לא כי, אלא בההוא קרא שהזכיר רש"י: 'וזה אשר תעשה על המזבח'. וכלומר, מלת־הרמז 'זה', כשם שהיא רומזת על כבשים, כך היא רומזת על עולה.פי האתון כתב:לכאורה הכוונה בההוא קרא דכתיב 'כבשים', שמשם למד ר"י הגלילי, כתיב נמי עולה.
וטעם הדבר, משום שלא חששו אלא כשנמנע מאכילה לשם צום. הלכך, רק אם הגיעה עת סעודה ואינו אוכל – נמצא מתענה בשבת; משא"כ כשהמניעה מאכילה היא מחמת שטרם הגיעה שעתה.ביקורת תהיה כתב:כל הנדון בהשלמת התענית הוא לאחר תפלת ערבית, אך אכילה לפני תפלת ערבית מאן דכר שמה?
פסול רביעי בקודש קדם לגזירת 'כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה', שהיא מי"ח דבר שגזרו בו ביום, כמו שכתבו התוספות בפ"ק דשבת.מיללער כתב:פסחים יט.
לכאורה קשה, הרי גזרו על משקה להיות תחלה, וא"כ היאך משכח"ל רביעי בקודש.
מדוע? הלוא לשון רבים של 'ואפלאטקא' הוא! תדע, שיש והוא מופיע בלי יוד אחרי הקוף.לבי במערב כתב:לכאו' מסתבר יותר דצ"ל 'וַאפְלַטְקִיס'.
ממדות החכם: על מה שלא קרא אינו מגיב.כדכד כתב:אולי יש מקום לחלק בין שטר היוצר שעבודים והתחייבויות לבין שטר המאשר מצב קיים.
כלל גדול נקוט בידנו בחתימת עדים על שטרות וגיטין: אין חוששין למיחזי כשיקרא. מטעמת - כאן:עזריאל ברגר כתב:מחלוקת בשו"ע חו"מ מו, כד.
וכשם שאשרתא דדייני מותר להכין מראש, כדמסקינן בפרק הכותב דלמיחזי כשקרא לא חיישינן, הכא נמי מותר להכין אישורים אלו מראש.עזריאל ברגר כתב:השטר הזה הוא שטר של "עדות" בדיוק כמו אשרתא דדייני.
א. מדוע לא ישר?דרומי כתב:א. נראה לכאורה הפוך.
ב. בקין והבל היה זה מחוסר ברירה.
אגב אורחא. בעולם מתוקן איש איש נולד יחד עם בת (או בנות) זוגו, כמו שמצאנו בקין ובהבל.מה שנכון נכון כתב:תנחומא: תיומותיהם היו, שהיתה יולדת עמו תאומים והוא נוטלה.
אף אני לא אמרתי אלא לקיים מ"ע מדברי קבלה 'תתפל'.סליחות כתב:חייב להיות פר ושעיר פנימיים!
ואני מצאתי כך מפורש במשנה (שמא ליתא ב'אוצר'): נָטַל אֶת הַדָּם וְעָמַד בַּמָּקוֹם שֶׁעָמַד וְהִזָּה מִמֶּנּוּ.סליחות כתב:מצאתי באוצר ספרים רבים דפשיטא להו שהיה בבית שני על אבן השתייה.
בבית שני, שלא היו ארון ובדים, לא הזו מדם הפר ומדם השעיר בקודש הקדשים, אלא כמו שאר חטאות הפנימיות – על הפרוכת ועל מזבח הזהב בלבד...סליחות כתב:האם לא סבר שהייתה הזאה זאת בבית שני?
ודאי שלא! שהרי גם בעל מום וגם טבול יום זכרים הם, ואעפ"כ אינם בכלל מקרא זה.אִיךְ-מֶיְין כתב:לא מספיק כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ?
פסוק יב: 'לב השמים' מתרגם אונקלוס 'צית שמיא'. ('צד השמים' – ביטוי חסר שחר.)גרשיים כתב:תרגום המתורגם - ויצא.