וירא השם כי שׂנואה לאה להינשׂא לעשׂו.עקביה כתב:איזה מקום יש לפרש "שנואה לאה" - שנואים מעשי עשו בפניה?
ולפיכך יש למחות אף מן הלקסיקון העברי את המונח 'מאור'. כמה משונה!גרשיים כתב:אין אונקלוס מחלק בין הדבר המאיר לאור עצמו.
אף על פי שניסוך המים היה לדעת רבי יהודה אף בשמיני, אבל רנת בית השואבה לא היתה שם.אליהו חיים כתב:הפייטן סתם כרבי יהודה דסובר דמנסכים כל שמונה.
במה דברים אמורים, בתנופה מחיים; אבל תנופת חזה ושוק נלמדת מתנופת חזה ושוק של שלמי יחיד, ובפשטות אינה על לחם הביכורים. ראה רמב"ם הלכות תמידין ומוספין פ"ח הי"א.אליהו חיים כתב:תנופת הכבשים עם הלחם תכליתה לחבר הלחם עם הכבשים להיות כקרבן אחד.
אם כן, איתבר חצבא דידי, ולא ידענא תו משמעותה של תנופה מהי.עזריאל ברגר כתב:כבשי עצרת טעונים תנופה גם מחיים וגם לאחר שחיטה.
לאור זה, דברים שכתבתי למעלה (שבבכור, שכולו מתנה לכהן, לא שייכא תנופת חזה ושוק) – דברים בטלים הם.עזריאל ברגר כתב:כבשי עצרת טעונים תנופה גם מחיים וגם לאחר שחיטה.
לכאורה, 'חזה ושוק' לאו דוקא, שכן בבכור (שאין החזה והשוק נבדלים משאר כל הבשר) אין שייך תנופת חזה ושוק; אלא כלומר, תנופת החלבים לפני ההקטרה.תּוֹדָה וּשְׁלָמִים חֲמוּרִים (מבכור), שֶׁכֵּן טְעוּנִים סְמִיכָה וּנְסָכִים וּתְנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק.
שם בא רבי עקיבא לנמק מה טעם מודה הוא לרבי ישמעאל בחייבי כריתות (בעוד שהוא חולק עליו בחייבי מיתות ב"ד), ובכגון דא אין שייך לומר שאין הנימוק עיקר טעמו.י. אברהם כתב:ברמב"ן מכות משמע דלא ס"ל כתוס' סוכה הנ"ל.
מקולטורה זרה ליהדות.אשרי יושבי ביתך כתב:מקובלנו.
ומה הדין באתרוג של מצוה שנפסל בתוך ימי החג?מה שנכון נכון כתב:מד' החת"ס סקפ"ד נראה דהוי הורדה בקדושה. [ונר' דאף בלילה ובשבת חוה"מ אסור].ביקורת תהיה כתב:אתרוג של מצוה, האם מותר לתלותו בסוכה לשם נוי?
לפי זה, אם שלחן מפסיק בינו לבין המתפלל, מותר לו לשבת.כָּתַב הַ'חַיֵּי אָדָם': אִם הַמִּתְפַּלֵּל עוֹמֵד בְּצַד אֶחָד מִדָּבָר שֶׁהוּא קָבוּעַ, גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה, מֻתָּר לֵישֵׁב בַּצַּד הַשֵּׁנִי, דְּהָא מַפְסִיק רְשׁוּת.
כך עונים את המעיקות?!י. אברהם כתב:אפשר לראות.
הביננו נא לדעת דבריך.קו ירוק כתב:בפשוטו, 'לקמיה' = לפניו, זה בהמשך לענין המדובר (כאשר הענין הוא צד שני).
לקמן = לפנינו, זה בהמשך דברינו.
הערה זעירה לפסוק ב: אִתְחֲזִי = נִרְאָה, אִתַּחְזִי = הָרְאָה.גרשיים כתב:תרגום המתורגם - וזאת הברכה.
הלוא הרא"ש בפרק כל הבשר למד טיטרוס משולי הקרפיות, שאע"פ שאין מחזיק כלום, מאחר שעשוי לקבלה בענין זה, וזה תשמישו ועיקר קבלתו, נקרא כלי. ונראין דברים מק"ו שנאד נקרא כלי.איש_ספר כתב:הלא החילוק בין סעיף ד' לה' פשוט מאד.
שמר כתב:בת"י (תהלים מז, ד) תרגם דבר - מותנא.
בימי קדם שהיו זובחים את הקרבן על המזבח (מהרי"ל דיסקין פרשת ויקרא), דומה שלא זרקו את הדם לאחר מכן, אלא הדם היה ניגר על המזבח וקירותיו.נוטר הכרמים כתב:ב'עקדה' המתחלת 'אם אפס רבע הקן': פנים לו תכיר. וצדקו לפניך נזכיר. צויתו קח נא את בנך יקיר. ונמצה דמו על קיר.
'עַבְדָּךְ' ו'עַבְדָךְ' נבדלות זו מזו בהגייתן. בזו השוא נח והדלת דגושה, ובזו השוא מרחף והדלת רפה.גרשיים כתב:ראה מרפא לשון שכתב שכן מתורגם כלפי הקב"ה, כדי שלא יתחלף עם 'עַבְדָּךְ'.
הכוונה, נכון מצד צחות הלשון העברי, שלפני פועל בינוני באה מלת השלילה 'אין' ולא 'לא'. (ובסוגרים צוין, כי תרגום 'לָא' ל'אין' הוא תרגום מילולי.)גרשיים כתב:ביקורת תהיה כתב:הנכון 'אין יוצא'. (תרגום של 'אַיִן' הוא 'לָא'.)