שומר כתב:אפשר לקבל פלאפון או מייל של הכותב
בבקשה: a6190283@gmail.com
משלי פרק א, כ-כב
חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ: בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת תִּקְרָא בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר:
בן מיכאל כתב:שוב התבקשתי לפרסם:
להתראות!
--
בן המחבר כתב:שמואל שלומוביץ כתב:3. "וינקלר" בגוש 80.
ככה"נ: ספרים וינקל, רחוב עלי הכהן.
זאב ערבות כתב:היו גם שהתענגו על חומש מנדלסון שקבל הסכמה מרע"א
עושה חדשות כתב:ראיתי באחד מהקדמונים שכ' דהמנהג להרבות בשיר ושבח להקב"ה ביום הכפורים הוא מחמת שאנו דומים למלאכים.
אבד ממני המקור, ואודה למשיב אבידתי.
שמואל שלומוביץ כתב:מבואר בגמרא שהיתה טבעת קבועה במחתת הקטורת כדי לקיים בה ונשמע קולו בבואו אל הקודש.
וזה מדוקדק שדווקא בקטורת הזכיר קול ההקשה ולא בהזיות.
רש"י מסכת יומא דף מד עמוד ב
ניאשתיק - טבעת בראשה, שמקשקש ומשמיע קול, משום ונשמע קולו בבואו וגו' (שמות כח).
אור עולם כתב:אני לא מכיר שום דבר כתוב מהגר"א על הסליחות הללו.
בני ברקי כתב:באיזה תקופה זה הופסק?
לפני מאה מאתיים שנה? או קדום יותר?
הח"ח כן אמר סליחות?
פניני כתב:ר' דניאל גולדשמיט כותב שהדילוג בליטא ופולין אינו מוקדם ממחצית המאה הי"ט.
וכנראה שהיות לא נדפסו בתוך המחזורים בגלל שינויי המנהגים המקומיים (ועוד שהיתה פיוטים אחרים בכל שנה) הפסיקו לאמרן בכלל