יחס היהודים לאומות העולם

[עולה ומרגיז]

א. מה האיסור בהריגת גוי על לא עוול בכפו.
ב. מה האיסור (או המצווה) בהריגת גוי בשעת מלחמה?
ג. האם מותר להרוג מספר בלתי מוגבל של גויים על מנת להציל יהודי אחד?
ד. לכאורה אסור לשבח גוי ואע"פ כן מצאנו שהרמב"ם שבח את אריסטו?
ה. האם מותר לגמרי לחבור לגוי (כמובן כאשר לא עובר אל איסורי תורה)?

[בברכה המשולשת]

א. יעויין צי"א ומשנ"ה
ב. טוב שבגויים וכו' וארור מונע וכו' ארדוף וכו'
ג. יעויין בספר משפט הצבא בישראל
ד. יעויין במשנ"ה
ה. באיזה עניין?

[רחמים]

א. מה האיסור בהריגת גוי על לא עוול בכפו.
ב. מה האיסור (או המצווה) בהריגת גוי בשעת מלחמה?
ג. האם מותר להרוג מספר בלתי מוגבל של גויים על מנת להציל יהודי אחד?
ד. לכאורה אסור לשבח גוי ואע"פ כן מצאנו שהרמב"ם שבח את אריסטו?
ה. האם מותר לגמרי לחבור לגוי (כמובן כאשר לא עובר אל איסורי תורה)?

א-ג. רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ב הלכה יא

ישראל שהרג גר תושב אינו נהרג עליו בבית דין שנ' +שמות כ"א י"ד+ וכי יזיד איש על רעהו, ואין צריך לומר שאינו נהרג על הגוי, ואחד ההורג את עבד אחרים או ההורג עבדו הרי זה נהרג עליו, שהעבד כבר קבל עליו מצות ונוסף על נחלת ה'.

ד. אם זה לתועלת שלנו מותר, והראיה שחז"ל אמרו (איכה רבה) חכמה בגויים תאמין וזה שבח עצום ובפרט כשהוא נאמר מפי חז"ל.

[צופר הנעמתי]

נראה לי שאת האשכול הזה היה ראוי שיפתח הניק "נוטל רשות ונוטל נשמה".

[מה שנכון נכון]

ד. לכאורה אסור לשבח גוי ואע"פ כן מצאנו שהרמב"ם שבח את אריסטו?

שו"ת ציץ אליעזר חלק טו סימן מז

בהאיסור לשבח או לחבב מעשיהם ודבריהם של עובדי כוכבים. ב"ה. מוצש"ק אור ליום א' כ' תמוז תשמ"ב. ירושלים עיה"ק תובב"א. לכבוד ידידי ומכובדי הרופא המהולל דגמיר וסביר וירו"ש פרופ' ד"ר אברהם - סופר אברהם נ"י אחדשה"ט.

יחדתי לי בזה מועד להשיבו על שאלתו ששאלני בשבוע שעבר.

כבו' הקשה לשאול איה יסוד היתר לשבח לחכמי או"ה כשמחדשים או ממציאים איזה מידע באיזה חכמה שהיא, כפי שמצינו להרמב"ם ז"ל בשבחו את אריסטו וכדומה, וכזאת נהגו כמה גדולים מגדולי ישראל, הא הרמב"ם פוסק בפ"י מה' ע"ז ה"ד דאסור לספר בשבחן ואפילו לומר כמה נאה עובד כוכבים זה בצורתו, קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריהן שנא' לא תחנם לא יהיה להם חן בעיניך מפני שגורם להידבק עמו וללמוד ממעשיו הרעים, וכך נפסק בפשטות ביו"ד סי' קנ"א סעי' י"ד, ובאין חולק, ומה עושים באמת כשצריכים להזכיר ולשבח המצאות רפואיות ומדעניות שממציאים חכמיהם, ע"כ.

והנה אמנם ראיתי בספר תורה תמימה עה"ת פ' ואתחנן (ז' - ב') שכותב לחלוק על ראשונים ופסיק ליה פסקו דהפסוק של לא תחנם איירי בשבעה אומות וכן גם האיסור שילפינן מזה שאסור לספר בשבחם ובשבח מעשיהם ולחבב דבר מדבריהם גם זה איירו רק בשבעה אומות יעו"ש, אבל אין להביא זה בחשבון דאי אפשר לנו לחלוק מסברא על ראשונים, ובפרט שזה נגד ההלכה שהוכרעה בשו"ע. ונחזי מאי דקמן.

(א) והנה ראיתי בספר נוה שלום (לר' שלום הכהן שולאל ז"ל) בחידושי פסקים סי' כ"ד שמביא בשם ספר לחם סתרים על מס' ע"ז שכתב לדקדק מדברי הרמב"ם שאפילו לחבב בלבו דבר אחד מדבריו אף שלא יספר אסור, והקשה עפ"ז על דבריו מדברי הגמ' בע"ז ד' י"ז ע"א כשנתפס ר"א למינות שאמר ע"י שנהנה מדברי ההוא מין ועבר עמ"ש ז"ל הרחק מעליה דרכך זו מינות, לכן נתפס למינות, ולפי דברי הרמב"ם הי"ל לר"א לומר ועברתי עמ"ש בתורה לא תחנם שהוא ד"ת, ומה לנו לדברי קבלה דהרחק מעליה.

וכותב הנוה שלום לתרץ ולפרש מדידיה, כי אין איסור אלא במספר בשבחן, וכמ"ש הרמב"ם בתחי' דבריו בלשון ואסור לספר בשבחן, אבל אם נהנה בדבריו בלבו לית ביה משום לא תחנם וכו' ומ"ש הרמב"ם או שיחבב וכו', היינו במספר לאחרים וכו', והאי דנקט או שיחבב וכו' בא להודיענו דלא עבר על לא תחנם אם סיפר דבריהם אלא אם חיבב אותם, אבל סיפר דבריהם ולא חיבב אף שהשומעים אפשר שהם חביבים אצלם לא עבר המספר. ומסיים וכותב: ומיהו ירא שמים ראוי להחמיר על עצמו שלא יחבב שום דבר מדבריהם אפילו בלבו כיון שכבר הורה זקן (ר"ל הבעל לחם סתרים שדייק מדברי הרמב"ם דמוכח דס"ל שאפי' לחבב בלבו דבר אחד מדבריו אף שלא יספר נמי אסור).

למדנו מדברי הנוה שלום ב' אופני היתר, (א) בחיבב ולא סיפר, (ב) בסיפר ולא חיבב ולא משנה מה שהשומעים כן מחבבים, אלא דבחיבב ולא סיפר ס"ל דראוי מיהת ליר"ש להחמיר על עצמו בזה הואיל ויצא מפי הלח"ס לאיסור בזה, (והקושיא מההיא דע"ז י"ל דהאיסור לספר בשבחו הוא רק בגוי ולא בישראל שנעשה מין בכה"ג ליכא משום לא תחנם אלא רק משום הרחק).

(ב) עוד ראיתי הלום בספר נשמת כל חי להגר"ח פלאג'י ז"ל ח"א סי' נ"ה שדורך ג"כ לפרש בדרכו של הבעל נוה שלום, ומעלה זכרונו לטובה. ועוד מביא משם ספר ריח שדה שכותב לתרץ דברי הרמב"ם בעוד אופן, והוא, דמ"ש הרמב"ם או דבר מדבריהם ר"ל דבר המיוחד להם בדתם או במה שמדברים או מה שעושים, והיינו דקאמר מדבריהם, זה נפיק מלא תחנם, אבל דבר שמדברים בפירוש מתוה"ק זה לא נפיק מלא תחנם אלא מהרחק, ועזה"ד ממשיך הנשמת כל חי לפרש וליישב גם מה שקמשים /שמקשים/ עוד מהא דאמרינן בברכות ד' ח' ע"ב אמר ר"ע בג' דברים אוהב אני את בני מדי וכו', וכן אמר ר"ג בג' דברים אוהב אני את הפרסיים וכו' הרי דנתנו להם חן, והיינו מפני דיש הפרש מרובה בין איסור לא תחנם להא דבני מדי, דשאני ההיא דבני מדי דהמורם מהם הוא כעין דין תורה דשלשתן הן הם מצד הדרך ארץ קרוב לדת של תורה וחדא מינייהו יוצא דבר הלמד מיעקב שלימא ובהכי ליכא (בספר שם כתוב איכא אבל הוא טעות דמינכר וצ"ל ליכא) איסורא, דהא כל עיקר הטעם הוא כמ"ש הרמב"ם וסייעתיה דשמא ילמוד ממעשיו, זהו במעשה של רשות דאז אסור לספר בשבח מעשיו, אבל דבר הנוגע וקרוב לתוה"ק ליכא איסורא דאדרבא טוב הדבר להתנהג בדרך זה כדי שלא יהיה לנו לפוקה ולמכשול וכו', ועוד כותב שם מדידיה לבאר ולפרש, דע"כ לא אמרינן דאסור לספר בשבח מעשיהם וכיוצא היינו באופן שיוצא תקלה מזה דשמא ידבק אחריו וילמוד ממעשיו, והיינו במשבח גוי יחידי, ולא כן כשמשבח אומה אחת כולה כגון מדי, פרסיים, רומאים, בכה"ג לא שייך לכרות אהבה עם כולם וכו' משא"כ כשמשבח גוי אחד בפרטיות מדבר טוב הנמצא בו אזי נכנס אהבתו בקירוב לבו ויבוא להמשך אחריו ולהדבק בו יעו"ש, (ועוד אופן כותב לתרץ דלא תקשי מההיא דע"ז די"ל דמין ישראל שאני וכמו"ש לעיל).

ויוצא לנו מזה עוד ב' דרכי היתר בזה, והמה: (א) שהאיסור הוא דוקא כשמדבר ומשבח דבר המיוחד להם בדתם, או בסתם במה שמדברים או מה שעושים, אבל כשמדברים בפי' מתוה"ק זה לא נפיק מלא תחנם, אלא איכא בזה משום הרחק, ולכן כל שהוא מצד הדרך ארץ וקרוב לדת של תורה ליכא איסורא, (ב) דוקא לגוי יחידי אסור לשבח, אבל דבר טוב שאומה שלמה מאו"ה מתנהגת אין איסור.

ויש להעיר דהחילוק הזה בין יחיד לבין אומה שלימה, מהגר"א ז"ל משמע דלא שמיע ליה חילוק זה, דמצינו לו בחידושיו עמ"ס שבת ד' ל"ג ע"ב בהא דפתח ר"י ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו וכו', שכותב לפרש, דודאי אסור לומר כמה נאה על עכו"ם, אלא דאמר כן שמוטב לדור תחתיהם ולא תחת אומה אחרת וכו' ורשב"י סבר אפ"ה לשבחם וכדמסיים כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא אלא וכו' ע"ש, הרי דס"ל להגר"א ז"ל דאפילו לשבח אומה שלימה ג"כ אסור (ויעוין גם מ"ש בזה בספר עבודת המלך על הרמב"ם עיי"ש).

עכ"פ יוצא לנו מכל האמור שלשה דרכי היתר שמותר לספר מדבריהם ומשבח מעשיהם ולחבבן, ודרך ההיתר כשמדברים בפי' מתוה"ק, או מצד דרך ארץ, וקרוב לדת של תורה, כנראה שעל פי זה הדרך הוא שנהג הרמב"ם ז"ל בנפשיה, ועוד חכמי ישראל כמוהו, להזכיר ולחבב או לשבח את ארוסטו /אריסטו/ ושאר חכמים מחכמי או"ה, וזהו הדרך שישנו לפנינו לפענ"ד להתיר עי"כ לשבח ההמצאות מהמצאות הרפואיות או המדעיות שממציאים חכמים מחכמי או"ה.

(ג) ולענ"ד נראה להוסיף ע"ז בעל פי' מה דאיתא בגמ' בסוטה ד' מ"ב ע"ב: ויצא איש הבינים ממחנות פלשתים וגוי מאי בינים אמר רב שמבונה מכל מום, ושמואל אמר בינוני שבאחיו, דבי רבי שילא אמר שהוא עשוי כבנין וכו' כתיב חץ חניתו וקרינן עץ חניתו אמר רבי אלעזר עדיין לא הגענו לחצי שבחו של אותו רשע מכאן שאסור לספר בשבחן של רשעים, ולא לפתח ביה כלל לאודועי שבחיה דדוד [שנלחם עם גבור כמוהו, רש"י], למדנו מזה שאע"פ שאסור לספר בשבחם של רשעים, אבל כשעי"ז יוצא שבח למי שראוי וצריך לשבח מותר, וא"כ עז"ה הוא זה שהי' משבח ומחבב הרמב"ם ז"ל ודעימיה, חכמים מחכמי או"ה, מפני שעי"כ יצא להם להוכיח דת האמת לשבח לפאר ולרומם את דת תוה"ק העולה על כולנה ושלא יחליף האל ולא ימיר דתו לעולמים, כידוע.

(ד) ועוד נראה לי לומר, עפ"י מה דחזינן דבשו"ע יו"ד שם /קנ"א/ מוסף עוד קטע בזה לאחר שמעתיק מקודם לשונו ופסקו של הרמב"ם, והוא זה: אבל אם מכוין בשבחו להודות להקב"ה שברא בריה נאה כזו מותר עכ"ל, ונראה לפרש דהך הוספת דרך היתר שמוסיף השו"ע בהיכא שמכוין בשבחו להודות להקב"ה שברא בריה נאה כזו, שזה לא לא מוסב רק על רישא דרישא דדבריו באומר כמה נאה עובד כוכבים זה בצורתו, אלא זה מוסב על כל מה שקדם ונאמר בסעיף זה, והיינו לרבות גם כשמספר בשבח מעשיו או מחבב דבר מדבריו, דגם בזה יש דרך היתר בהיכא שמכוין עי"כ לשבח ולהודות להקב"ה שברא חכם או חכמים כאלה היודעים לשקוד ולהמציא המצאות מחוכמות להנאות בהם בני אדם, ועל הדרך שמצינו שנאמר בגמ' ונפסקה ההלכה ברמב"ם ובשו"ע דהרואה חכמי עובדי כוכבים שחכמים בחכמות העולם אומר בא"י וגו' שנתן מחכמתו לבשר ודם, וזהו איפוא דרך ההיתר וגוונו שנהגו בהם מגדולי ישראל לשבח ולספר מחכמתם.

(ה) ועל הכל נלענ"ד להוסיף ולומר, דבהיות והרמב"ם שם לאחר מיכן באותה ההלכה מדבר גם מהאיסור של ליתן להם מתנת חנם, ועל איסור זה מסיים הרמב"ם וכותב דאבל נותן הוא לגר תושב שנא' לגר אשר בשעריך תתננה וגו', ובהיות שאיסורם של שניהם גם יחד נובע מדיוקא דהלאו של לא תחנם, אם כן חילוק זה בין עע"ז לבין גר תושב מוסב גם על האיסור של נתינת חן ולספר בשבחן. והוא חל איפוא על נכרי עע"ז בלבד, ושקובע בזה בעיקר אם הוא אינו עובד ע"ז בלבד ולא על כל הז' מצות אני לומד מדברי שו"ת הרשב"א ח"א סי' ח' שהשיב במפורש בנוגע לאיסור מתנת חנם, דאם רק אינו עובד לעבודה זרה מותר יעו"ש, וכך הוציא ולמד מדברי הרשב"א בשו"ת נשמת כל חי שם סי' נ"ד, דהוראה יוצא מהרשב"א דאיסור מתנת חנם היינו לעוע"ז דוקא, אבל אם אינו עע"ז בסתם גוי מותר, וכך מביא גם בשם הרלב"ג עה"ת פ' ראה עיי"ש.

והתבוננתי וראיתי שבאמת מפורש יוצא כן מדברי הרמב"ם בספר המצות ל"ת נ' שכותב וז"ל: הזהירנו מחמול כלל על עובדי ע"ז ומליפות דבר מכל מה שמיוחד להם והוא אמרו לא תחנם ובאה הקבלה לא תתן להם חן, עד שהאיש העובד ע"ז יפה הצורה אסור לנו לומר זה יפה תואר וכו' עכ"ל, הרי לנו שהרמב"ם ז"ל ביאר בכאן בהדיא כדברינו האמורים שהאיסור לתת להם חן הוא דוקא אם הנכרי הוא איש כזה שעובד ע"ז.

וכך ראיתי בספר החינוך מצוה תכ"א שמדקדק ג"כ לכתוב בזה הלשון: שנרחיק ממחשבותינו ושלא יעלה על פינו שיהי' במי שעובד עכו"ם דבר תועלת ולא יהיה מעלה חן בעינינו בשום ענין וכו' וכן להלן בשרשי המצוה חוזר החינוך להדגיש בזה ולכתוב בלשון ועל כן בהמנענו במחשבה ובדיבור ממצוא בעובדי ע"א תועלת וחן הננו נמנעים בכך מלהתחבר עמהם ומרדוף אחר אהבתם ומללמוד דבר בכל מעשיהם הרעים, הרי שגם החינוך מדגיש וחוזר ומדגיש שכל המדובר בזה הוא רק על מי ובמי שעובד ע"ז.

ואל השלישי אני בא אל ספר המאירי על ע"ז ד' כ' ע"א שמבאר נמי עד"ז, וכותב אבל כל שהוא מן האומות הגדורות בדרכי הדתות ושמודות באלקות אין ספק שמותר עיי"ש.

ולפי זה מצומצם כל האיסור רק על נכרי עע"ז, אבל כל שאיננו עע"ז מותר, וליכא איפוא בכלל איסור מלספר בשבח מעשיו או בחיבוב דבר של סתם גוי כל שיודע עכ"פ שאיננו עוע"ז, והיכא שיוצא תועלת מזה בדרכי הריפוי וכיוצא בזה אזי אדרבא טוב הדבר לפרסם ולהלל זאת כדי להסיר מאתנו פוקה ומכשול ולהפיק התועלת הרצויה, ואשר על כגון דא כפי המבואר לעיל מותר זה בכל גוונא שהוא.

ויצא לנו איפוא מכל האמור כמה וכמה דרכי היתר שעל פיהם מותר לספר ולחבב מעשיהם או דבריהם של חכמים ומדענים מחכמי או"ה ויה"ר שימי המצרים האלה יהפכו לנו במהרה לשמחה בלי מצרים, ונזכה לראות בבנין בית מקדשנו ותפארתנו בב"א. בידידות ובהוקרה מרובה אליעזר יהודה וולדינברג.

[אמסטרדם]

...ועדיין לא הובאו דברי הגרע"י ז"ל שעיתון אמרקני לא מחל לו ע"ז?