אוצר החכמה כתב:תשובתך לא מיישבת. הוא לא טען שיש לנו קבלה שאסור לחלוק על כל תג ותג, אלא שאלו דברי תורה מסיני, ככל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ויותר מזה עיין בדברי הרמב"ם שם בהמשך, ואולי הוא גם סובר בכלל הקבלה שאי אפשר לומר שהם טעות. גם על דברי תורה שאינם טעות, מותר לבי"ד אחר לחלוק, וע"ז היה הרמב"ם צריך לבאר מדוע מותר לנו לחלוק על דברי הגאונים ואסור לחלוק על דברי חז"ל.
כתבתי לעיל "גם לא מצאנו בשום מקום שקבלת ישראל את הש"ס היתה על כל תג ותג שבו, כמובן", ברוח הדברים ששמת בפיו של איש-רגיל. לשונו הזהב של הרב איש-רגיל בתגובתו - "בפשטות קבלו כל תג ותג". את זה הבנתי במובן של "קבלת הרבים" של הש"ס, שאותה הכרתי, אבל איש-רגיל הוסיף ובאר ש"קבלה" לדעתו איננה כלל ה"קבלה" שבה עוסק הרמב"ם, עיי"ש. הרמב"ם מדבר על הסכמת הציבור לקבל עליהם שלא לחלוק, ולדעת איש-רגיל יש קבלה בעם ישראל, במובן של מסורת איש מפי איש, שכל דברי הש"ס ללא שום יוצא מן הכלל אמת ואין בהם טעות. על זה אמרתי, שלו היתה קבלה כזו, לא היה צורך לחדש את קבלת-הרבים של הרמב"ם. אם הם אמת מוחלטת מפי הגבורה (כמו שדימה הוא את הדברים לקבלתנו על תושב"כ, וכלשונו - "כל מה שנאמר בתורה, בנביאים, בכתובים ובדברי חז"ל הכל אמת") מה צריך לשאול יותר?
אם הבנתי נכון, אתה מציע כעת מהלך חדש של שתי קבלות (ואולי לזה התכוון איש-רגיל ולא כמה שחשבתי, יבוא הוא ויעמידנו על כוונתו). יש קבלה של מסורת איש מפי איש שכל הש"ס החתום מהווה דברי תורה בחפצא, קבלה שלא נזכרה בשום מקום עד אשכול זה, או לפחות לא בדברי הראשונים (תלמיד ותיק כמובן לא קשור לענין - זה מדבר על דברי תורה, ומתיחס גם לחידושי חכמי זמננו, ללא שום קשר למעלה יוחדת של הש"ס). ויש גם קבלה שניה, זו שמופיעה בראשונים, שבה קבלו שלא לחלוק על הש"ס להלכה. הרמב"ם, בבואו לתאר את סדר השתלשלות התורה, פשוט השמיט את הקבלה המפורסמת שאסור לומר על כל תג שבש"ס שהוא טעות, אבל משום מה כן הרגיש צורך לדבר על הפרט השני - למה לא לחלוק על הש"ס אחרי שיש קבלה כזו. לפי הנחה זו, שהרמב"ם מסכים שיש קבלה כזו (שלא נכתבה בשום מקום לגודל פשיטותה) לפיה אסור לומר על כל תג בש"ס שהוא טעות - נצטרך גם לומר שכשהרמב"ם עצמו כתב להדיא שחכמי הש"ס טעו, הוא התכוון "טעו" במובן של "לא טעו, אלא רק התכוונו למסור סתרי תורה והשתמשו בסגנון שהיה מקובל בזמנם" (וכנראה סמך על מה שלא פרש בהקדמתו ליד). קשה להתוכח עם רעיון כזה, אבל לענ"ד בהעדר שום קושי שמצריך דוחקים כאלה, הדרך הפשוטה יותר היא לומר שהרמב"ם חשב את מה שכתב, וכתב את מה שחשב.