פורום אוצר החכמה

רק שתדעו, בסידור ר׳ שבתי מובא הנוסח "ברוך (מהפך) אתה (פשטא) ד׳ (מונח) אלקינו ( זקף קטן). וכן מסתבר.

עמקן

הסיפור היה עם תרנגולים, והסיפור היה שבקר"י הגוי אחז את התרנגול וע"ז אמר האדמו"ר הנ"ל מה שאמר.

בלונדון בהכשר כדתיא, הגוי שם את התרנגול על השטנדר והשוחט אוחז את הראש. וזה כמו הודו באר"י.

בכלל, לא הייתי אומר שהכשר על בשר באר"י יותר טוב מבחו"ל.

לפענ"ד עיין שו"ע יו"ד סוס"י סה ששם מבואר אם יש לסמוך על מי שבא לומר על עצמו שהוא מנקר האם נאמן או לא. ובנו"כ שם (אין ספר לפני ואני כותב מזכרון) שכהיום אין את הכלל שרוב מצויין אצל ניקור מומחין הם (כמו שיש בשחיטה) שהרבה עמי הארץ מנקרים ואינם יודעים בין ימינם לשמאלם בהלכות אלו....

כן כתב בסדר ניקור של בעל העיטור להוציא כל החוט עד סוף האליה.

לשון הרבים אינו מוכיח על זכרות או נקבות, כגון נשים ועוד.
והעולה על כולנה "מלכות ופילגשים ויהללוה".

מה המקור שלא אומרים בקול?

שמעתי שהרי אומרים רחום וחנון חטאתי לפניך ומתודים בלחש. וע"ז קשה למה לא מקפידים לאומרו בעמידה?

מחולת

חיפשתי בששת חלקי ספרו וכמעט לא מצאתי כלום על אכילת בשר בהמה, בעיקר דבריו על תרנגולים ובשר עוף.
ואיפה האשכול עליו?

היות שזה בניקוד הבבלי, זה מאוד חשוב ומעניין. אין הרבה ספרים בניקוד הזה.

ממתי הונהגה שלא לאכול חלק אחוריים של הבהמה? בבאר היטב סי' ס"ד הובא דבר בשם שלה"ק שער האותיות.

(וכן ידוע סיפור עם הגה"צ ר' יחזקאל אברמסקי זי"ע כשהיה רב בלונדון.)

האם יש איזה רשימה של תקנות האלו?
שמעתי כמה מהם והנני רוצה איזה מקור מוסמך לכולם.

תודה מראש.

בדף היומי של אתמול, מה., למדנו הלכות מוקצה. בין השאר מביא הגמרא ברייתא העוסקת בהלכות סוכה. למדתי הדף בשבת לפניה התפלה. ושם ברש"י ד"ה קרמים כתוב בגדי צבעונים הקרויים אובריינ"א. בין גברא לגברא למדתי חומש עם רש"י וראיתי (כו, יד) עה"פ ועבדה רבה, כתוב פעולה רבה, בלעז אובריינ"...

אי אפשר לראות כלום באמצע העיר, רק מחוץ לעיר בכפר או בכביש. בחופש יש לאנשים הרבה זמן והם נמצאים מחוץ לעיר ואז אפשר לבקש שיצלמו.

תמונה יפה מאוד, אבל א"א להביא שום מקור משם לעניני דקדוק כמובן למעיין.

בסידור עבודת השם דחסידי בעלזא תיקנו אותו ל"הריני מעטף גופי" והעורך הדקדוקי אמר לי שהשערי ציון קיבל רוב תפילותיו מגדול שקדמו ושם כתוב כנ"ל.
אבל לצערי איני זוכר השם של הגדול.

יפה מאוד. תודה.

ואמונה כל זאת וקיים עלינו:
א. כי הוא א-להינו;
ב. ואין זולתו;
ג. ואנחנו ישראל עמו.

בגמרא (ביצה טו:) מובא מחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע, דלר"א יש חיוב בכל יו"ט או 'לכם' או 'לה'', ולר"י בעינן בכל יו"ט שנים משום חלקהו. ובפסחים (סח:) מוסיפה הגמ' אמר ר' אלעזר בעצרת הכל מודים דבעינן לכם דיום שניתנה בה תורה. בלי ר' אלעזר הייתי אומר לר"י דבשבועות צריכין לחלקו בין 'לה...

אני עובד על איזה ספר וחסר לי כמה מקורות.

יתכן שכוונתו שרבנן קבעו על איזה פרשה מקיימים המ"ע.
אבל כנראה קשה למצוא המ"מ הזה. ותודה לכולכם.

כתוב בתלמידי רבינו יונה:
מה"ת צריך לקרות פרשת שמע ישראל ומדרבנן קבעו איזה שמע ישראל.
דהיינו, מה"ת כל פרשה המתחלת ב'שמע ישראל' [כגון הורשת יושבי הארץ אינו בצדקתינו - דברים ט'; כהן משוח מלחמה - שם כ'] אפשר לצאת בה חובת קרי"ש, ומדרבנן קבעוהו על הפרשיות שאנו קוראים.

איפה התר"י הזה?

יוסף
מי המחבר של אוצר מפרשי ההגדה?

הרה"ק ר' יודעלע זי"ע מדזיקוב, עבר לגור בלונדון ובסוף ימיו לא דיבר (כמעט) מאומה במשך כמה שנים.

ראיתי איזה ספר שבתו כתבה. מאוד יפה אבל כנראה לא פירסמו את זה.

ויהי לי שור וחמור, צאן ועבד ושפחה.

דיוק נוסח המקרא אינו קשור לדקדוק אלא למסורה. לא כותבים נוסח המקרא ע"פ כללי דקדוק, רק כללי דקדוק בנוי ע"פ נוסח המקרא!
ולכן חשוב יותר לדעת מי הכניס ראשו יותר לענין המסורה מלענין דקדוק.

איזה נוסח המקרא יותר מדויקת - הרב מרדכי ברויאר (בהוצאת מוסד הרב קוק) או של הרב קורן (בהוצאה עצמי)? כנראה היה לפני הרב קורן הרבה יותר מקורות מהרב ברויאר, אבל לכאורה כת"י בן אשר (כתר ארם צובה) עולה על כולנה. היות שיש הרבה חילוקים וחילופים בין שניהם, וגם מה שנוגע לפירוש המלות, נחוץ מאוד לדעת על אי...

כנזכר, התיר הרבה עגונות שלא ברצון החכמים שבפולין ובליטא. אחרי פטירתו לא רצו הח"ק ע"פ פקודת הרבנים לקוברו, עד שעשו תנאי קודם למעשה שיקברוהו על מנת שלא ידפיסו ספרים שלו לעולמים. כל הדיון הזה ארך שלשה ימים עד שנקבר. שמו עלה על הפרק עוד פעם לפני כשנתיים בלונדון בגלל עבודתו בתיקון עירובין בעיר ...