אי משום הא לא איריא, שהרי כבר הוזכר למעלה שהרמב"ם נקט כרבי יצחק; אלא אי קשיא הא קשיא: הרי הוא גופיה פסיק בהלכות ציצית שיש ליזהר בדברים שיש בהם משום לועג לרש, והיינו דלא כרבי יצחק.עזריאל ברגר כתב:תמהני מנין לערוה"ש להכריע כרבי יצחק נגד רבי חייא, דכוותיה נקטינן הלכה למעשה!
כן מפורש בדבריו בפירוש המשניות, שהפטור הוא משום 'שהעוסק במצוה פטור מן המצוה'. וכ"ה לשונו בספר המצוות מ"ע ריב: וכבר ביארו שהחתן פטור מק"ש כשישא בתולה מפני שהוא עסוק במצוה.נוטר הכרמים כתב:מבואר בדבריו דדין פטור חתן הוא מדין עוסק במצוה פטור מן המצוה.
הדעת נוטה כי כסיפא כרישא – הכל בלשון הוה: גדֵל בשם טוב ונפטָר בשם טוב מן העולם.אספקלריא כתב:בנוסח הסידורים במוסף שבת "אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו, גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם", נראה שמדבר בלשון עבר, וצריך לנקד פתח תחת האות ד'.
וכיצד מנקדים אותן?1. ספר הסאפיאנצי.
2. מוהר"ש לניידש.
א. כי זכורני שנתקלתי בצורה זו לא אחת, וחבל שלא רשמתי.יאיר אתמר כתב:א. בודאי? מניין?
ב. כבר הלכו הנמושות ולא מצאו ולו דוגמה אחת קטנה.
ג. בכתי"מ פלגו (במשקל פְּעַל).
לא! אך אם תתמיד בלימוד הדף היומי, בודאי תיתקל בתופעה הזו; ברם יתכן כי לא בתלמוד גופו, אלא בדברי הראשונים.יאיר אתמר כתב:התוכל להעלות דוגמות?
א. לעתים היא נבלעת, ביחוד לאחר המלית 'הָא'.יאיר אתמר כתב:א. א' הבניין אינה נטמעת.
ב. פליג - בינוני פעיל. -וּ (ובניבים אחרים: -וּן), צורן העבר לנסתרים, הוא אפוא כלאיים עמו.
יָתֵב רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא וְרַבִּי אַמִּי וְרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אַקִּלְעָא דְרַבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר.
לא כי, אלא 'פליגו' – צורה מקוצרת של 'פליגון' בניב הארצישראלי, מקבילה ל'פליגי' – צורה מקוצרת של 'פליגין' בניב הבבלי.הפשטן כתב:יש בש"ס "פליגו בה", שהוא קיצור של "אפליגו בה".
באיזה ש"ס?הפשטן כתב:יש בש"ס "פליגו בה חדא זימנא".
היכן מצאת ביטוי זה?מעיין כתב:כולי עלמא לא פליגו.
ברם בכינוי או בסמיכות – לעולם בצורת הריבוי המקורית 'אִמּוֹת': 'אמותינו', 'אמות-קריאה'.הפשטן כתב:צורת הריבוי "אמהות" נכנסה ללשון הקודש מלשון ארמי.