"היתר מכירה"- מכירה לזמן או ע"מ להחזיר?

[גם זו לטובה]

א' הגאון מקוטנא סבר שעדיף ע"מ להחזיר, אולם מהרי"א הכריע למכור לב' שנים, והאריך בזה הגאון מקוטנא דאף בכה"ג מהני, ולא הוי כשכירות.
ב' לא נתברר טעמו של מהרי"א מ"ט לא ניח"ל בהצעת הגאון מקוטנא.
ג' כמד' שמאז תרמ"ט כל המכירות נעשו כהוראת מהרי"א, אולם הלום ראיתי שבתשס"ח מכרו ע"מ להחזיר, צריך לברר מתי שינו, ע"י מי, ולמה.
ד' הרב וייטמן כתב "המכירה נעשית באופן שתבטיח מבחינה משפטית את חזרת הקרקעות לבעליהן לאחר שנת השמיטה" מה הכוונה?

[ברזילי]

הנושא נידון אצל הרב וייטמן (שיזם את השינוי כנראה, בתשס"ח) בתחומין כרך כז.

בקצרה:
במבט ראשון, מכירה גמורה עדיפה מבחינת הפקעת איסורי עבודת הקרקע וקדושת הפירות ובמכירה לזמן יש עדיפות מבחינת לא תחנם. הנוסח שהיה נהוג עד תשס"ח (ולא בכלל) היה ע"פ משפט-כהן, מכירה לשנתיים עם תנאי שמותר לקונה לעשות כל שינוי בקרקע לחפור בה בורות שו"מ. אחד מטעמיו להעדיף מכירה לזמן היה שיש בה יותר גמ"ד. אחרים טענו שהצורך ברשות לבורות שו"מ (שיש להניח שלא תוכל להיות מיושמת בפועל) דווקא מערער את מידת הגמ"ד. במעדנ"א סי' טו העדיף את המכירה הגמורה (ע"מ להחזיר) גם מבחינת גדרי לא תחנם.

לענין המשפטי - אולי כוונתו למה שנזכר במאמר הנ"ל שכדי להבטיח את המכירה חזרה ניתן ייפוי כח בלתי חוזר, שתוקפו המשפטי חל גם אם הגוי הקונה מת לפני ביצוע המכירה החוזרת.

[מה שנכון נכון]

דברי הרב וייטמן [שבפתיחת האשכול] הובאו כאן.
viewtopic.php?f=7&t=18077#p173766

[גם זו לטובה]

הרב ויטמן [אור ישראל שנה ז' גליון ב' עמ' קמח] כדי להבטיח את חזרת הקרקעות לאחר השמיטה נקבע בהתייעצות עם עורכי דין תנאי מסויים (שקשה לעמוד בו אך אפשרי) במכירה, שאי מילויו יבטל את המכירה מכאן ולהבא, ולא נקטנו במכירה לזמן שמועילה ע״פ ההלכה, משום דע"פ חות דעת שקבלתי ממספר עו"ד אין לה תוקף בחוקי מדינת ישראל מכיון שהיא נחשבת לשכירות ולא למכירה.