עושה חדשות כתב:
ייש"כ.
התו"כ לומד מפסוק זה שיש לאו להקטיר כל דבר שנפסל להקרבה. ממילא זה כולל טמא, שהוא פסול.
שוב, זה שטמא פסול להקרבה ברור, אבל מהיכן זה נלמד? מהו המקור בתורה שדבר טמא פסול להקרבה?
עושה חדשות כתב:
באמונתו כתב:הרי מפורש שלדינא אין הכרעה.
עזריאל ברגר כתב:דורשי יחודך כתב:כן, ערל אסור בתרומה, זה משנה. ובכן?
ובכן - עבד שלא מל ולא טבל הוא ערל ובוודאי אינו אוכל בתרומה.
אבל נשארה השאלה לגבי שפחה, או לגבי עבד שמל ולא טבל.
באמונתו כתב:רש"י יבמות מז, ב:ואין אוכל בתרומה - אם כהן הוא, דכהן ערל אסור בתרומה, כדאמר לקמן בפרק הערל.
אברך כתב:תעשה חיפוש בבר אילן, לפחות עשרים פעמים, חלקם בראשי תיבות.
דמשק כתב:שפת אמת פר' שלח תרל"ג בשמו.
דודי צח כתב:וא"כ אף שהאיש משה הגדול מאוד - אמר בעצמו כך וכך, אולם אנן כפי רבותינו הראשונים אזלינן, שסברו שחיבורו הרבה יותר עמוק ממה שהוא עצמו חשב וסבר. ואי אפשר לדון ברמב"ם מיניה וביה.
*