לאלו המתעניינים ברכישת 'מפרשי האוצר', שימו לב: מחיר תוכנת מפרשי האוצר הולך לעלות החל מיום שישי א' באלול 21.8 ומחירו יהיה 1830 ש"ח. תוכלו לרכוש זאת כאן.
ראייה ברורה לזה מדברי הטור. ראה טור או"ח סי' שז (סעיף ה): כתב הרמב"ם ז"ל שאמירה לגוי מותרת בשבות דרבנן בדבר שיש בו צורך מצווה... אבל התוספות כתבו שאסור לומר לו להביא שום דבר... שלא התירו אמירה לגוי אלא לצורך מילה שהיא גופה דוחה שבת. יותר מזה לא הוסיף הטור דבר. ובמקום אחר חזר הטור וגיל...
מנהג זה מובא בב"י סוף סי' תקנד' בשם הכלבו משמע שהיה מנהג זה קדום מאד ולא כ' שיש למחות בהם... המנהג המוזכר שם הוא "שהנשים רוחצות ראשן מן המנחה ולמעלה...". וגם על כך העיר הכלבו שזה דווקא לנשים החלושות מלהאמין בנחמות, אך לא לאנשים. והב"י כתב על כך שישתקע ולא יאמר, וכל הבא להקל בדבר...
והנה מה שכתב המג"א ש'כן הוא במנהגים', הנה 'מנהגים' סתם היינו ספר המנהגים למהר"א קלויזנר, ובדבריו שם לא מצאתי מאומה שאין לשבת על הספסל עד חצות. 'מנהגים' סתם היינו ספר המנהגים לר' אייזיק טירנא, ואכן שם (פרק מנהגי חודש אב קרוב לסופו): ואין נושאין ונותנין עם הנכרי ואין יושבין על הכסאות עד אחר...
הר' חיים בלייח זצ"ל. והאם יש לו שו"ת בכת"י? קיבלתי מהרב שלמה מ. ד. ועקנין שליט"א: תשובות מהג"ר חיים בלייח זצ"ל בספרים הבאים: ס' אתם קשות (איזמיר תרנ"ג) סימן ו', דפים לג: - עד: ס' מים חיים (משאש) ח"א (ירושלים תשכ"ז) סי' מ"א (עמ' נ"ג), הביא מכת&q...
מבואר שם שהגם שאין שבות (איסור דרבנן) במקדש, איסור מוקצה כן נוהג במקדש, ומטעם שגזרו עליו לפי שהיו מחללים שבת. במקביל, נזכר העניין גם בתוספות עירובין קב ע"ב ד"ה והעליון, לגבי הנאמר שם שהחזרת ציר עליון במקדש אסורה, וביארו התוספות "דשבות גדולה כזה לא התירו במקדש", ומיד דימו זאת לסיד...
וכאן המקום לברך את עורך הקובץ הרב ישראל אליהו שליט"א, על היוזמה הברוכה של הוצאת הקובץ, על הטורח לקבץ מאמרים מתלמידי חכמים חשובים, על העריכה המוקפדת, ועל נתינת הדגש שיהיו הדברים באיכות וברמה גבוהה, מתוך מסירות ואחריות רבה. באופן כללי מהקובץ הזה עולה מסר של הגדרת דברים בבהירות, ובעיקר בנתינת משקל...
גם מהקדמתו לספר שולחן ערוך מובן שהתוכנית הייתה לפסוק הלכה, ושתהיה ברורה ומחוורת: ...למען תהיה תורת ה' תמימה שגורה בפי כל איש ישראל, כי כאשר ישאלו לתלמיד חכם דבר הלכה לא יגמגם בה, אלא יאמר לחכמה אחותי את, כשם שברור לו שאחותו אסורה לו כך יהיה ברור לו כל דין שישאל עליו הלכה למעשה בהיותו שגור בפיו ספר ז...
הערה יפה. גם אני הקטן הבחנתי בזה מזמן, ומזה כמה שנים שאני עוקב אחר התופעה. אוכל להוסיף שבעיקרון גם הרבה פעמים נמצא להפך, שהלשון בשו"ע מדויקת ומדוקדקת בהתאם למה שדן והעיר בב"י (כלומר הגם שהוא מעתיק את לשון קודמיו - הרמב"ם או הטור - מ"מ הוא משנה ומזקק את הניסוח בהתאם להערותיו שבב&q...
בית יוסף, או"ח, סימן מו: ומנין מאה ברכות כך הוא, בלילה כשהולך לישון מברך המפיל חבלי שינה... ובשתי סעודות שהוא סועד אחת ערבית ואחת שחרית יש ט"ז ברכות, ח' בכל סעודה אחת... הרי מאה וחמש ברכות אדם מברך בכל יום, ואם הוא מתענה חסרו ח' מסעודה אחת שאינו סועד, ונמצא שאינו מברך אלא (צ"ח) [צ&quo...
כנראה שהנ"ל נכלל בדבריו של זוסמן בפתיחה: במשך כארבעים שנה חזרתי ואספתי את כל קטעי הירושלמי מהגניזה הקהירית ומספריות העולם... במקביל אספתי חומר לשינויי הנוסח, חומר שצריך היה לשמש אותי בכתיבת מבוא מקיף לנוסח הקטעים. איתרע מזלי וזה למעלה מעשר שנים איני יכול לעסוק בעבודתי המדעית. על כן החלטתי להסתפ...
נכון שהב"י ובעקבותיו המג"א הבינו ע"פ המ"מ להתיר גם בצירוף מיחם, אבל כידוע שכל נושאי הכלים על אתר תמהו בזה טובא (רעק"א מחצה"ש ואאל"ט הפמ"ג ועוד) שהרי במ"מ עצמו מבואר לא כך. וכבר הזכרנו מזה בעבר כאן . ואפילו לפי הב"י, גם הצירוף הוא דבר חסר משמעות לעניי...
היאך דברי הרמב"ם מתקשרים עם המ"מ? היסוד של המ"מ נאמר בדבר שאין שום משמעות ותועלת בתיקון שלו כלל, כגון כיבוי גחלת של מתכת שאינה אלא אשפה בעלמא ומשום כך אין בזה פסי"ר של מצרף, וכן קוטם קיסם על מנת להריח בו ואינו משתמש בו כלל לחצוץ שיניו אלא חוזר ומשליכו, על כן באלו ליכא משום פסי&qu...
הציון 'מ"ר' נהוג בידי בעלי התוספות מתלמידיו של ר"י הזקן. כמו"כ הוא נהוג רבות גם בספרי הריטב"א. ע"י חיפוש (באוצה"ח וכד') בספרי הריטב"א הנדפסים, ניתן למצוא את שלושת הצורות הבאות עשרות פעמים: 'מ"ר', 'מפי רבי' ו'מפי רבינו'. כמו"כ בספרי השיטמ"ק הנדפסים, נ...
מדברי הט"ז בהקדמתו נראה כי חיבורו הוא גם על הטור וגם על השו"ע: וקראתי שם חיבורי זה טורי זהב להיות שיתבררו בזה דברי הטור עצמו והשו"ע עם הגהות נחוצות... הן אמת חפצתי להודיע כי זה כמה שנים עברו שהתחלתי לחבר פירוש על היורה דעה והשו"ע, רק לאיזה סיבה מנעתי פרי עטי, אשר לא היה בידי למלא...
ייש"כ על הטורח לבאר ולהרחיב. אני הולך ומבין את דבריו יותר ויותר. ברם עדיין יורשה לברר דבר מה. כתב מר: הערנו למעלה שבד' הערוך וגם בד' המאירי לא נזכר שהוא מבטל הסתימה שם, ומשמע שבהידוק לבד אסור. אמנם בתוס' ובשאר הראשונים, הזכירו כולם שמבטל הסתימה... אולם לגבי המאירי, הן אמת שבסיפא (בביאור האיסור ...
שוב זכיתי לעמוד על האמת והצדק, שאפי' נקרא דברי הערוך כפשוטן, אין מחלוקת בין הערוך (והאו"ז שהעתיקו) והמאירי שכתבו דאין איסור להדק נקב מהצד לבין הראשונים האחרים שכתבו להדיא שאסור גם להדק מן הצד. שהרי כבר נכתב למעלה שבד' הערוך אין זכר שמבטל הסתימה שם גם במאירי (בשלושת המקומות שעוסק בענין!) אין זכ...
כבר הערתי בקיצור שהראשונים מצטטים את הערוך באופן "חפשי". (וכבר רמז ע"ז החת"ס בכתובות) אין בערוך מילה על מבטל סתימה ולא על תיקון/עשית כלי. אני לא יודע אם היה להם גי' שונה בערוך או שהם בחרו לעשות עיבוד לדבריו. לכן אין הכרח שהם הבינו כך בערוך, יתכן שהם פשוט התעלמו מקטע זה או שלא הי...
ובנוגע לסתימת חביות. פשיטא ששום זו סתימה גרועה ובלתי שגרתית, אבל לגבי שעווה איני בטוח. הרי המשנה בדף קמו כותבת 'הייתה נקובה לא יתן עליה שעווה מפני שהוא ממרח...', מסתבר אפוא שהמשנה מדברת על המציאות הרגילה, שסותמים חביות בשעווה, ובאה ללמד שאין לעשות כן בשבת. וביותר, הרי לדעת רב גם במישחא אסור, 'גזירה ...
הרב אי"ס, ייש"כ על דברי המאירי. ופשיטא לגמרי כדברי מר ש: לגבי החלק השני, אני לגמרי לא משוכנע שמש"כ הערוך 'שלא יאבד היין' הוא נימוק להיתר, ויותר נראה שזה המשך תיאור הפעולה: לא אסרו להדק כשרוצה להדק שלא יאבד היין משום שאפי' יסחוט הולך לאיבוד (ולפי"ז אין שם נימוק למה התירו מן הצד לט...
לא מובן כלל. גם ברישא, בהסבירו את האיסור, איירי שהיין נשפך, כמפורש בדבריו: " בזמן שהיין יוצא משם, אם בא לסתמו ולהדקו ואמר למנוע שפיכות יין אני מתכווין ולא לסתום...", כלומר הגם שאינו מתכווין לסתום אלא למנוע שפיכת היין, אסור דפסי"ר הוא. ומאי שנא בסיפא שהתיר להדק בנקב מן הצד בחביות שלנו ...
לא זכיתי להיות בעומק העניין, אולם בחורף האחרון עסקו בזה בבי מדרשא בס"ד, על כן במטותא מספר הארות. בערוך הובאו שני פירושים למימרא דרב (שבת קיא סוף ע"א), פירוש הגאון ופירוש ר"ח. לפירוש הגאון כתב הערוך: 'ומסובריא הוא הנקב שעשוי להוציא בו יין, בזמן שהיין יוצא משם, אם בא לסתמו ולהדקו ואמר ל...
(לא מובן מהנוסח מה ההבדל בין שיטת הרמ"א לשיטה הנהוגה) מפשטות לשון הרמ"א נראה שהחשיב את הנץ כשעה לפני הנץ הנראה (כנראה מתאים לאירופה שהאור מקדים לבוא). ואין זה כנהוג. אולם יעויין במג"א ובבה"ל על אתר שהשוו את הרמ"א ג"כ עם השיטה הידועה (במג"א זה מוכח ממה שציין למנחת ...
ייש"כ על הבאת דברי הריב"א שאכן נראים חולקים על המ"מ (אם כי יש הרבה מה לברר בנושא סבוך זה). מילת 'חרם' כמובן אינה מחוורת כלל. בפשטות הנכון 'חרס', ונובע מדברי רש"י ביצה (לג, ב): 'במוסתקי, חבית שבורה... ובלשון ערבי קורין אותו מוסתק"י ומדבקין בו קערות חרס הנשברים '. וכוונת הריב&...
ובחתימת החיבור: סליק פרקא וסליקו להו חידושי מסכת ברכות על הדרך שקבל אותם אחד מתלמידי הרב רבינו יונה ז"ל נר"ו הרחמן הוא יזכנו ללמוד וללמד ולשמור ולעשות אמן תערובת הכינויים 'ז"ל-נר"ו', מורה שככל הנראה בשלב הראשון המעתיק הכיר מקרוב את התלמיד המדובר וכינהו 'נר"ו'. בשלב מאוחר יו...
אגב האמור לעיל, כדאי להזכיר את דברי הביאור הלכה בחשיבות תוספות רבינו יהודה לברכות, שהן מקור התוספות שעל הדף, ועל ידי תוספות רבינו יהודה יובנו דברי התוספות שעל הדף טוב יותר. ביאור הלכה ריש סימן קצב: אך מה שמשמע מהט"ז דבעשרה יכול המזמן... מקורו שהביא לזה מדברי התוספות פרק שלושה שאכלו דף נ שכתבו.....
ובחתימת החיבור: סליק פרקא וסליקו להו חידושי מסכת ברכות על הדרך שקבל אותם אחד מתלמידי הרב רבינו יונה ז"ל נר"ו הרחמן הוא יזכנו ללמוד וללמד ולשמור ולעשות אמן תערובת הכינויים 'ז"ל-נר"ו', מורה שככל הנראה בשלב הראשון המעתיק הכיר מקרוב את התלמיד המדובר וכינהו 'נר"ו'. בשלב מאוחר יות...
והיותר נכון, שכוונת המשנ"ב בלשונות יחיד הנ"ל ל'תלמיד רבינו יונה', כמוכח מגוף החיבור שהוא נכתב ע"י מחבר יחיד. והוא היה גם תלמיד הרמב"ן, ומזכירו פעמים אחדות בחיבור זה. פרק א דף ז ע"א (דפי הרי"ף מהדו' עו"ה): ומקצת החכמים היו נמנעים מלאמרם וכך היה מנהגו של מורי הרמב&qu...
במטותא, יעשה מר חיפוש ע"י אוצה"ח, בספר משנ"ב ח"ב, לפי המהדורה הישנה (טרום עידן פתיחת ר"ת וכד'), וימצא עשרות פעמים 'רבינו יונה'. חיבור זה זועק מתחילתו עד סופו שהוא לתלמיד/תלמידי רבינו יונה ('מורי') כידוע. אין ספק שמשיגרת לשון כתב המשנ"ב לשון יחיד ברשימת הציטטות הנ"ל...
במהדורות הישנות של ספרי משנ"ב כתוב שם (בבה"ל סי' ריג): 'בתוס' ר"י'. יש מהדורות כיום שציינו על כך בהערה שצ"ל 'בתלמידי'. אולם במהדורות אחרות פתרו הר"ת: 'בתוספות רבינו יהודה'. והוא הנכון. המשנ"ב רגיל בכל מקום (לעשרות!) להזכיר: 'רבינו יונה' ותו לא.