לפי התירוץ של החזו"א ייצא שאם התרו בו ע"ז לא יהיה חייב מיתה, וצ"ע.
לכאורה היה אפשר לומר שזה גופא נכלל בעניין אין קישוי אלא לדעת שמחמת שנתקשה לזה כל הקישוי שאח"כ מיוחס אליו, ומיקרי מעשה דידיה וצ"ע.
הלא הגרימ"ט הניח שירושלים היא מרכז הישוב וקו התאריך מולו וכו', ולכן מובן למה המשיל את המשל דוקא בירושלים, שבסוף שני הצדדים משי חצאי העיגול נפגשים.ומובן הערתו של 'לחם יומם'.
ראיה יפה מאוד. וצ"ע בדעת הגר"א.
ברמה מסויימת תירצת הקושיה
רק שאפשר לטעון עדיין כפי שכתבתי קודם
שהיה למהרש"א לתרץ דמיירי שידעה שהוא טבל (וכפי שהניח קודם אף שלדבריך הוא ללא קשר-דבר שאני מפקפק בו) ולפיכך לא רצתה להפריש בלא ברכה
ב: מצד המציאות, אם אין שיעור אז יוצאים ידי חובה גם במשהו, טיפת יין וגרגיר בשר, והרי בודאי ששיעור מועט כזה לא מביא לשמחה.