פורום אוצר החכמה

מעניין לציין לתוספות גיטין ב. ד״ה ממדינת, ש׳מדינת הים׳ היא כנוי למקום רחוק ואילו מקום קרוב נקרא ׳חוץ לארץ׳
לעומת זאת הריטב״א מו"ק י: כתב שכל מי שבא מחוץ לעיר נקרא לפעמים מדינת הים, ואין לדקדק בכך
אגב, יש גם בטוי, בכרכי הים, וזה כבר לשון רבים

בענין האם מותר לנסוע על חשבון איחורים של אגד, השאלה תמוהה, כי זה לא דבר פשוט שהחברה חייבת לפצות על האיחורים, ואף אם נתיר לפנות לערכאות בתביעה, מכל נימוק שהוא, מכל מקום כל זמן שלא נקנסו בבית המשפט הרי אין כאן כלל חיוב, ובפרט שכל שופט פוסק אחרת. ובודאי שעל פי דין אילו היו נתבעים בבתי דין צדק קרוב לודא...

הרי כל ענין ההגבה המרומז בעניו הניסיון הוא על שם שהאדם מתרומם בהתגברותו וזה שייך בכל הלשונות הנ״ל

עיין יסוד יוסף פרק פ' במתק שפתיו

מעניין להביא את דברי המלבים בהקדמתו לספר תהלים: כלו תפלות דוד בן ישי (סי' ע"ב), בין אשר התפלל על עצמו, בין אשר התפלל על הכלל, בין אשר התפלל על ענין מיוחד, בין אשר היה מתפלל תמיד, כל אלה אסף וחבר לעת קנתו בספר מיוחד שיהיו מוכנים לצורך הנהגת המתבודד - כל אדם יחזה בו, כל תפלה וכל תחנה, כל הודאה וכ...

מה לעשות וגם המהר"ל מפראג מתלונן בדורו מדוע אין הכל הולכים בדרך הלימוד של רבותינו בעלי המשנה....

לא נצטוינו כי אם לצייר בדעתינו כאילו אנו עומדים בתפילתינו בירושלים עיר הקודש אבל מה ענין הכריעה לכאן. ובמחשבה שניה יש לדייק מעט, כי בעצם הכוזרי מחדש כאן כריעה נוספת וזה לשונו: ויחתום המחזיר שכינתו לציון, ויחשוב בלבו שהשכינה נצבת נגדו וישתחוה לנכחה , כאשר היו ישראל משתחוים בראותם השכינה, ויכרע כריעות...

כשהרשעים נפרדים הרי הם בטלים מלחטוא ולהחטיא וטוב להם עצמם בכך שצוברים פחות חובות לעצמם, אבל בזמן שהם שרויים באחדות אין מדת הדין שורה להם וטוב להם בבחינה זו, מה שכמובן לא מונע מהם להפרע על עוונותיהם ביום הדין.

הרעון הוא פשוט ביותר. הפרה האדומה על דרך הפשט מטהרת מתים, ובדרך הדרוש באה לכפר על טומאת מת. ודי בזה.

לענ"ד יש חילוק פשוט בעצם ההבנה מהי הניחותא לאדם בקיום המצוות בחפציו. והיינו שכשחבירו מקיים מצוה בחפציו הרי חפציו נעשים תשמישי מצוה, וזה עילוי מיוחד בחפץ עצמו, [ואף שהוא עצמו כבר קיים בחפץ מצוה, מ"מ כל מצוה מוסיפה לחשיבות החפץ], ועל דרך שאמרו חז"ל (ברכות לט ע"ב) הואיל ואתעביד ביה ...

כמו שהתבאר בפשטות שהחיוב לשחרור חייל שנחטף במילוי משימתו מונח על כתפי המשלח, וכבר נפסק שאדם פודה את עצמו בכל מה שירצה. ולעצם הויכוח, הרי הכל מודים שכדי דמיהם מותר ומצוה לפדות, ובשלמא בימים עברו שהיה 'מחיר לשבויים', כנראה מאחר והיה מצוי לא עלינו חטיפות לצרכי מסחר אדם, והיה מחיר סביר ומחיר מופקע, על כ...

ושמא יש לומר שבחייל מדינה שאני, כיון שהם שלחוהו לתפקידו, ועליהם החובה להחזירו לשלום, בשונה מכל הסוגיות של 'כדי דמיהם'? ובזה גם מיושב מה שהקשו כאן מפדיון שבוי שאינו שומר תורה ומצוות. וכמו שנפסק בשולחן ערוך (יורה דעה רנ"ב ד')אין פודין השבויים יותר מכדי דמיהם, מפני תיקון העולם, שלא יהיו האויבים מו...