לגופו של נידון: הרי כל צרה שהיא, מלמדת על משפטי ה', ועל חומר הדין. גם אם היא צרת יחיד. ועל כן, יש סברא גדולה להבין, שכל צרה ובפרט צרה משונה - שפירסומה רב - יש בה בכדי לעורר את היחידים על עומק הדין. ואם יש זלזול בהתעוררות זו, כביכול יש בזה הכחשה לאמונה בחומר הדין. משל למה"ד: כמה ילדים בכיתה התנה...