בגדרי מצוות פ"ו - האם מי שהוליד רק בן א' או בת א' קיים מצוה

[שש ושמח]

קיי"ל לא יבטל אדם מפ"ו אא"כ יש לו בן ובת, הסתפקתי האם מי שיש לו רק בן או רק בת לא קיים המצוה כלל, או"ד בכל א' מהם יש מצוה אלא שחייב לקיים המצווה ב' פעמים, וכעין מצות ת"ת שחייב ללמוד כל היום [להסוברים כן] ומ"מ בכל תיבה ותיבה מקיים מצוה בפנ"ע.
ולכאו' יש נ"מ למעשה קצת בזה, במי שיש לו בן אחד האם ראוי להתפלל שתולד לו עתה בת ולא בן, דאת"ל כהצד הראשון לכאו' יש לו להתפלל כן כדי שיקיים מ"ע דפ"ו, אבל להצד השני י"ל דא"צ להתפלל ע"ז כיון דממ"נ מקיים בלידה זו מצוה ומאי איכפ"ל אם יפטר מהחיוב או לא, - והנה לשון הגמ' ברכות ס' א' משלשה ועד ארבעים יבקש רחמים שיהא זכר, ומשמע דמיירי גם באופן שיש לו בן אחד, ולכאו' מוכיח כאופן השני.

[בברכה המשולשת]

העיר משהו מעין זה מרנא הח"ח בחידושו המפורסם בעניין שהחיינו על בת

[שש ושמח]

הח"ח שם (רכ"ג ביה"ל ד"ה זכר) רק מזכיר שיש מציאות שניח"ל בבת טפי משום הנאתו, ולא דן מה ראוי לרצות ולהתפלל מצד המצוה [ועל הביה"ל לא ק' מהגמ' כיון דבאמת הרבה פעמים אין המציאות כן, ובפרט שבזמן הגמ' כמדומה שהיה מצוי פחות מציאות כזו].

[עקביה]

אדם אינו מקיים מצוה בזה שיש לו בנים ובנות אלא בזה שבא על אשתו לשם פו"ר. ואינו נפטר מחובה זו עד שיש לו בן ובת. מעתה איני מוצא מקום לחקירה הנ"ל.

[סתם יהודי]

וכעין מצות ת"ת שחייב ללמוד כל היום [להסוברים כן] ומ"מ בכל תיבה ותיבה מקיים מצוה בפנ"ע.

וכעין מצוות תפילין, דאע"ג דקי"ל דלא סגי בשל ראש בלא של יד, מ"מ קי"ל דנמי הגידם [בשתי ידיו] - אשר פטור משל יד - חייב בשל ראש, וה"ט משום דיש מצווה בכל אחת משתי התפילות בפני עצמה [שו"ע או"ח כו א].

והנה לשון הגמ' ברכות ס' א' משלשה ועד ארבעים יבקש רחמים שיהא זכר, ומשמע דמיירי גם באופן שיש לו בן אחד, ולכאו' מוכיח כאופן השני.

ועוד ראייה כאופן השני, מהא דאיתא בהקדמת הזוה"ק: "זכר ונקבה ברא אותם, תפלין דרישא ותפלה של יד, וְכֻלָּא חד". ועי' במה שכתבתי למעלה וצרף לכאן.

ולכאו' יש נ"מ למעשה קצת בזה, במי שיש לו בן אחד האם ראוי להתפלל שתולד לו עתה בת ולא בן.

ותו נ"מ לגבי חולה ערירי שקצבו לו הרופאים רק כמה חודשים לחיות, דאעפ"כ חייב להביא ולד, אע"ג דברירא ליה מילתא - שאחרי שיוליד - לא תספיק אשתו להרות ממנו הריון נוסף לפני שימות (וכולי האי בגוונא שמנוע מלשאת שתי נשים).
וכעין ההיא דגידם, ודו"ק.

[שש ושמח]

אדם אינו מקיים מצוה בזה שיש לו בנים ובנות אלא בזה שבא על אשתו לשם פו"ר. ואינו נפטר מחובה זו עד שיש לו בן ובת. מעתה איני מוצא מקום לחקירה הנ"ל.

נחלקו בזה אחרונים, שד' המנ"ח (מצוה א' אות י"ד) דקיום המצוה הוא במציאות הבנים, [ויעו"ש שמתקשה לפי"ז בד' תו', ובקובץ הערות סי' ס"ט אות כ"ז מיישב קושייתו]. ובאגרו"מ [אהע"ז ב' סו"ס י"ח] ובהר צבי [או"ח ח"ב ע"ו] נראה כדבריך.
ולענ"ד שיטת האגרו"מ והר צבי תמוהה מאד, דכיון דרצון התורה הוא בתוצאה דפ"ו מהיכ"ת לומר שמקיים המצוה במעשה ביאה לחוד, ומ"ש מכל שאר המצוות שאף שעושה מעשה לצורך המצוה לא קיים המצווה אא"כ השיג התוצאה.

[עקביה]

אדם אינו מקיים מצוה בזה שיש לו בנים ובנות אלא בזה שבא על אשתו לשם פו"ר. ואינו נפטר מחובה זו עד שיש לו בן ובת. מעתה איני מוצא מקום לחקירה הנ"ל.

נחלקו בזה אחרונים, שד' המנ"ח (מצוה א' אות י"ד) דקיום המצוה הוא במציאות הבנים, [ויעו"ש שמתקשה לפי"ז בד' תו', ובקובץ הערות סי' ס"ט אות כ"ז מיישב קושייתו]. ובאגרו"מ [אהע"ז ב' סו"ס י"ח] ובהר צבי [או"ח ח"ב ע"ו] נראה כדבריך.
ולענ"ד שיטת האגרו"מ והר צבי תמוהה מאד, דכיון דרצון התורה הוא בתוצאה דפ"ו מהיכ"ת לומר שמקיים המצוה במעשה ביאה לחוד, ומ"ש מכל שאר המצוות שאף שעושה מעשה לצורך המצוה לא קיים המצווה אא"כ השיג התוצאה.

ייש"כ על מראי המקומות.

אינני יודע כיצד ניתן לומר שאדם מקיים מצוה כאשר מתרחש משהו שלא תלוי בו כלל. בסברא פשוט לכאורה שקיום מצוה אינו אלא במה שתלוי באדם.
מה מצאת בשאר מצוות שניתן לדמות לנד"ד?

[שש ושמח]

למה ההולדה נחשבת דבר שלא תלוי בו כלל? אפשר להבין בדבריך ב' אפשרויות, א. דלידת הבן לא מתייחסת למעשה האב ואינו אלא כגרמא בעלמא וכדו'. ב. דאף שמתייחס למעשה של האב מ"מ כיון שאין ברור מעיקרא האם המעשה יגרום לתוצאה הזו אין סברא דקיום המצוה יהי' תלוי בזה.
אם ההנחה שבאופן א' נכונה יש כאן הערה, אמנם אינני יודע האם כך הוא, אשמח לשמוע מקורות לזה [נ"מ כגון בהמה שאם תתעבר תמות ובא אחד והרביע עליה זכר ועיברה ומתה האם חשיב מזיק בידים]. - ומ"מ י"ל דכיון דא"א בענין אחר החשיבתו התורה כמעשה.
אבל אופן ב' לכאורה אינו טענה, הגע עצמך כגון הזורק חץ על עמלקי ובשעת הזריקה אינו יודע האם יפגע, ואם יפגע האם ימות העמלקי, וכי המצוה אינה תלויה בתוצאה.

[אביגדור]

למה ההולדה נחשבת דבר שלא תלוי בו כלל? אפשר להבין בדבריך ב' אפשרויות, א. דלידת הבן לא מתייחסת למעשה האב ואינו אלא כגרמא בעלמא וכדו'. ב. דאף שמתייחס למעשה של האב מ"מ כיון שאין ברור מעיקרא האם המעשה יגרום לתוצאה הזו אין סברא דקיום המצוה יהי' תלוי בזה.
אם ההנחה שבאופן א' נכונה יש כאן הערה, אמנם אינני יודע האם כך הוא, אשמח לשמוע מקורות לזה [נ"מ כגון בהמה שאם תתעבר תמות ובא אחד והרביע עליה זכר ועיברה ומתה האם חשיב מזיק בידים]. - ומ"מ י"ל דכיון דא"א בענין אחר החשיבתו התורה כמעשה.
אבל אופן ב' לכאורה אינו טענה, הגע עצמך כגון הזורק חץ על עמלקי ובשעת הזריקה אינו יודע האם יפגע, ואם יפגע האם ימות העמלקי, וכי המצוה אינה תלויה בתוצאה.

למעלה מזה. לפי הבנת המנח"ח המצוה היא במציאות הבנים ולא בהולדה וא"כ אין כלל מקום לקושיית עקביה דהחיוב על האדם הוא לטרוח ו"לארגן" שיהיו לו בנים (כעין החיוב על הרב למול את בנו לפי דעת מהר"ח או"ז, ובדרך כלל חיובי בן אדם לחבירו בתורה הם כאלה).

[עקביה]

שש ושמח

לא התכוונתי לאחת משתי האפשרויות שהעלית.
מה שהתכוונתי לומר הוא שכאשר התורה מצווה אותנו 'פרו ורבו' כוונתה למעשים מסוימים שנעשה, דהיינו לשאת אשה בת בנים וכו'. מי שעושה כך יש לו דין של 'עוסק במצוה' (ראה ספה"מ רי"ב, ע"פ ברכות יא. שמטעם זה חתן פטור מק"ש) אף שלא ברור כלל שהלילה תתעבר אשתו. שכן זה מה שמה שציוותה התורה לעשות, ואף שלא כתבה כן בפירוש מובן שזו הכוונה.
לעומת זאת לידת הבנים אינה 'מעשה', גם אם היא מתייחסת באופן ישיר למעשה האב, ולכן א"א לקרוא לזה 'קיום מצוה'. ולדוגמה, האונס שנולדו מאנוסתו בן ובת, מן הסתם יצא ידי חובת פו"ר (לא חיפשתי מקורות לזה, אבל הם ודאי מתייחסים אליו ולכן נ"ל שכך הוא), אף שאין ספק שבשום שלב הוא אינו נחשב 'עוסק במצוה', שכן לא ציוותה התורה לעשות כן.

[אוצר החכמה]

לא ירדתי לעומק כוונתך בעניין אונס. זה מקרה של מצווה הבאה בעבירה וצריך לדון בו

א. האם בפריה ורביה באופן כזה מצווה הבאה בעבירה מבטל את המצווה. וכמדומני שדנים ע"ז באחרונים על דברי השו"ע שקיים פו"ר בממזר היכי דמי.

ב. אם אונס את הבתולה מוגדר כמצווה הבאה בעבירה לעניין ביטול המצווה (לפי הכלל שקובע תוספות וכולי).

[עקביה]

המנ"ח (מצוה א אות ט) דן במה שהביא הרמ"א (אה"ע א ו, בשם רשב"א יבמות כב: ע"פ ירושלמי) שבבן ממזר (וודאי ק"ו אונס. ע) מקיים פו"ר. [ואין זה רק ממזר הנולד בהיתר, כגון מגר המותר בממזרת, אלא אף הנולד באיסור]. הוא שואל, הרי זו מצוה הבאה בעבירה, וקיי"ל שאינה מצוה, ומתרץ, שהביאה היא רק הכשר מצוה, המצוה היא לידת הבן, ואז אין עבירה.

בדעתי העניה אני תמה הן על השאלה והן על התשובה;

קיי"ל שמצוות צריכות כוונה. האם לס"ד דהמנ"ח כל מי שלא כיוון בשעת ביאה לשם מ"ע דפו"ר לא יצא יד"ח פו"ר, אפילו אם יש לו עשרה בנים ובנות?
בכל מקום בו ציוותה תורה על עשיית מעשה מסוים, כמו נטילת לולב, כאשר מעשה זה בא בעבירה או נעשה ללא כוונה, הוא אינו נחשב למעשה בו חפץ רחמנא, והרי הוא כמאן דליתא. אבל כאשר התורה אומרת 'פרו ורבו', אין זה ציווי על מעשה מסוים אלא גילוי על רצון של תוצאה מסוימת, וכל זמן שהאדם פרה ורבה (דהיינו כאשר הבנים מתייחסים אליו) הרי הוא מקיים את המצוה, שכן בפועל היא מתקיימת, בין אם באה בעבירה ובין אם לא כיוון בה.

זו תמיהתי על השאלה. ועל התשובה;

כוונת התורה ברורה שהרצון הוא שישאו נשים בחופה וקידושין וכו'. ומי שעושה כסדר הזה מקיים את מצות פו"ר, שכן זה האופן היחיד בו עלינו לקיים מצוה זו [ושונה ד"ז ממחיית עמלק. גם שם, כמו בפו"ר, לא אמרה התורה כיצד לעשות זאת, אבל שם, בניגוד לפו"ר, יש אופנים שונים לקיים זאת, לאו דווקא ע"י זריקת חץ. ומ"מ איני בטוח שאין זה נכון לומר שבזריקת החץ כבר קיים את המצוה].
אם יוולדו ילדים או לא, אין זה תלוי באדם, ולכן צל"ע כיצד אפשר לומר שבלידה מקיים את המצוה. ושוב, כיון שברור שכוונת התורה למעשה מסוים, נ"ל שבמעשה זה מקיים מצות פו"ר, ו'בן ובת' הם שיעור לחיוב המצוה.

ומה שהתכוונתי כשהבאתי לעיל 'אונס' (וה"ה כל ביאת איסור) הוא, שאע"פ שודאי אין כאן 'עוסק במצוה' להיפטר מק"ש וכיו"ב, שהרי הוא עוסק בעבירה, מ"מ אם נולד מכך ילד נתקיימה בידו מצות פו"ר. וא"כ אין כאן מעשה מצוה, ומכל מקום הוא פרה ורבה.

[שש ושמח]

עקביה כתב:

אני תמה על השאלה:
קיי"ל שמצוות צריכות כוונה. האם לס"ד דהמנ"ח כל מי שלא כיוון בשעת ביאה לשם מ"ע דפו"ר לא יצא יד"ח פו"ר, אפילו אם יש לו עשרה בנים ובנות?

כן! כ"כ המנ"ח באות כ"ט, יעו"ש.

בכל מקום בו ציוותה תורה על עשיית מעשה מסוים, כמו נטילת לולב, כאשר מעשה זה בא בעבירה או נעשה ללא כוונה, הוא אינו נחשב למעשה בו חפץ רחמנא, והרי הוא כמאן דליתא. אבל כאשר התורה אומרת 'פרו ורבו', אין זה ציווי על מעשה מסוים אלא גילוי על רצון של תוצאה מסוימת, וכל זמן שהאדם פרה ורבה (דהיינו כאשר הבנים מתייחסים אליו) הרי הוא מקיים את המצוה, שכן בפועל היא מתקיימת, בין אם באה בעבירה ובין אם לא כיוון בה.

חילוק זה [בין מצווה שעיקרה במעשה למצוה שעיקרה בתוצאה] כתב הקוב"ש כתובות רמ"ט ועוד מקומות [ומ"מ לפו"ר לא הבנתי מה ההכרח לזה עד שתמהת על המנ"ח שלא נחת לזה].
עו"כ:

זו תמיהתי על השאלה. ועל התשובה;
כוונת התורה ברורה שהרצון הוא שישאו נשים בחופה וקידושין וכו'. ומי שעושה כסדר הזה מקיים את מצות פו"ר, שכן זה האופן היחיד בו עלינו לקיים מצוה זו [ושונה ד"ז ממחיית עמלק. גם שם, כמו בפו"ר, לא אמרה התורה כיצד לעשות זאת, אבל שם, בניגוד לפו"ר, יש אופנים שונים לקיים זאת, לאו דווקא ע"י זריקת חץ. ומ"מ איני בטוח שאין זה נכון לומר שבזריקת החץ כבר קיים את המצוה].
אם יוולדו ילדים או לא, אין זה תלוי באדם, ולכן צל"ע כיצד אפשר לומר שבלידה מקיים את המצוה. ושוב, כיון שברור שכוונת התורה למעשה מסוים, נ"ל שבמעשה זה מקיים מצות פו"ר, ו'בן ובת' הם שיעור לחיוב המצוה.

לא זכיתי להבין ראייתך כלל. הרי ודאי העובדה שקיום המצווה יתכן רק על ידי מעשה מסויים אינו מכריח שקיום מעשה זה הוא קיום המצוה, כשם שפשוט שהכנת הסכין למילה אינה קיום המצוה. אלא עיקר טענתך היא שהולדת הילדים אינה תלויה באדם. כבר כתבתי לעיל ב' אפשרויות בהבנת דבריך ושתיהם אינם סברות מוכרחות לענ"ד, אם יש כאן סברא שלישית לא זכיתי להבינה ואולי יבאר כבודו כוונתו לקצרי הדעת כמוני.

מ"מ כל הנידון כאן לענ"ד אינו קשור לשאלה שבפתיחת האשכול, אני הסתפקתי אחר שמצאנו שיעור למצוה האם בפחות מזה לא קיים המצוה כלל או"ד קיים מצוה ועדיין חיייב לקיים שוב. ע"ז כתבת וז"ל:

אדם אינו מקיים מצוה בזה שיש לו בנים ובנות אלא בזה שבא על אשתו לשם פו"ר. ואינו נפטר מחובה זו עד שיש לו בן ובת. מעתה איני מוצא מקום לחקירה הנ"ל.

ולענ"ד עירבת כאן ב' חקירות שאינן שייכות זל"ז כלל, כי נ"ל שגם אם נאמר כהבנתך שקיום המצוה הוא במעשה הביאה, עדיין יש מקום לחקור האם בכל ביאה וביאה מקיים מצוה או"ד אינו מקיים אלא כשיבוא כ"כ פעמים עד שיולד לו בן ובת ואז יש לו מ"ע אחת ובלא"ה לא קיים מצוה.
[בקיצור יש כאן ב' חקירות, א. האם המצוה היא בביאה או בהולדה. ב. שיעור בן ובת שנאמר, האם בפחות מזה יש מצוה אלא שחייב עוד או"ד אין מצוה כלל. וב' חקירות אלא לא נגעו ולא פגעו אהדדי].

[לעומקו של דבר]

שני הערות:

בנושא האם פ"ו שייך למעשה הביאה שייך לתוס' ידוע בגיטין בעניין דחיה בח"ע וחב"ח ודיון המנ"ח בדבריו (מקווה שלא קשקשתי)

ועוד: תמיד היה קשה לי, כתוב בחז"ל ובראשונים שצריך להתפלל על בנים זכרים דווקא
ולמה לא להתפלל גם על בת לקיים פ"ו

[עקביה]

שש ושמח

א. לענ"ד נראה פשוט שכל מצות עשה היא מצוה לעשות מעשה מסוים. תמיד ישנו מעשה אשר עליו נאמר כי הוא זה, אליו כיוונה התורה, ובעשייתו מקיימים את המצוה. אמת שהעובדה שקיום המצווה יתכן רק על ידי מעשה מסויים אינו מכריח שקיום מעשה זה הוא קיום המצוה, כשם שפשוט שהכנת הסכין למילה אינה קיום המצוה, אבל זה מפני שהמצוה היא למול ולא להכין סכין, אף אם הא בלא הא לא סגיא, אבל מצות פו"ר היא מצוה 'להביא ילדים' לעולם, והמעשה המכוון במצוה זו ברור, ובעשייתו מקיימים את המצוה.

ב. היות והמצוה היא בביאה (לדעתי), כל פעם מקיים מ"ע של פו"ר, וחייב בזה עוד עד שיש לו בן ובת.

[שש ושמח]

שוב מצאתי שנחלקו אחרונים בחקירה הנ"ל,
שהמנ"ח מצוה א' [סוף אות י"ד] תמה ע"ד התו' ב"ב י"ג ד"ה כופין וחגיגה ב' ע"ב שכתבו בתירוצם דקיום עשה דפ"ו הוא בגמר ביאה, וז"ל, אך גם לסברת התוס' אינו מובן החילוק בין העראה לגמ"ב דאף בגמר עדיין לא קיים המצוה ולומר דכיון דבגמ"ב מוליד ורוב נשים מתעברות ויולדות ובכ"מ אזלינן בתר רובא והוי כאלו ילדה ז"א דהרי אפילו נתעברה לא קיים המצוה דבבן או בת לחוד לא קיים כלל ול"ש כלל דתלד תאומים זו"נ ודברי התוס' צ"ע כעת, עכ"ל,
ובגליונות קה"י על המנ"ח [נד' מוריה ר"ז, טבת תשנ"ב]

קהילות יעקב.png (81.79 KiB) נצפה 5664 פעמים

וכן בס' אילת השחר ע"ד תו' גיטין מ"א א' ד"ה לישא כתב:

אילת השחר.png (107.04 KiB) נצפה 5664 פעמים

[ויעו"ש מ"ש לפי"ז דברים מחודשים מאד ואין כאן מקומו]
ועדיין שואל אני האם יש בזה מקורות קדומים יותר.

[שש ושמח]

לעיל כתבתי שמהגמ' ברכות דמשמע שגם מי שיש לו רק בנים אינו צריך להתפלל על בנות מוכח שמקיים מצוה בכל ולד וכדברי הקה"י ואילה"ש, - ויש להעיר דהיינו רק לד' רוב הראשונים דמי שיש לו ב' זכרים לא נפטר מפ"ו [לד' ב"ה שאמרו במתני' עד שיהי' לו זכר ונקבה, שהלכה כמותם], אבל דעת התו' חד מקמאי והתורי"ד יבמות ס"א ב' דגם לב"ה כ"ש שאם הוליד ב' זכרים נפטר מפ"ו, וכן הביא המאירי שם בשם גדולי הדורות, והביאו התורי"ד והמאירי שכ"ה בירושלמי שם (פ"ו הל"ו), [ובאבני נזר אהע"ז א' אות י"ב הביא שבזוהר מבו' כהירושלמי, ויעו"ש מעשה רב ממהרי"ט], ולדעה זו אין ראי' מהגמ' בברכות.

[לעומקו של דבר]

לעיל כתבתי שמהגמ' ברכות דמשמע שגם מי שיש לו רק בנים אינו צריך להתפלל על בנות מוכח שמקיים מצוה בכל ולד וכדברי הקה"י ואילה"ש, - ויש להעיר דהיינו רק לד' רוב הראשונים דמי שיש לו ב' זכרים לא נפטר מפ"ו [לד' ב"ה שאמרו במתני' עד שיהי' לו זכר ונקבה, שהלכה כמותם], אבל דעת התו' חד מקמאי והתורי"ד יבמות ס"א ב' דגם לב"ה כ"ש שאם הוליד ב' זכרים נפטר מפ"ו, וכן הביא המאירי שם בשם גדולי הדורות, והביאו התורי"ד והמאירי שכ"ה בירושלמי שם (פ"ו הל"ו), [ובאבני נזר אהע"ז א' אות י"ב הביא שבזוהר מבו' כהירושלמי, ויעו"ש מעשה רב ממהרי"ט], ולדעה זו אין ראי' מהגמ' בברכות.

גם לפ"ז לא הבנתי מה הביאור בגמ' ברכות
סוף סוף יש את החלק הנוסף של המצווה שהוא בת ולמה לא להתפלל על החלק הזה

[שש ושמח]

לד' הקה"י הא דבעינן בן ובת הוא כמו דבעי' לתת לעני די מחסורו אשר יחסר לו, וכשם דהתם מקיים מצוה בכל פרוטה כך כאן מקיים מצוה בכל הולדה, ואין שום "חלק נוסף במצוה" להוליד בת, אלא שמי שאין לו בת חייב להשתדל במצוה ומי שיש לו בת נפטר מלהשתדל, ולכן א"צ להתפלל שיהי' לו בת, - הגע עצמך אם יש לפני עני ואני עומד ליתן לו צדקה אלא שאיני יכול ליתן לו כדי מחסורו משום שאין לי ממון, וכי יש לי להתפלל שיהי' לעני עוד ממון כדי שהצדקה שאתן תמלא כל חסרונו? הרי ודאי שגם אם יתמלא חסרונו בפרוטה שאתן לו אי"ז תוספת במצוה שלי.

[לעומקו של דבר]

לד' הקה"י הא דבעינן בן ובת הוא כמו דבעי' לתת לעני די מחסורו אשר יחסר לו, וכשם דהתם מקיים מצוה בכל פרוטה כך כאן מקיים מצוה בכל הולדה, ואין שום "חלק נוסף במצוה" להוליד בת, אלא שמי שאין לו בת חייב להשתדל במצוה ומי שיש לו בת נפטר מלהשתדל, ולכן א"צ להתפלל שיהי' לו בת, - הגע עצמך אם יש לפני עני ואני עומד ליתן לו צדקה אלא שאיני יכול ליתן לו כדי מחסורו משום שאין לי ממון, וכי יש לי להתפלל שיהי' לעני עוד ממון כדי שהצדקה שאתן תמלא כל חסרונו? הרי ודאי שגם אם יתמלא חסרונו בפרוטה שאתן לו אי"ז תוספת במצוה שלי.

לא להתפלל שהעני יעשיר אלא להתפלל שיהיה לו עוד כסף ויוכל לקיים את החלק הנוסף שבמצווה ולתת לעני כדי מחסורו בשלמות
(אלא שגם אם נניח שהתפילה היא שהעני יתעשר, ודאי שזו תפילה ראויה, שלא יהיה עובר על עשה)

[שש ושמח]

לא להתפלל שהעני יעשיר אלא להתפלל שיהיה לו עוד כסף ויוכל לקיים את החלק הנוסף שבמצווה ולתת לעני כדי מחסורו בשלמות

לא הבנתי הדמיון, אם יהיה לי עוד כסף ואתן עוד פרוטה לעני תהיה לי עוד מ"ע, משא"כ כאן בין אם יהיה הולד זכר ובין אם תהיה נקבה אקיים בזה מ"ע אחת ולא יותר, ולמה לי להתפלל להוליד זכר.
- שוב התבוננתי שכנראה דעתך שמי שהוליד בן ואח"כ עוד בן אינו מקיים כלל מצוה בבן השני, כיון דאינו מצטרף לשיעור של בן ובת וממילא אינו חייב בזה, - ואני נקטתי דגם המוליד בנים באופן שאינו חייב בזה מ"מ מקיים בזה מצות פ"ו, וכן כל מי שהוליד בן ובת וחזר והוליד עוד קיים עוד מצוה [וכעין הנותן צדקה יותר ממעשר דאינו חייב בזה ומ"מ אם נתן מקיים מצוה], - ובאמת יש להסתפק בזה ואשמח לשמוע מקורות לענין.

(אלא שגם אם נניח שהתפילה היא שהעני יתעשר, ודאי שזו תפילה ראויה, שלא יהיה עובר על עשה)

לכאורה פשוט שמי שאין לו ממון ליתן לעני לא נחשב שעבר על עשה באונס, אלא שע"ז התורה לא ציותה כלל. - וכן לגבי פ"ו לכאורה נראה שמי שהתעסק במצוה ולא הוליד לא נחשב שעובר על עשה באונס, כיון שעשה כל מה שנצטווה. וצ"ע.

[לעומקו של דבר]

גם אם בבן נוסף תהיה מצווה נוספת כמו שמסתבר לי כעת, עדיין יש מצווה מיוחדת על בת והמצווה הזו היא חיובית משא"כ מצוות בן נוסף שהיא קיומית, וזה צ"ע למה לא להתפלל על כך (ובפרט אחר שעל בן נוסף כן מתפללים ואם כן כ"ש)