דיני הממונות הקודמים לתורה (לפי"ד הגרש"ש) אינם שממון פלוני שייך לאדם פלוני, אלא שכשנשלמים תנאים מסוימים (קניינים) חלים דיני הממון.
במלוה הכתובה בתורה, היינו שהתורה מקנה זכות למי שראוי לו. אחר שהתורה עשתה את הקנין הזה, חלות הקנין אינו דין תורני אלא דין ממוני/משפטי.