לדעת רבינו תם בפרק אין עומדין, קריאת הכהנים לדוכן מוטלת על חזן הכנסת, הממונה על הליכות הבית, ואין היא נחשבת חלק מסדר התפלה.עזריאל ברגר כתב:לכאורה אמירת 'כהנים' היא דאורייתא, ועדיפא טפי מב"ה וב"ש.
לדעת רבינו תם בפרק אין עומדין, קריאת הכהנים לדוכן מוטלת על חזן הכנסת, הממונה על הליכות הבית, ואין היא נחשבת חלק מסדר התפלה.עזריאל ברגר כתב:לכאורה אמירת 'כהנים' היא דאורייתא, ועדיפא טפי מב"ה וב"ש.
היכן?'לוֹ', אֲפִלּוּ שֶׁהוּא כָּתוּב בְּוָיו, הֲרֵי הוּא מוֹרֶה עַל הַלָּאו לִפְעָמִים.
וכ"ה בתרגום 'יונתן': שַׁוִּי כַדּוּן יְדָךְ בִּגְזֵרַת מְהוּלְתִּי.נוטר הכרמים כתב:כמה וכמה לשונות מדרשים וקדמונים מורים שאברהם אבינו התפיסו באבר המילה.
ראיתי מרמזים לדברי המשנה בסוף הוריות: בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶם עוֹמְדִים לְקַלְקָלָה, הָאִישׁ קוֹדֵם לָאִשָּׁה.עקביה כתב:התפלאתי למצוא בפדר"א המשבח את לוט על מעשהו.
נוסח מעוות, שהרי אינו מפרש איזו מהן תקרא כך, ואיזו תקרא כך.שלמה בן חיים כתב:נוסח מי שבירך ליולדת ולבנותיה – תאומות
במקום שנאמר 'השמר פן' - עובר בשני לאוין. כך מפורש בפרק יום הכפורים.מאיר בן אבי כתב:כמה לאוין?
אונקלוס: וֶאֱנָשִׁין דִּסְדֹם בִּישִׁין בְּמָמוֹנְהוֹן וְחַיָּבִין בִּגְוִיַּתְהוֹן.
רש"י: רָעִים בְּגוּפָם וְחַטָּאִים בְּמָמוֹנָם.
ויש לתהות: היכי דמי שלשה שעשו, דהוה סלקא אדעתא דפטורין מחטאת? כלומר, כיצד חוברים שלושה יחידים איש אל־אחיו להיות חבר חוטאים?רש"י מתו"כ: יָכוֹל יָחִיד שֶׁעָשָׂה חַיָּב, שְׁנַיִם [שְׁלשָׁה] שֶׁעָשׂוּ פְּטוּרִין? תַּלְמוּד לוֹמַר 'עַם הָאָרֶץ' – אֲפִלּוּ הֵן מְרֻבִּין.
תמהו התלמידים: כלום אין בית־דין שולחים להכריז בכל ערי ישראל את דבר החזרה בשביל להפריש את העם מן האיסור?לְמַאן דְּאָמַר צִבּוּר מַיְתֵי מְפַרְסְמָא מִלְּתָא, לְמַאן דְּאָמַר בֵּית דִּין מְבִיאִין לָא מְפַרְסְמָא מִלְּתָא.
חסום.מקדש מלך כתב:http://simla.otzar.org/viewtopic.php?f=17&t=44667&p=697544&hilit=%D7%94%D7%91%D7%A2%D7%A8%D7%94+%D7%9C%D7%9C%D7%90%D7%95#p697544
כיוצא בזה במלאכות שבת, שהמבעיר אינו חייב למ"ד הבערה ללאו יצאת, והמכבה על מנת להבעיר חייב.קולמוס הסופר כתב:כמו שרואים שהדלקת המנורה כשרה בזר, וההטבה אינה אלא בכהן.
אפרופו: viewtopic.php?f=17&t=20581&p=584598&hilit=%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%90#p584598עקביה כתב:דברים מסוג זה אפשר למצוא בשפע בקדמונים.
בכל המשנה כולה (מלבד חריג אחד או שנים) כך הנוסח: 'כדברי בית שמאי', 'כדברי בית הלל'.מיללער כתב:במס' עדיות נשנית במשנה כמ"פ כדברי בית שמאי/בית הלל בכ"ף, דוגמאות: פ"א מי"ד, פ"ד מ"ז, פ"ה מ"א (ב"פ) וכו'
דברי מהרי"ל מובאים ב'חלקת מחוקק' (סימן א ס"ק ח), וידועים לכל בר בי רב. ברם בשום מקום אין מובא שמקור השמועה בספר בן סירא גופו, מלבד בספר התשבץ שכתב 'מצינו בספר בן סירא'.באמונתו כתב:ספר מהרי"ל (מנהגים) ליקוטים.
מה להזיות של חולה־רוח בבית מדרשנו?באמונתו כתב:אלפא ביתא אחרת לבן סירא.
עקביה כתב:מי שמצטט כנראה חשב שמדובר במעשה שהיה, או לפחות שאולי היה.
ובשולי הדברים: האומנם נמצא הענין בספר בן סירא גופו?ואם נאמין לספרים חיצונים, מצינו בספר בן סירא כי אמו נתעברה מש"ז של ירמיה באמבטי. ו'סירא' בגימטריא 'ירמיהו'.
יואיל נא מר לבאר לנו פירושו של חרוז זה.שמר כתב:וכך מפורש בהמשך הפיוט "כְּהוֹשַׁעְתָּ טְפוּלֶיךָ הוֹרוּ הֲכָנָה בְּמַדָּעָם, יִשַּׁר כֹּחָם וְהוֹדָה לָמוֹ רוֹעָם".
איש_ספר כתב:אם אתה פותח ברשימה, אז באות כ תוכל לרשום את הרב מפוניבז' זצ"ל (שבניגוד לאחרים היה לו הכרות מסוימת עם רב"א, מבית אביו).
באמונתו כתב:מפרש לפרק "חֵלק" אינו רש"י!
'נְעָלִים' כמו 'נַעֲלִים', מלשון 'מְאֹד נַעֲלֵיתָ'.באמונתו כתב:דרש "בנעלים" לשון "עולים".
'מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ' – כַּד יִשְׂרָאֵל הֲווֹ מְקַיְּמִין 'שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה'.
אוי להם למאמינים, שאמונתם זקוקה לטיוב תמידי בסיפורי בדים.ארזי ביתר כתב:להתחזק מסיפוריו זה בסדר גמור.
היתפסות־שוא, לדעתי, בלשון 'גזרה'. צא ולמד מן השימוש הנרחב שעושה הרמב"ם בביטוי זה.באמונתו כתב:המדובר בגזירה ובאיסור גמור מדרבנן, לא ב"הרחקה בעלמא"!
ברוך אתה לשמים!באמונתו כתב:יו"ד סימן רלט סעיף טז: של איסור אסור לאכול, שמא ישכח ויאכל של תנאי.
א. הדעת נותנת, כי כשם שלוקה על ההנאה למפרע, כך נגוז ערכו למפרע.מיללער כתב:א. האם יצא ידי חובת נטילה כיון שבשעת מעשה עדיין לא אכל את התנאי?
ב. כל היום רכיבא איסורא עליה להנות מהאתרוג מחשש שמא יאכל את הככר.