ראה אשכול נעול viewtopic.php?f=17&t=18722&p=181639&hilit=%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99+%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%9A#p181392
ועתה מצאתי:
פסקי דין - ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין יב עמוד רפז
בית דין ירושלים לדיני ממונות ולבירור יוחסין.
תלמידי כולל שמרדו בראש הכולל.
תיק ממונות מס' 1522 - שע.
צד א': 22 אברכים ע"י ב"כ הרב זקס.
צד ב': הרב ה' ע"י ב"כ הגרש"ב סורוצקין.
נושא הדיון.
קבוצה של 22 אברכים שלמדו בכולל של הרב ה', מרדו בו בכמה פעולות מצידם כנגדו, ואף עשו ניסיון למשוך לצידם את התורם של הכולל, פעולות שנמשכו מסוף זמן החורף עד אמצע זמן הקיץ, עד שהגדישו את הסאה כשהמילגה לחודש אייר התעכבה בכשבוע ימים לאחר ר"ח סיון, שאז הודיעו לו האברכים שלא ישתתפו בתפילת המנחה בכולל, ואז הודיע להם ראש הכולל שהוא לא מוכן יותר להחזיק אותם בכולל, ושיחפשו מקום אחר. למרות הודעה זו שילם להם את המילגה עבור כל חודש סיון, וגם המילגה לחודש תמוז שילם להם, אך את המילגה לחודש אב לא שילם.
קבוצת האברכים תובעת את ראש הכולל את המילגה עבור חודש אב, בטענה שלמרות פעולותיהם נגדו המשיך לשלם להם את המילגות לחודשים סיון ותמוז, משמע שמחל, ואם כך מגיעה להם מילגה גם עבור חודש אב. ועוד, דינם של תלמידי כולל כעובדים אצל ראש הכולל, ואי אפשר לפטר אותם באמצע הזמן שאז לא ניתן למצוא כולל אחר. הם טוענים שראש הכולל הכריז בפניהם כשפתח את הכולל שיש לו כסף בבנק כדי להחזיק את הכולל, ואביו של הרב ה' הכריז שמתחייב כערב לשלם להם את המילגות.
תחילה תבעו האברכים את הרב ה' בבי"ד של המועה"ד שם הוציא ביה"ד לבקשתם עיקול על כסף הנמצא בידי צד ג' עד לדיון בתביעתם. הרב ה' בקש לדון בבי"ד זה.
הרב ה' טוען תחילה על העיקול שהוציאו התובעים בביה"ד של המועה"ד, ואומר שהכסף שהיה בידי צד ג' הוא צ'קים של 6 אברכים שאינם שייכים לקבוצת התובעים, ולתובעים לא היתה כל זכות לעקל את הצ'קים שלהם, שבינתיים עבר תוקפם, והאברכים הפסידו את כספם ע"י העיקול. הוא תובע מהתובעים לשלם כסף זה למוטבים של הצ'קים.
לעצם התביעה, טוען הרב ה' שתלמידי כולל אינם "עובדים" של ראש הכולל, ולראש הכולל אין כל "תוצרת" מ"עבודתם" בכולל, וכך דעתו של הגראי"ל שטינמן שליט"א, מה גם שהרב ה' אינו משתכר מהכולל כלל, ולכן גם לדעת הגר"מ פינשטיין אין לו דין של "מעביד", ויכול לפטרם גם באמצע הזמן, ואף שהתחייב לגייס תרומות למימון החזקת הכולל, על דעת כן שימרדו בו לא התחייב. הוא תובע בתביעה נגדית מה שהזיקו לו במרדם נזקי גרמי של איבוד התורם, וכן מה שהוציא מכספו הפרטי עבור תשלום למילגות שלהם.
אביו של הרב ה' מכחיש שאמר לאברכים שהוא ערב שיקבלו את שכרם.
פסק דין.
א. העיקול על הצ'קים של 6 האברכים מוסר.
ב. התביעות ההדדיות נדחות.
ג. בית הדין מביע שאט נפש מהתנהגות של מרידה מצד תלמידי הכולל כלפי ראש הכולל, התנהגות שאינה הולמת בני תורה, וגרוע מכך.
אברהם דוב לוין, אב"ד. יהושע ווייס. שמשון גרוסמן.
ובנימוקים להלן עמוד רפט ואילך:
ב. עי' ספר זכרון שלמה לזכר הגר"ש קרליץ עמ' תעז שאחד מבתי הדין בב"ב פוסק שאין לאברך זכות תביעת תשלום על הכולל כיון שאין לו דין פועל, וע"כ גם אם יש פוסקים שיש לו דין פועל, בודאי אי אפשר לומר שיש בזה מנהג המדינה של הכוללים לשלם מדין פועל, עיין שם. ועי' ספר פעולת השכיר פ"ה סעי' יא בהערה אות יז בשם מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א שאין האברך נחשב לשכירו של ראש הכולל כלל, שהרי אסור אפילו ליטול שכר עבור הלימוד אלא שכר בטלה לבד, כמבואר ברמ"א בשו"ע יו"ד סי' רמו סעי' כא, ועיי"ש בשם פתח"ח שלא כ"כ. ועי' "עיונים במשפט" חו"מ סי' מ, וכתב שיש בתי דין בימינו הפוסקים שאין לאברך זכויות פועלים, אך גם אם נניח שלראש הכולל יש התחייבות ממונית כלפי האברך לשלם את משכורתו (והביא שם מחלוקת קצוה"ח ונתה"מ בסי' פא ס"ק ב אם אמר לחתנו תלמד עם בנך ואני אשלם לך, אם נעשה לו כפועל אף על פי שבלאו הכי האב מצווה ללמוד עם בנו, ולעת קצוה"ח נעשה לו כפועל, אבל לדעת הנתה"מ לא נעשה לו כפועל), גם אז יש לדון אם יש לאברך דין פועל לענין תשלום עד סוף הזמן אם פוטר באמצע. וכתב שם שהרי הכל מודים שאין לאברך הרבה מזכויות היסוד של פועל בימינו כגון זכות פיצויי פיטורין, שכר מינימום, דמי הבראה, ותק, קביעות בעבודה, תוספת יוקר וכל השאר. וע"כ כשתובע תשלום עד סוף הזמן כשפוטר באמצע, עליו להביא ראיה שיש לו זכות זו כפועל. ועי' "חוקת משפט" עמ' פט לחלק בין כולל שראשו מתפרנס וחי מהכולל, שאז דינו כמעביד, לבין כולל שראשו אינו מתפרנס ממנו, שאז אין דינו כמעביד.
ומה שמחייב את ראש הכולל הוא התחייבותו לדאוג לכספי המילגה שלהם, וכבר פסק הרמ"א בשו"ע סי' רד סעי' יא: אף על פי שבדברים בלא מעות יכול לחזור בו ואי"צ לקבל עליו מי שפרע, מ"מ ראוי לאדם לעמוד בדיבורו אף על פי שלא עשה שום קנין רק דברים בעלמא וכל החוזר בו בין לוקח בין מוכר אין רוח חכמים נוחה הימנו וכו', וכל האומר לתת לחבירו מתנה מועטת ולא נתנה לו ה"ז ממחוסרי אמנה. ע"כ. וכתב הח"ח באהבת חסד פרק א אות יא שה"ה הבטיח ממון לצורך מצוה. אמנם כשאומר שאדעתא דהכי שימרדו בו לא התחייב להם, כתב באמרי בינה נדרים סי' יח (דף נו ע"א) דה"ז כהקדש בטעות ונשאל עליו אף לכתחילה.
ועי' להורות נתן ח"ב חו"מ סי' קא דאם הבטיח לחזור על הפתחים באנו לספיקו של המהרי"ק בשורש קלג בנודר לטרוח בגופו לצורך עני, דאף אם בנודר ליתן ממון לעני אסור לחזור בו, דלמא בזה שצריך לטרוח בגופו שרי, והובא בגליון רעק"א בשו"ע יו"ד סי' רנח סעי' יב. ועי' נצח ישראל סי' נג באורך.