לשון הכתוב בראה 'שבעת ימים תאכל עליו' מורה שזה העיקר, אף שיש בזה גם זכרון לצורת מאורע הנס, המצוה היא דבר יותר מהותי, אלא שגם מזכיר את המאורע.
וזה הטעם שבפרשת אמור ופרשת פנחס התורה מקדימה לחג המצות שבי"ד ניסן מקריבים פסח לה', כי חג המצות הוא המשך לקרבן פסח.