספק שקול מחצה על מחצה.
שדין הליכה אחרי רוב נאמר רק כשאנו דנים על דבר חיצוני מעצם דעת הרבים, כמו ברוב דעות של חכמי הסנהדרין שהם מחוץ למציאות האדם הנאשם, ולכן אם הדיינים יהיו חלק מהוויכוח כמו בקבוע שמעצם החנוית יש את הדעה של הרוב שטוענת טענה על חנות אחרת, אי אפשר שחלק מהויכוח ידון על עצמו, ולכן הספק שקול מחצה על מחצה.
מי מחובר
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 253 אורחים