זמירת גפנים

[יאיר1]

המשנה בשביעית פרק ד' משנה ו אומרת 'המזנב בגפנים והקוצץ קנים '.
הריבמ"ץ הרא"ש והרע"ב פירשו שעושה כן לצורך הגפנים. כלומר שחותך ענפים לצורך גידול העץ.
במשנה ד' במדלל עצי זית, פירשו הראשונים הנ"ל והרע"ב שעושה כן לצורך הזיתים.

על הדין במשנה ד' בפאת השולחן מיישב מפני מה הותר, אך במשנה ו' אינו מבאר.
התויו"ט מקשה כיצד הותר ודחק דברי הר"ש.

המשנה אחרונה מקשה על דברי הראשונים במשנה ו', כיצד הותר והרי זה ממש זומר דאורייתא.

לא מצאתי מי שמדבר בזה, מי שיוכל לסייעני בענין, אודה לו מאד.

[ישראל אליהו]

באור לציון (חידושים על המשניות) כתב: שלכאו' קשה, שאף אם לא מתכוין לכך, הוי פסיק רישיה, (ואסור כפי שביאר במקו"א)?

ותירץ ש"המזנב" אינו קוצץ דרך זמירה, אלא קוצץ מעט קרוב לקצה הענפים, ולא דמי לזומר.
ומה שכתב הרמב"ם בפירושו שלא נתכוין לזמר, היינו שאם יתכוין לזמר - יחתוך יותר מהענף באופן שיהא בו משום זימור.
ולכן כשאינו מתכוין לזמר וקוצץ רק קצה הענפים שרי.

ולעיל במשנה ד' ביאר האול"צ: שכוונת הרע"ב הם כפשוטו (ודלא כפי שרצה לפרשו התוי"ט), שכוונת המדל הוא כדי שיגדל העץ ויתעבה, ואף על פי כן שאני מזירוד ומשאר מלאכות הדומות לו, דהתם הוא עושה מלאכה בגוף האילן להשביחו, אבל הכא שאין הוא עושה מלאכה בגוף האילן אלא באילן אחר, לא נאסר אף בשביעית. ולא מבעיא דלא דמי לזימור האסור מן התורה, דהא זימור הוא בגוף העץ, אלא אף לזירוד ופיסול האסורים רק מדרבנן כמו שנתבאר במשנה שם לא דמי, כיון שלא אסרו חכמים אלא כשעושה מלאכה בגוף האילן שרוצה להשביחו.
וע"ש עוד.

[יאיר1]

תודה רבה.

לגבי הביאור במשנה ד', אכן כך מבארים כמה אחרונים.וכך מבאר הפאת השולחן.
מה שכתבת במשנה ו' ראיתי כעין זה.
ויש מוסיפים שהוי לאוקמי, כלומר שאם ימנעו ממלאכה זו יתקלקל האילן, ולכן הותר.
התירוצים הללו בעצם מיישבים את הקושיא בלי לגלות לנו חידוש נוסף, אני מחפש דווקא הצעות אחרות שיעשו אותי יותר חכם...

ודרך אגב לי בהתחלה היה פשט אחר בדברי הר"ש, דלא כהתויו"ט.
אקדים, שלמעשה נחלקו האחרונים האם יש לדחוק את דברי הראשונים ולומר שאסור לדלל לצורך תועלת לעץ, או שחידשו שמותר מכל מיני טעמים.
ואני הקטן חשבתי בדרך אחרת, ובהקדם לזה יש לתמוה כיצד הותר לעקור עץ פרי, והוי אוקימתא לומר ששווה לעצים להסקה יותר מלפירות.
ולכן חשבתי שמוכרח להיות שמתכוין גם לשם דילול הפרדס, ולכן מותר לעקור, אך מתכוין בעיקר לעצים להסקה. מלבד מה שזה לא ממש כתוב, אבל קצת יותר טוב מהדוחק של התויו"ט. אולם יוצא מזה חידוש לדין, שמותר לאדם לעשות מעשה שיש בו שתי כוונות, האחת אסורה והאחת מותרת, כל עוד עיקר כוונתו למלאכה המותרת. וזה גם קשור למשנה א' שם ואכמ"ל.