מה היתה נחמתו של איוב?

[ש. ספראי]

לאיוב היו 7 בנות ו3 בנות ורכוש אגדי.
לאחר כל ספר איוב וקבלת הדין באהבה, השיב הקב"ה את הגלגל לאחור, נולדו לו 14 בנים ו3 בנות, היפות ביותר בכל הארץ, ורכושו הוכפל בכפל כפליים.

--- נחמה. האמנם?

וכי לידת עוד ילדים, אפילו פי שניים, אפילו יותר טובים ומוכשרים, מנחמת על מיתת הילדים הראשונים?
בשלמא רכושו הוחזר והוכפל. אך מה עוזר לו, לאיוב, שנולדו לו ילדים נוספים?

מישהו מדבר על זה?
תודה רבה.

[אום אני חומה]

גם אצל נעמי מצינו כשנולד ה'נכד': 'והיה לך למשיב נפש' (-נכד חורג תמורת שני בנים, בעל ונכסים לרוב שאבדו ואינם) ואולי יש לחלק.

[ש. ספראי]

אכן, יש לחלק.
ובפרט שכאן משמע שהקב"ה ממש החזיר לו הכל, ועוד בכפליים.

[רוח נדיבה]

--- נחמה. האמנם?וכי לידת עוד ילדים, אפילו פי שניים, אפילו יותר טובים ומוכשרים, מנחמת על מיתת הילדים הראשונים?בשלמא רכושו הוחזר והוכפל. אך מה עוזר לו, לאיוב, שנולדו לו ילדים נוספים?

פשרה של נחמה אינו בהכריח להחזיר את מה שהיה, כ"א כח של בניה מחדש, כמו שנאמר אצל יעקב בנישואי רבקה וינחם אחר אמו, והרי לא החזירה לו את שרה, ואף אמנם דרשו כי חזר הענן וכו' עדין לא חזרה שרה בעצמה, כ"א מורשתה הרוחנית. כי הרגש לבנים שנאבדו [ל"ע ורח"ל] הוא רגש שאנשים כמו איוב יכולים להתגבר עליהם, ראה איך התנאים ואמוראים התנהגו כלפי רגש זה, צורך הנחמה הוא איפוא גבורת הבניה שלאחר החורבן, והנה גם אנו כולנו מלאי תקות 'נחמו נחמו עמי' לראות בתקומת ישראל מעפר אל הבנין החדש ומחודש בב"א...

[אום אני חומה]

בינותי בספרים, ולא מצאתי בפרשה לשון של נחמה. וכנראה לא הייתה כאן מטרה לנחמו, אלא שהקב"ה גמל לו על שהתפלל בעד רעיו, והראיה, שמכאן ילפינן דהמתפלל על חבירו נענה תחילה.

ועוד מצאתי ידיעה חדשה לי, דהמלבי"ם והאב"ע מפרשים על הפס' 'וה' שב את שבות איוב' שבאמת לא מתו בניו ולא נאבד רכושו כלל, אלא שנשבו ביד השטן, (והמבשרים היו מלאכים- מלאכי חבלה מן הסתם), וכעת הושבו ליד איוב כבראשונה יחד עם פיצוי על עוגמת הנפש והייסורים, ולפי"ז קושיא מעיקרא ליתא.

[ש. ספראי]

נפלא!!!!!!!!!!!!!!!!!
ישר כח!!!!!!!!!!!!!!!!!!

[ישא ברכה]

ביאורו של בעל הרוח נדיבה הוטב בעיני - במיוחד למי שמכיר את הדבר
ועליך נאמר ורח נדיבה תסמכני..

[רוח נדיבה]

שמחתי כי התקבלו דברי בבי מדרשא.

הרשו רק להוסיף בתקוה שלא אגרע, מה ששמעתי פעם בתום ימי שבעה אחר טרגדיה משולשת וידועה - מח"א [שהיה א' האבלים], לבאר פשרה של התפילה המקום ינחם אתכם בשא"צ, מהו המקום דוקא? כי המקום הוא 'מקומו של עולם' והוא בעצם שורש הנחמה, כי על אותו מקום שהיה הבנין הקודם, מתוך אותו מקום וטרגדי' והאבדון, נתמך ומתייסד גם הבנין החדש, והיא היא הנחמה. וידועים דברי הגמ' על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו כחד דוכתא דמו [לענין סותר על מנת לבנות במקומו] כמשלו אשר נשא הגר"ח שמולביץ, כשילד נישא על זרועות ידיו של 'אבא' במדבר, לא משנה כל המסעות והתלאות, הוא על זרועותיו של אבא... לכן רק המקום ינחם אתכם.

[נוטר הכרמים]

הווארט על סותר על מנת לבנות במקומו ידוע כאחד הדברים היחידים באגדה בשם הג"ר נפתלי טרופ.

[רוח נדיבה]

הווארט על סותר על מנת לבנות במקומו ידוע כאחד הדברים היחידים באגדה בשם הג"ר נפתלי טרופ.

לנוטר הכרמים, יש"כ על התיקון.

[הצעיר באלפי]

שמחתי כי התקבלו דברי בבי מדרשא.

הרשו רק להוסיף בתקוה שלא אגרע, מה ששמעתי פעם בתום ימי שבעה אחר טרגדיה משולשת וידועה - מח"א [שהיה א' האבלים], לבאר פשרה של התפילה המקום ינחם אתכם בשא"צ, מהו המקום דוקא? כי המקום הוא 'מקומו של עולם' והוא בעצם שורש הנחמה, כי על אותו מקום שהיה הבנין הקודם, מתוך אותו מקום וטרגדי' והאבדון, נתמך ומתייסד גם הבנין החדש, והיא היא הנחמה. וידועים דברי הגמ' על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו כחד דוכתא דמו [לענין סותר על מנת לבנות במקומו] כמשלו אשר נשא הגר"ח שמולביץ, כשילד נישא על זרועות ידיו של 'אבא' במדבר, לא משנה כל המסעות והתלאות, הוא על זרועותיו של אבא... לכן רק המקום ינחם אתכם.

היכן באמת המקור למילים אלו שנוהגין בקרבינו לומר לנחם האבלים ?
האם זה איזה חז"ל או סתם מימרא ?

[יאיר]

שמחתי כי התקבלו דברי בבי מדרשא.

הרשו רק להוסיף בתקוה שלא אגרע, מה ששמעתי פעם בתום ימי שבעה אחר טרגדיה משולשת וידועה - מח"א [שהיה א' האבלים], לבאר פשרה של התפילה המקום ינחם אתכם בשא"צ, מהו המקום דוקא? כי המקום הוא 'מקומו של עולם' והוא בעצם שורש הנחמה, כי על אותו מקום שהיה הבנין הקודם, מתוך אותו מקום וטרגדי' והאבדון, נתמך ומתייסד גם הבנין החדש, והיא היא הנחמה. וידועים דברי הגמ' על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו כחד דוכתא דמו [לענין סותר על מנת לבנות במקומו] כמשלו אשר נשא הגר"ח שמולביץ, כשילד נישא על זרועות ידיו של 'אבא' במדבר, לא משנה כל המסעות והתלאות, הוא על זרועותיו של אבא... לכן רק המקום ינחם אתכם.

היכן באמת המקור למילים אלו שנוהגין בקרבינו לומר לנחם האבלים ?
האם זה איזה חז"ל או סתם מימרא ?

נוסח הנחמה
בנוסח ניחום-אבלים שבזמן המשנה והגמרא, ברש"י מופיע הביטוי "תתנחם" בלבד(1) .
בפי' המשנה להרמב"ם ובמאירי(2), ובכמה מקומות בס' היד(3), מופיע "תנוחמו" בלבד.
אמנם במס' אבל רבתי(4), וכן ברמב"ם הל' אבל(5), וברמ"ה(6) ועוד פוסקים(7), הלשון: "תנוחמו מן השמים". ברי"ץ גיאות וברמב"ן(8): "תתנחם מן השמים". ונוסח קהילות הספרדים: "מן השמים תנוחמו".
מקור הנוסח הנהוג בקהילות אשכנז הוא בפרישה על הטור(9), ושם: "ה' ינחמך עם שאר אבלי ציון". למעשה אומרים "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים(10)". ויש מוסיפים: "ולא תוסיפו לדאבה עוד"(11).
במכתבי אדמו"ר מהוריי"צ(12) והרבי(13), מופיע ביטוי אחרון זה כברכה, בנפרד מנוסח הניחום.
אמנם פעם אחת מצינו זאת אצל כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ כחלק מנוסח הניחום, במכתב ניחום לבני הרה"צ ר' נחום מרחמיסטריווקא(14):
"המקום ינחם אותם בתוך אבלי ציון וירושלים ולא יוסיפו לדאבה עוד".

1 מו"ק יז,ב ד"ה גמ' תינוק (ד"ה בשורה. כשחוזרין). שם כא,ב ד"ה מן הצד. שם כד,ב ד"ה ואין עומדין.
2 סנהדרין פ"ב מ"ג (יח,א – יט,א).
3 הל' כלי המקדש פ"ה ה"ד. הל' אבל פ"ז ה"ו. וראה בהל' בית הבחירה פ"ז ה"ג "השוכן בבית הזה ינחמך".
4 פ"ד הי"ג.
5 פי"ג ה"ב.
6 סנהדרין יט,א. כנראה גרסו כך בגמרא שם.
7 פסקי ריא"ז, מו"ק פ"ג ה"ה אות ט. ארחות חיים, הל' אבל אות יא.
8 תורת האדם (עמ' קנג. שער האבל, עניין ההתחלה אות מו). נעתק גם בטור סי' שעו. וכן ברבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה, נתיב כח ח"ב דף רלא טור ד ד"ה חלק שני). וכן הוא בנמוק"י (מו"ק יג,ב) ובפי' הרע"ב במשנה סנהדרין שם.
9 סי' שצג ס"ק ג.
10 והעירו מהפסוק (ישעיהו סו,יג): "ובירושלים תנוחמו".
11 ע"פ ירמיהו לא,יא. לא הובא בגשר החיים (פ"כ אות ה ס"ק ח) ובפני ברוך (סי' יא ס"ה), אלא במקורות מאוחרים יותר, כמו בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ד סי' רעד, פ"ט ניחום אבלים אות ז, כתב שכך נהוג כיום בא"י), ובס' דברי סופרים (סי' שעו בעמק דבר ס"ק כה).
12 לע"ע: כרך יד, אגרות: ה'כז, ה'לה, ה'פב, ה'קסו.
13 לע"ע: אג"ק ח"ד עמ' שפא. חכ"ה עמ' קסג. חכ"ח עמ' קנא. לקוטי שיחות חל"ה עמ' 331.
14 אג"ק שלו אגרת תתס"ה, ח"ג עמ' תקעט.

[לייטנר]

נוסח הנחמה
מקור הנוסח הנהוג בקהילות אשכנז הוא בפרישה על הטור(9), ושם: "ה' ינחמך עם שאר אבלי ציון". למעשה אומרים "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים(10)". ויש מוסיפים: "ולא תוסיפו לדאבה עוד"(11).

9 סי' שצג ס"ק ג.
10 והעירו מהפסוק (ישעיהו סו,יג): "ובירושלים תנוחמו".
11 ע"פ ירמיהו לא,יא. לא הובא בגשר החיים (פ"כ אות ה ס"ק ח) ובפני ברוך (סי' יא ס"ה), אלא במקורות מאוחרים יותר, כמו בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ד סי' רעד, פ"ט ניחום אבלים אות ז, כתב שכך נהוג כיום בא"י), ובס' דברי סופרים (סי' שעו בעמק דבר ס"ק כה).

בניחום אבלים אצל משפחת הנקין ענו האבלים לאמירה: "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד", במילים: "ובירושלים תנוחמו".
בתשובה לתמיהה של מי מהמנחמים הוסבר שכן קיבלו מסבם הגדול, הגריא"ה.

[יאיר]

ועוד מצאתי ידיעה חדשה לי, דהמלבי"ם והאב"ע מפרשים על הפס' 'וה' שב את שבות איוב' שבאמת לא מתו בניו ולא נאבד רכושו כלל, אלא שנשבו ביד השטן, (והמבשרים היו מלאכים- מלאכי חבלה מן הסתם), וכעת הושבו ליד איוב כבראשונה יחד עם פיצוי על עוגמת הנפש והייסורים, ולפי"ז קושיא מעיקרא ליתא.

גם לי התחדש הרגע דבר זה ובאתי לכותבו וראיתי שכבר כתבת.
אך צריך ביאור מדוע הכל הוכפל (כל פרטי הרכוש והבנים) ואילו רק הבנות לא הוכפלו ו/או נוספו אלא התייפו.
אשמח לשמוע הסבר לדבר.

ואולי אחדש פה עוד, שסיבת יסורי איוב היו בעצם מפני שהיה גלגול של תרח אבי אברהם שהחטיא הרבים בע"ז.
ולמרות שבסוף ימין שב בתשובה, אעפ"כ לא התכפר לא לגמרי עד שחזר כאיוב וסבל יסורין.

ודבר זה רמוז בפרק האחרון באיוב (מב, ו דברי איוב האחרונים) "עַל כֵּן אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי עַל עָפָר וָאֵפֶר" ("וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" בראשית יח כז).

[בברכה המשולשת]

ועוד מצאתי ידיעה חדשה לי, דהמלבי"ם והאב"ע מפרשים על הפס' 'וה' שב את שבות איוב' שבאמת לא מתו בניו ולא נאבד רכושו כלל, אלא שנשבו ביד השטן, (והמבשרים היו מלאכים- מלאכי חבלה מן הסתם), וכעת הושבו ליד איוב כבראשונה יחד עם פיצוי על עוגמת הנפש והייסורים, ולפי"ז קושיא מעיקרא ליתא.

גם לי התחדש הרגע דבר זה ובאתי לכותבו וראיתי שכבר כתבת.
אך צריך ביאור מדוע הכל הוכפל (כל פרטי הרכוש והבנים) ואילו רק הבנות לא הוכפלו ו/או נוספו אלא התייפו.
אשמח לשמוע הסבר לדבר.

ואולי אחדש פה עוד, שסיבת יסורי איוב היו בעצם מפני שהיה גלגול של תרח אבי אברהם שהחטיא הרבים בע"ז.
ולמרות שבסוף ימין שב בתשובה, אעפ"כ לא התכפר לא לגמרי עד שחזר כאיוב וסבל יסורין.

ודבר זה רמוז בפרק האחרון באיוב (מב, ו דברי איוב האחרונים) "עַל כֵּן אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי עַל עָפָר וָאֵפֶר" ("וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" בראשית יח כז).

הייסורים היו לא רק בגלל ע"ז

[יאיר]

כוונתך שבאו מסיבות נוספות עפ"י הפשט? אכן, לא התכוונתי שרק בגלל גלגולו וכו' באו יסוריו.

[בברכה המשולשת]

כוונתך שבאו מסיבות נוספות עפ"י הפשט? אכן, לא התכוונתי שרק בגלל גלגולו וכו' באו יסוריו.

לא. התכוונתי ע"פ סוד הגלגול

[יאיר]

אדרבה. החכם אותנו ולמדנו.

[פרי יהושע]

אדרבה. החכם אותנו ולמדנו.

לא נשאלתי אבל אענה, ידועים דברי הרמב"ן בפי' איוב שסיבת היסורים שלו לא היו בגלל עונותיו, שאכן לא היו לו כלל עוונות, אלא מסוד הגלגול [שבעיניו היה סוד גדול ובשום דרשה ברבים אינו אומר זאת בפי' רק ע"ד רמז], שאדם משלם כאן בעוה"ז על עוונות שהיו לו בגלגול הקודם, האם זה מובן לנו זו כבר שאלה אחרת, אבל כך הוא אומר.

[יאיר]

זה ידוע אבל ר' בברכה המשולשת טען (כל הבנתי) שאיוב התגלגל והתייסר, לא רק בגלל ע"ז.

אגב, עפ"י הפשט התייסר בגלל ששתק כשפרעה אמר "הבה נתחכמה לו".

[בברכה המשולשת]

זה ידוע אבל ר' בברכה המשולשת טען (כל הבנתי) שאיוב התגלגל והתייסר, לא רק בגלל ע"ז.

אגב, עפ"י הפשט התייסר בגלל ששתק כשפרעה אמר "הבה נתחכמה לו".

גם בגלל שתרח בא על אשתו נדה (והיא כבר נתקנה בדינה בת יעקב)

[מה שנכון נכון]

אגב, עפ"י הפשט התייסר בגלל ששתק כשפרעה אמר "הבה נתחכמה לו".

יותר מדוייק: ע"פ הדרש. עוד יותר מדוייק: אפשרות הסבר המתאימה לדעה אחת בדרש.

ע"פ הפשט נתייסר לשם נסיון, כמסופר בספר איוב עצמו.

[לייטנר]

זה ידוע אבל ר' בברכה המשולשת טען (כל הבנתי) שאיוב התגלגל והתייסר, לא רק בגלל ע"ז.

אגב, עפ"י הפשט התייסר בגלל ששתק כשפרעה אמר "הבה נתחכמה לו".

גם בגלל שתרח בא על אשתו נדה (והיא כבר נתקנה בדינה בת יעקב)

שע"פ ב"ר היתה אשת איוב...

[יאיר]

זה ידוע אבל ר' בברכה המשולשת טען (כל הבנתי) שאיוב התגלגל והתייסר, לא רק בגלל ע"ז.

אגב, עפ"י הפשט התייסר בגלל ששתק כשפרעה אמר "הבה נתחכמה לו".

גם בגלל שתרח בא על אשתו נדה (והיא כבר נתקנה בדינה בת יעקב)

ויש דעה שאשת איוב היא דינה ("כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי" "כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל").
---
כעת ראיתי שהקדמני לייטנר.

[בברכה המשולשת]

אך ע"פ סוד היא היתה גלגול של דינה (וחזרה בשביל בעלה, כי היא כבר נתקנה, כאמור)

[נשר]

פשרה של נחמה אינו בהכריח להחזיר את מה שהיה, כ"א כח של בניה מחדש, כמו שנאמר אצל יעקב בנישואי רבקה וינחם אחר אמו, והרי לא החזירה לו את שרה, ואף אמנם דרשו כי חזר הענן וכו' עדין לא חזרה שרה בעצמה, כ"א מורשתה הרוחנית. כי הרגש לבנים שנאבדו [ל"ע ורח"ל] הוא רגש שאנשים כמו איוב יכולים להתגבר עליהם, ראה איך התנאים ואמוראים התנהגו כלפי רגש זה, צורך הנחמה הוא איפוא גבורת הבניה שלאחר החורבן, והנה גם אנו כולנו מלאי תקות 'נחמו נחמו עמי' לראות בתקומת ישראל מעפר אל הבנין החדש ומחודש בב"א...

ביאור דומה שמעתי מהגר"מ שפירא שליט"א על דרך הפסוק וינחם ה' על הרעה דנחמה היינו מחשבה אחרת. וכמדומני כך הוא אמר בהספד על הבחור אברהם סטפנסקי ז"ל (ההספד אמור להיות בספר הזכרון אהל אברהם על כתובות - ישנו באוצר)

[יאיר]

אגב, עפ"י הפשט התייסר בגלל ששתק כשפרעה אמר "הבה נתחכמה לו".

יותר מדוייק: ע"פ הדרש. עוד יותר מדוייק: אפשרות הסבר המתאימה לדעה אחת בדרש.

ע"פ הפשט נתייסר לשם נסיון, כמסופר בספר איוב עצמו.

מה שנכון נכון...

[כח הטענה]

אגב, עפ"י הפשט התייסר בגלל ששתק כשפרעה אמר "הבה נתחכמה לו".

יותר מדוייק: ע"פ הדרש. עוד יותר מדוייק: אפשרות הסבר המתאימה לדעה אחת בדרש.

ע"פ הפשט נתייסר לשם נסיון, כמסופר בספר איוב עצמו.

מה שנכון נכון...

אשרינו שדבר שנתחבטו בו כל המפרשים באים רבני הפורום ומושיטים לנו בקנה. עכ"פ הרמב"ן ודאי אחז שתשובת הגלגול היא פשט ולא דרש.

[מה שנכון נכון]

אשרינו שדבר שנתחבטו בו כל המפרשים באים רבני הפורום ומושיטים לנו בקנה. עכ"פ הרמב"ן ודאי אחז שתשובת הגלגול היא פשט ולא דרש.

ובכן, הרמב"ן כותב פירוש שלם לספר איוב מבלי להזדקק לענין הגלגול. וכך הוא כותב במענה אליהוא: הנה פירשתי הענין הזה והפסוקים ומילותיהם נאותים לפירוש מאד ומורים עליו הוראה שלמה והטענה בעצמה טענת אמת ודברים מהוגנים לא תשאר אחריהם קושיא בדעתו של אדם כלל ועל כן החריש איוב ולא ענה אותו דבר. ואם תחפוץ להבין הסוד הנכבד לבך תשית לדעתי וכליותיך תשתונן וכו'.
זה המקום היחיד שבו הוא רומז לענין (ואולי גם בהקדמה). וגם במקום זה שפתיו ברור מללו שזו תוספת על הפשט ע"פ הסוד, והפשט במקומו עומד מבלי להזדקק לסוד. וכ"ה סגנון לשונו במקומות רבים בפי' לתורה.

מלבד זאת הרמב"ן אינו אומר שאיוב עצמו היה גלגול, ושיש צורך בזה בשביל להסביר את ייסוריו. אלא בא להסביר את התופעה הכללית שאנו רואים בעולם שצדיק ורע לו, ועליה תמהו מלבד איוב גם משה, ירמיהו, אסף ועוד. אך בנוגע לאיוב עצמו לא ברור כלל מהרמב"ן שהביאור ע"פ הסוד אמור גם כלפיו, ושלא די בפסוקים המפורשים בתחילת הספר שהוא נסיון אחר דברי השטן, אלא שאת זה לא ידעו לא איוב ולא אליהוא, וע"כ תשובתם היא כוללת לענין צדיק ורע לו.

[כח הטענה]

אשרינו שדבר שנתחבטו בו כל המפרשים באים רבני הפורום ומושיטים לנו בקנה. עכ"פ הרמב"ן ודאי אחז שתשובת הגלגול היא פשט ולא דרש.

ובכן, הרמב"ן כותב פירוש שלם לספר איוב מבלי להזדקק לענין הגלגול. וכך הוא כותב במענה אליהוא: הנה פירשתי הענין הזה והפסוקים ומילותיהם נאותים לפירוש מאד ומורים עליו הוראה שלמה והטענה בעצמה טענת אמת ודברים מהוגנים לא תשאר אחריהם קושיא בדעתו של אדם כלל ועל כן החריש איוב ולא ענה אותו דבר. ואם תחפוץ להבין הסוד הנכבד לבך תשית לדעתי וכליותיך תשתונן וכו'.
זה המקום היחיד שבו הוא רומז לענין (ואולי גם בהקדמה). וגם במקום זה שפתיו ברור מללו שזו תוספת על הפשט ע"פ הסוד, והפשט במקומו עומד מבלי להזדקק לסוד. וכ"ה סגנון לשונו במקומות רבים בפי' לתורה.

אחר המחילה, מדובר בטעות גמורה. הפירוש שעליו כתב הרמב"ן את הדברים שציטטת הוא פירוש הפסוקים על פי תשובת הגלגול וכתב על זה בתחילת פירושו "ועתה אפרש והמשכילים יזהירו" וכוונתו מבוארת שהמשכילים בחכמת האמת יבינו כוונתו בפירושו, וכן מבואר גם בהקדמת הרמב"ן לספר איוב למעיין שם.

[מה שנכון נכון]

כך החליט שעוועל, ואיני בטוח שלזה הכוונה. המשפט הזה נאמר לפני ביאור פשט הפסוקים קצת רחוק מהזכרת הסוד, יעו"ש. ופשטות לשון הרמב"ן שעוד לפני הסוד תורצה בדברי אליהוא שאלת צדיק ורע לו.
מלבד זאת לא אדע איך במילים קצרות סתומות וחתומות מאד, וברמזים עמוקים (ראה ביאורם במהרלב"ח) חשב הרמב"ן להסביר ללומד הפשט את עיקר התשובה בספר איוב, ומי שלא הבין את רמזיו אלו לא עלה בידו כלום מכל הספר?

ובכל אופן לעיקר הענין - איוב עצמו אין כ"ז נוגע וכנ"ל.

[כח הטענה]

כך החליט שעוועל, ואיני בטוח שלזה הכוונה.

החלטתי את זה בלי לראות את שעוועל וברור לי כשמש שלזאת הכוונה (יש לך הסבר אחר בדברי הרמב"ן או שאתה סתם מטיל ספק?) הרמב"ן גם חוזר לרמוז את זה פעמים נוספות בהמשך הספר.

מלבד זאת לא אדע איך במילים קצרות סתומות וחתומות מאד, וברמזים עמוקים (ראה ביאורם במהרלב"ח) חשב הרמב"ן להסביר ללומד הפשט את עיקר התשובה בספר איוב, ומי שלא הבין את רמזיו אלו לא עלה בידו כלום מכל הספר?

לא עלה בידו כלום? כמה פרקים בכתבי הקודש עם פירוש הרמב"ן עליהם אינם כלום בעיניך? בכל אופן מה הביאור שלך בדברי הרמב"ן? הרי לא נזכר שם ברמב"ן כלל וכלל עניין הנסיון!

ובכל אופן לענין איוב עצמו אין כ"ז נוגע וכנ"ל.

ככה אתה החלטת.

[מה שנכון נכון]

לא אמרתי שהתשובה של אליהוא על צדיק ורע לו היא רק נסיון. טעם זה הוא לענין איוב עצמו כמפורש בפרקים א ב (מה עושים אתם ע"פ הפשט?), והספר עוסק בשאלה הכללית שיש לה תשובות נוספות. (את הדיון מה הן אליבא דהרמב"ן אשאיר לכשאתפנה, כי לעיקר מה שהערת בהתחלה כבר "החלטתי" שהתשובה כתובה בספר איוב שחור ע"ג לבן, ולא הבאת שום מקום ברמב"ן (או ב"כל המפרשים") שסותר את זה, אפי' נפרש שלדעתו תשובת אליהוא, שלא ידע מהשטן, היא רק גלגול).

מה ענין כתה"ק עם ביאור הרמב"ן לכאן? הטענה שלי שמכיון שלדעת הרמב"ן חובר ספר איוב בשביל להשיב על השאלה צור"ל, לא נראה לי שהרמב"ן בביאורו ישאיר את הענין העיקרי הזה ללא הסבר ברור, ואת התשובה היחידה לשאלה זו יכתוב רק ברמזים הסתומים ההם הצריכים הקדמות וביאורים. אם לדידך נראה - לחיי.

[כח הטענה]

בפירוש הרמב"ן אשר לפני מוזכר עניין הנסיון לצדיקים כבר בתחילת הספר בדברי אליפז התימני (ממש בסוף דבריו) כך שלא יתכן בשום אופן לומר לדעתו שזו התשובה.
לעצם הטענה שהדברים מפורשים בתחילת הספר, הדבר מוקשה ע"פ פשט מכמה סיבות לומר שזו אכן התשובה והנראה בעיני שהנסיון כאן היה סיבה משנית ולא עיקרית.

מה ענין כתה"ק עם ביאור הרמב"ן לכאן? הטענה שלי שמכיון שלדעת הרמב"ן חובר ספר איוב בשביל להשיב על השאלה צור"ל, לא נראה לי שהרמב"ן בביאורו ישאיר את הענין העיקרי הזה ללא הסבר ברור, ואת התשובה היחידה לשאלה זו יכתוב רק ברמזים הסתומים ההם הצריכים הקדמות וביאורים. אם לדידך נראה - לחיי.

הרמב"ן סירב לגלות את דברי הקבלה במפורש, נקודה. זה שאתה נשאר בלתי מסופק כשאתה לומד ספר איוב זו לא סיבה לגלות מסתרי תורה וגם לא סיבה לא לכתוב כלל את הפירוש. הוא כתב ביאור על הספר כפי מה שחשב שמותר לו לפרש וכל אחד ילמד כפי כוחו, מי שלא יכול להבין את הפרקים האחרונים שילמד רק את הראשונים.

[עושה חדשות]

המלבי"ם הנ"ל כ' שכך משמע מחז"ל,
"...וכפי הנראה מחז"ל לא נשללו הקנינים ולא מתו בניו רק השטן הסתירם מנגד פניו ושלח אליו מלאך לבשרו הבשורות הרעות, וכל קניניו ובניו היו כל משך זמן ההוא ביד השטן..."
מהו המקור לכך?