פלתי כתב:הטוב שברופאים לגיהנם, היינו שידמה הרופא בעת עיסוקו עם החולה כאילו גיהנם פתוחה תחתיו, שאם לא יתן לבו ואם יזיח דעתו, עלול להביא לידי מיתתו.
וכן נאמר לגבי הטוב שבטבחים, אזהרה היא לטבח שישים לנגד עיניו תמיד שלא יהא כשותפו של עמלק שהחטיא את ישראל, אף הוא בהרף רגע יכול להחטיא את ישראל במעשיו.
זה פירוש מתוק מדבש.?
הפשט של "הטוב שברופאים
לגיהנום" הוא, ש"הטוב שברופאים [ילך]
לגיהנום". ולטעמיך, הול"ל: "הטוב שברופאים [ראוי שיראה את עצמו]
תחת גהנום" (מעין מה שאמרו חז"ל על הדיין).
פלתי כתב:אפילו לפי הפשט שלך, הרי בלוקחם שכר גבוה לא עברו על שום איסור תורה.
...
בא נתמקד רגע בהפשט שלך.
לכאורה אינו מובן, שהרי יכול להיות רופא צדיק שהשקיע עשרות שנות לימוד ומחקר, ואין סיבה שיקח שכר כאחד הרופאים המתחילים שאינם בעלי מוניטין כמוהו. וכך זה בכל המקצועות. אז למה אותו אברך צריך לילך דוקא לטוב שברופאים? וכי אי אפשר לו לילך אל רופא עם פחות מוניטין?
בוא נאמר שהרופא הטוב יכול לקבל 20 פציינטים ביום מקסימום. הוא מעדיף לקבל 20 פציינטים עשירים. אז למה שיקבל 20 פציינטים עניים?
וגם אם היה מקבל עניים, הרי לא יוכל לקבל יותר מ20 פציינטים ביום, ותמיד יהיו כאלו שלא יוכל לקבל. אז הוא בוחר לקבל דוקא את העשירים. הוא הורג מישהו בזה? למה מגיע לו גיהנם על זה?
איך תסביר לרופא הצדיק והיקרן שמקיים את כל התורה כולה במסירות נפש, שבסופו של דבר הוא עתיד לירש גיהנם? בשלמא היה לו זמן פנוי והוא לא מוכן לקבל באותו הזמן חולים עניים כי הוא עובד רק בשביל בצע כסף, ניחא קצת. אבל כיון שהוא הטוב שברופאים, הרי קלינקתו מלאה מפה אל פה בכל שעות היממה. ולמה זה ירש גיהנם?
על הטענה הזו כבר השבתי בפיסקה האחרונה של הודעתי הראשונה הפותחת את האשכול, ע"ש.
אם אתה רוצה, אז בשבילך אני גם מוכן לחדד קצת את התגובה ההולמת לאותו רופא טוב בעל שם-עולמי במומחיותו לכאבי-ברכיים. אשאל אותו: "אילו היית נתקל בשני פציינטים - אחד עשיר שבארנקו אלפיים שקל - ואחד עני שבארנקו חמישים שקל, כאשר שניהם סובלים מכאב ברכיים בלתי נסבל: לעשיר - שאצלו התחילו הכאבים רק אתמול, יש אינסוף אופציות אחרות גם אם לא תטפל בו - שהרי לא תמו הרופאים הפרטיים המומחים לכאבי ברכיים; אבל אם לא תטפל בעני - שסובל מכאבי הברכיים כבר שנתיים - ושבארנקו יש חמישים שקל בלבד, הוא ייאלץ מן הסתם להמשיך לסבול עוד שנתיים לפחות - שהרי אין רופא מומחה שיסכים לטפל בעני הזה תמורת פחות מאלף שקל לשעת טיפול. אז במי היית בוחר לטפל? האם בעשיר הנ"ל - בעל אינסוף האופציות האחרות - שאצלו התחילו הכאבים רק אתמול, או בעני - חסר-האופציות האחרות - שאצלו התחילו הכאבים כבר לפני שנתיים ושימשיך מן הסתם לסבול עוד שנתיים אם לא תטפל בו כעת תמורת חמישים השקלים העלובים שלו?..."
מה לדעתך היה עונה לי הרופא הטוב, בעל השם העולמי במומחיותו לטיפול בכאבי ברכיים?
אם יענה לי: "אצלי התעריף הקבוע הוא אלפיים שקל לשעה - ולכן אעדיף את העשיר - גם אם אדע שבכך אני מפקיר את העני לעוד שנתיים של יסורים", אז אשיב לאותו רופא טוב בעל שם-עולמי במומחיותו: "אני מניח שכעת הבנת למה אמרו חז"ל שהטוב שברופאים לגיהנום". אבל אם ישיב לי: "למרות שאני בעל שם-עולמי במומחיותי לכאבי-ברכיים - אני גובה מכולם תעריף קבוע של חמישים שקל לשעה - ולכן אעדיף לטפל במי שאין לו אופציות אחרות מאשר לטפל במי שיש לו אופציות אחרות", אז אשיב לו: "ברוכים הבאים לגן-העדן של הרופאים הצדיקים כדוגמתם של הרמב"ם ושל עוד מתי מספר אשר נער יספרם - כי הם החריגים המעידים על הכלל אשר רק עליו דיברו חז"ל".
האמנם אין זו תגובה הולמת? והאמנם לא התיישבו בכך דברי חז"ל כמין חומר?