מתי התחילו להקפיד על ק"ש בזמן מג"א?

[גם זו לטובה]

באגרו"מ או"ח ח"א ס' כד "מנהג רוב מקומות שבדינותינו רייסן וליטא וכן מנהג הישיבות היה עד שלש שעות מנץ החמה כשיטת הגר"א וכן הוא העיקר לדינא בכל הענינים ורק יחידים היו מחמירין לעצמן עד ג' שעות מעלות השחר, ובלוח יש לקבוע כעצם הדין ע"כ, ובערוך השולחן ס' נח ס"ק י"ד מבואר שבלוחות בבמקומו היו כשיטת הגר"א, [ואף הגר"ח והגרי"ז לא החמירו כזמן מג"א, וכן סבר החזו"א דזהו העיקר לדינא]

אולם כיום מנהג הישיבות (וכן ברוב הבתי כנסת המנין המרכזי) כשיטת מג"א, וצריך לברר מתי חודש מנהג זה, וע"י מי, ומה הטעם בזה.

נ.ב באורחות רבנו (ח"א עמ' נב) איתא "החזו"א אמר לגרמ"ד העיקר כגר"א, וכן אמר להעיר הבחור שישן אצלו רק בזמן הגר"א, וכן מבואר במכתב מרן בכת"י" האם מכתב החזו"א נתפרסם כיום באיזה מקום.

[בברכה המשולשת]

כמדומני שיש בתשובות והנהגות שהמנהג ברוב המקומות היה להתפלל עוד לפני הנץ החמה
ולפי זה דברי מרן הגרמ"פ מוסבים על נושאים אחרים, לא על ק"ש (והרי דעת אדוננו הגר"א שסוף זמן ק"ש הוא הנה"מ מלבד למי ששכח או נאנס)

[כנסת ישראל]

כמדומני שבלוח א"י יש רק את זמן מג"א
וכידוע שבסוף זמן חמץ כולם מחמירים כהמג"א.

[גם זו לטובה]

כמדומני שבלוח א"י יש רק את זמן מג"א
וכידוע שבסוף זמן חמץ כולם מחמירים כהמג"א.

כנראה שבירושלים, הקפידו על זמן מג"א [ואכן זו הייתה גם דעתם של ילידי ירושלים בדור האחרון, הגרשז"א והגריש"א]

[סעדיה]

כמדומני שבלוח א"י יש רק את זמן מג"א

וכבר תמה עליהם הגרא"ק (במשנת רבי אהרן או"ח סו"ס ב').

[ברזילי]

אאל״ט זמני תפילת שחרית בחלק מישיבות ליטא היו מאוחרים כך שלא הספיקו לזמן המג״א (אפילו לפי 72 דקות שוות), אבל אפשר שהיו קוראים ק״ש לפני התפילה. גם אם היה מנהג רוב המקומות להתפלל עם הנץ החמה, ואני בספק אם זה נכון גם בשנים האחרונות כשהגיע החשמל, בשבת ויו״ט היו מאחרים. גם מש״כ לעיל שרוב בתי הכנסת בזמננו מקפידים על זמן מג״א איננו נכון, כמדומני, ומקומות מקומות יש.

[אמסטרדם]

נ.ב באורחות רבנו (ח"א עמ' נב) איתא "החזו"א אמר לגרמ"ד העיקר כגר"א, וכן אמר להעיר הבחור שישן אצלו רק בזמן הגר"א, וכן מבואר במכתב מרן בכת"י" האם מכתב החזו"א נתפרסם כיום באיזה מקום.

פורסם כאן בעבר [או במצורפים] שהגרח"ג הקפיד על זמן המג"א ומאוד התעצב כשנדמה לו שכבר הפסיד הזמן [ולמעשה לא הפסיד אז].

[יוסף משה]

אולי מישהו יוכל להסביר לי איך ניתן לחשב סוזק"ש של המג"א בליטא. בווילנא בחלק מחודש אייר למשל אין עלות השחר של 16.1 מעלות. אולי אפשר לקחת חצות כנקודת ההתחלה, אבל לא ראיתי שנהגו כן. להתחיל מ72 דק' לפני הנץ גם לא כ"כ מובן, כי במציאות יש הרבה אור (אפילו "משיכיר") לפני כן.

[יאיר1]

וכידוע שבסוף זמן חמץ כולם מחמירים כהמג"א.

דבר מאד תמוה.
ושמועה שאינה מבוססת, ומי שיכול אשמח אם יוכל לברר, שהגרש"א אינו מדקדק בזה לזמן מג"א.
באחת השנים האחרונות היתה אצלו ברית בערב פסח, ואבי הבן אמר לי שכאשר דיבר איתו על הלו"Z לא דקדק שיספיקו לפי מג"א.

[יאיר1]

כמדומני שבלוח א"י יש רק את זמן מג"א
וכידוע שבסוף זמן חמץ כולם מחמירים כהמג"א.

כנראה שבירושלים, הקפידו על זמן מג"א [ואכן זו הייתה גם דעתם של ילידי ירושלים בדור האחרון, הגרשז"א והגריש"א]

אכן ידוע שהגרש"ז אמר שההלכה כהגר"א אך מנין בני תורה יש לקבוע על זמן מג"א.

[אמסטרדם]

שמעתי משמיה דהגרש"ז שזה כמו לקחת אתרוג שפסול לדעת ה..מגן אברהם!
---
לכאו' גם על חסידים יש לתמוה שמקפידים ע"ז כי הרי הבעה"ת בסידור ג"כ חולק על המג"א.

[סעדיה]

שמעתי משמיה דהגרש"ז שזה כמו לקחת אתרוג שפסול לדעת ה..מגן אברהם!

שאני הכא דתליא במחלוקת ר"ת והגאונים (כמוש"כ במשנת ר"א הנ"ל) ולדעת רבים וטובים כבר הוכרעה ההלכה כהגאונים.

[סלקא דעתך]

יוסף משה כתב
אולי מישהו יוכל להסביר לי איך ניתן לחשב סוזק"ש של המג"א בליטא. בווילנא בחלק מחודש אייר למשל אין עלות השחר של 16.1 מעלות. אולי אפשר לקחת חצות כנקודת ההתחלה, אבל לא ראיתי שנהגו כן. להתחיל מ72 דק' לפני הנץ גם לא כ"כ מובן, כי במציאות יש הרבה אור (אפילו "משיכיר") לפני כן.

כידוע זה היה הסיבה שהגר"א חלק על המג"א כמו שכ' באו"ח רסא ויו"ד רסב משום שהמציאות מכחישם.
וידוע מה שאמר הגרי"ז שצריך להסתכל בגמ' ולא בשמים (וצ"ע)

[לענד]

ידוע דהראש ישיבה מרן ר' אהרן קטלר זצ"ל הורה להחמיר כדעת המג"א, אף על מש"כ להקשות במשנות ר' אהרן

[סעדיה]

ידוע דהראש ישיבה מרן ר' אהרן קטלר זצ"ל הורה להחמיר כדעת המג"א, אף על מש"כ להקשות במשנות ר' אהרן

כי הוא הורה גם להקפיד על צאה"כ דר"ת.

[גם זו לטובה]

וכידוע שבסוף זמן חמץ כולם מחמירים כהמג"א.

דבר מאד תמוה.
ושמועה שאינה מבוססת, ומי שיכול אשמח אם יוכל לברר, שהגרש"א אינו מדקדק בזה לזמן מג"א.
באחת השנים האחרונות היתה אצלו ברית בערב פסח, ואבי הבן אמר לי שכאשר דיבר איתו על הלו"Z לא דקדק שיספיקו לפי מג"א.

הגרש"א אמר לי שהעיקר כגר"א, ו"במעלות" לא הקפידו על זמן מג"א [עד התקופה שהגרשז"א היה מתפלל בישיבה, ועבורו שינו את הזמן והקפידו על זמן מג"א] וא"כ ק"ו שלעניין חמץ אינו מקפיד, וכן שמעתי שנהגו בביתו של ר' רפאל שמואלביץ.

[נתן]

מישהו הראה לי לא מזמן תשובה מר' משה פיינשטיין הסותר את התשובה הנ"ל וכותב דודאי דמחויב להחמיר כהמג"א אלא שאיני זוכר איפה זה הי' ואולי בחלק ח' או ט'

[מה שנכון נכון]

מישהו הראה לי לא מזמן תשובה מר' משה פיינשטיין הסותר את התשובה הנ"ל וכותב דודאי דמחויב להחמיר כהמג"א אלא שאיני זוכר איפה זה הי' ואולי בחלק ח' או ט'

גם לי זכור שראיתי תשובה כזו מהרמ"פ, אך לא זכור לי כעת היכן.

[יוסף משה]

חלק ט' סימן א' בדבר לחשוב זמן ק"ש מעלות השחר
בעה"י י"ג מנחם אב תשל"ד
בדבר שיטת המג"א דזמן ק"ש צריך לחשוב מעלות השחר ודאי היא שיטה דכמה ראשונים, ויש לכל אדם להחמיר לקרא ק"ש ולהתפלל בהזמן שיוצאין גם אליבא דהמג"א, כי בכל מצוה הא ספק לחומרא ובפרט במצוה זו שהיא קבלת עול מלכות שמים שצריך לעשותה באופן שיהיה בלא פקפוק. ואין להשגיח על המקומות שנוהגין להקל בזה שהוא מטעם שאין למחות בזה, אבל ודאי מדקדקין כל יראי השי"ת לקרא ק"ש קודם על תנאי, וגם יש הרבה מנינים שמתפללים לצאת גם ידי המג"א והולכות לשם, ולכן במקום שנהגו כל השנים להתפלל בשעת שיהיה בזמן ק"ש של המג"א אין לשנות, וצריכים כולן להסכים לזה וח"ו עוד לעשות מחלוקת ובזכות מצות ק"ש בזמן שיוצאין לכו"ע יתברכו בכל הטוב והשלום ולזכות לישועת ישראל בקרוב,

[יאיר1]

וכידוע שבסוף זמן חמץ כולם מחמירים כהמג"א.

דבר מאד תמוה.
ושמועה שאינה מבוססת, ומי שיכול אשמח אם יוכל לברר, שהגרש"א אינו מדקדק בזה לזמן מג"א.
באחת השנים האחרונות היתה אצלו ברית בערב פסח, ואבי הבן אמר לי שכאשר דיבר איתו על הלו"Z לא דקדק שיספיקו לפי מג"א.

הגרש"א אמר לי שהעיקר כגר"א, ו"במעלות" לא הקפידו על זמן מג"א [עד התקופה שהגרשז"א היה מתפלל בישיבה, ועבורו שינו את הזמן והקפידו על זמן מג"א] וא"כ ק"ו שלעניין חמץ אינו מקפיד, וכן שמעתי שנהגו בביתו של ר' רפאל שמואלביץ.

אתה יכול לברר איתו כיצד יש לנהוג למעה בחמץ?
לגבי ר' רפאל אני יכול לברר את השמועה הזו בשבוע הבא בלי נדר.

[אב בבינה]

כמדומה שבספר חו"ב לברכות כתב [אולי בשם החזו"א?] שהחשבון י"ב שעות היום עד צאה"כ הוא רק שייך לשיטת ר"ת, ולכן הסיק שכעת שהמנג הוא כהגאונים אין סיבה להחמיר כהמג"א.
ובנוסף לעצם השאלה אם להחמיר כהמג"א, צריך לברר מהו בדיוק זמנו של המג"א, זאת אומרת מתי עלה"ש ומתי\באיזה צאה"כ. וגם י"א שאורך השעות נקבע בין הנה"ח לשקיעה, רק שמונים ג' שעות כאלו מזמן עלות [כמודמה כ"כ המנחת יצחק בשם הגרי"ז]. בלוח עיתים לבינה יש יותר מד' אופנים לחשוב זמן זה, [עלה"ש 90 דקות במעלות, 72 דקות, 90 דקות עד צאה"כ של 25 דקות, כו'].
והמנהג בארה"ב ממש אין לו שחר, שהם חושבים עלות ע"פ 72 דקות בשעות השוות עד צאה"כ עד 72 דקות שוות, נמצא שלעולם זמנו של הגר"א מאוחר 36 דקות משל המג"א.

[יוסף משה]

ראיתי מאמר באנגלית מד"ר גווירץ בו הוא טוען שלפני המצאת השעון אורך השעות בבוקר היה שונה מאורך השעות אחה"צ, כי בבוקר מדדו מעלות השחר עד חצות היום, ואחה"צ מחצות עד צאת הכוכבים, שזה פרק זמן יותר קצר. אולי בכך אפשר ליישב את העובדה שלא שמענו, אפילו אצל אלה שנהגו כהמג"א, שחיכו עד 16.1 מעלות לצאת הכוכבים, אם לא שנקטו זמן יותר מאוחר לעלות השחר (אלא אם נקבל את הגישה המחודשת של הרימ"ט שאורך היום נמדד עד צאת כל הכוכבים).

[אב בבינה]

לאחרונה יצא לאור קונ' בעקבי היום מחכ"א בלייקוד שהוכיח שהמנהג מאז היה לחשוב עלוה"ש בין 8- 13 מעלות ואף אחד לא שמר על 16.02.
ובאמת הכי מסתברא, שהמנחת כהן [וכדבריו היה המנהג ברוב תפוצות ישראל כידוע] פסק כר"ת שיש ד' מילין משקיעה עד צאה"כ ואעפ"כ כתב שבמקומו זה נעשה במה ששוה ל8 מעלות, ולכאו' ה"ה הד' מילין בין עלהו"ש להנה"ח היה ראוי להיות רק 8 מעלות.

[ברזילי]

ראיתי מאמר באנגלית מד"ר גווירץ בו הוא טוען שלפני המצאת השעון אורך השעות בבוקר היה שונה מאורך השעות אחה"צ, כי בבוקר מדדו מעלות השחר עד חצות היום, ואחה"צ מחצות עד צאת הכוכבים, שזה פרק זמן יותר קצר. אולי בכך אפשר ליישב את העובדה שלא שמענו, אפילו אצל אלה שנהגו כהמג"א, שחיכו עד 16.1 מעלות לצאת הכוכבים, אם לא שנקטו זמן יותר מאוחר לעלות השחר (אלא אם נקבל את הגישה המחודשת של הרימ"ט שאורך היום נמדד עד צאת כל הכוכבים).

כ"כ האג"מ (בתשובה שהוזכרה לעיל, א,כד), ודבריו אינם מובנים כ"כ כי הוא מתייחס לחישוב זמן הגר"א, וא"כ מה בין דרך החישוב שלו לדרך הרגילה (אם לא שקבע חצות בזמן קבוע בצהריים)

[ברזילי]

לאחרונה יצא לאור קונ' בעקבי היום מחכ"א בלייקוד שהוכיח שהמנהג מאז היה לחשוב עלוה"ש בין 8- 13 מעלות ואף אחד לא שמר על 16.02.
ובאמת הכי מסתברא, שהמנחת כהן [וכדבריו היה המנהג ברוב תפוצות ישראל כידוע] פסק כר"ת שיש ד' מילין משקיעה עד צאה"כ ואעפ"כ כתב שבמקומו זה נעשה במה ששוה ל8 מעלות, ולכאו' ה"ה הד' מילין בין עלהו"ש להנה"ח היה ראוי להיות רק 8 מעלות.

קשה לקבל את הדברים, האם יש מי מהראשונים שחולק על כך שעה״ש (בארץ ישראל) הוא לכה״פ שיעור ד׳ מילין קודם הנץ?

[בברכה המשולשת]

כעת נזכרתי שיש מאמר של הגרז"מ קורן (כמדומני בקובץ יודעי בינה)

[גם זו לטובה]

כעת נזכרתי שיש מאמר של הגרז"מ קורן (כמדומני בקובץ יודעי בינה)

המאמר פורסם בקובץ זכרון בשם יד יצחק, והרי הוא מצורף בזה-

[אב בבינה]

לאחרונה יצא לאור קונ' בעקבי היום מחכ"א בלייקוד שהוכיח שהמנהג מאז היה לחשוב עלוה"ש בין 8- 13 מעלות ואף אחד לא שמר על 16.02.
ובאמת הכי מסתברא, שהמנחת כהן [וכדבריו היה המנהג ברוב תפוצות ישראל כידוע] פסק כר"ת שיש ד' מילין משקיעה עד צאה"כ ואעפ"כ כתב שבמקומו זה נעשה במה ששוה ל8 מעלות, ולכאו' ה"ה הד' מילין בין עלהו"ש להנה"ח היה ראוי להיות רק 8 מעלות.

קשה לקבל את הדברים, האם יש מי מהראשונים שחולק על כך שעה״ש (בארץ ישראל) הוא לכה״פ שיעור ד׳ מילין קודם הנץ?

אה"נ שהדבר נגד הגמ', וזה שאלה קשה על המנחת כהן, וצע"ג, מ"מ כדבריו כן היה המנהג, שחשבו שקיומו דברי ר"ת, ואעפ"כ המתינו עד שראו ג' כוכבים, בערך 40 דקות. רק אמרתי שעל פי החשבון שלו יצא שהוא הדין עלות השחר. אמנם למעשה שדברי המנחת כהן תמוהים, כעת רוב ישראל נוקטים כדעת הגאונים, וא"כ הדרא דינא שיש לעשות ע"פ ד' מילין, [או ה' מילין לדעת מקצת ראשונים].

[ברזילי]

אינו דומה כלל. זמן צה״כ תלוי בכוכבים, ונחלקו הדעות בדבר ההתאמה בין סימן הכוכבים לזמן המדד במילין והדברים ארוכים, ומכלל זה מש״כ המנח״כ שגם לר״ת שיעור במילין הוא רק כל עוד לא נראו הכוכבים, או מנהגנו היום כגאונים (עם או בלי תוספת המתנה לראיית הכוכבים בפועל).

כל זה איננו נוגע לזמן עה״ש שהוא לכה״פ ד מיל קודם הזריחה כמפורש בגמרא ובראשונים ללא חולק.

[אב בבינה]

אינו דומה כלל. זמן צה״כ תלוי בכוכבים, ונחלקו הדעות בדבר ההתאמה בין סימן הכוכבים לזמן המדד במילין והדברים ארוכים, ומכלל זה מש״כ המנח״כ שגם לר״ת שיעור במילין הוא רק כל עוד לא נראו הכוכבים, או מנהגנו היום כגאונים (עם או בלי תוספת המתנה לראיית הכוכבים בפועל).

כל זה איננו נוגע לזמן עה״ש שהוא לכה״פ ד מיל קודם הזריחה כמפורש בגמרא ובראשונים ללא חולק.

הגמ' אמר על עלוה"ש שהוא ד' מילין לפני הזריחה ועל צאה"כ שהוא ד' מילין אחר אחר שקיעה. לר"ת נמצא ששיעור הזמן שיש בין עלות לנץ ושקיעה לצאת הוא שוה בזמן. המנחת כהן ראה בארצו כוכבים בזמן יותר מוקדם, ותלה שמחמת שינוי המקומות במקומו נראה הכוכבים שבא"י הם ד' מילין לאחר זמן יותר קצר. ע"פ אותו חשבון היה לו לאחר גם זמן עלות. היום ידוע שדברי המנחת כהן לא ניתן להאמר, ואעפ"כ כדבריו היה המנהג.
ובעיקר השאלה על שיטת ר"ת שעלוה"ש וצאה"כ לכאורה שוין, ואילו עלות הוא תחילת האור ועד אז לילה גמור הוא, משא"כ צאה"כ הוא תחילת הלילה, כבר האריכו בזה במומות אחרים

[אב בבינה]

ממש כעת ראיתי בחנות ספרים שיצא לאור קובץ אור ישראל החדש, ושם נדפס המאמר שהזכרתי לעיל [מר' יעקב שקו מלייקוד] על זמן עלוה"ש.

[ברזילי]

אינו דומה כלל. זמן צה״כ תלוי בכוכבים, ונחלקו הדעות בדבר ההתאמה בין סימן הכוכבים לזמן המדד במילין והדברים ארוכים, ומכלל זה מש״כ המנח״כ שגם לר״ת שיעור במילין הוא רק כל עוד לא נראו הכוכבים, או מנהגנו היום כגאונים (עם או בלי תוספת המתנה לראיית הכוכבים בפועל).

כל זה איננו נוגע לזמן עה״ש שהוא לכה״פ ד מיל קודם הזריחה כמפורש בגמרא ובראשונים ללא חולק.

הגמ' אמר על עלוה"ש שהוא ד' מילין לפני הזריחה ועל צאה"כ שהוא ד' מילין אחר אחר שקיעה. לר"ת נמצא ששיעור הזמן שיש בין עלות לנץ ושקיעה לצאת הוא שוה בזמן. המנחת כהן ראה בארצו כוכבים בזמן יותר מוקדם, ותלה שמחמת שינוי המקומות במקומו נראה הכוכבים שבא"י הם ד' מילין לאחר זמן יותר קצר. ע"פ אותו חשבון היה לו לאחר גם זמן עלות. היום ידוע שדברי המנחת כהן לא ניתן להאמר, ואעפ"כ כדבריו היה המנהג.
ובעיקר השאלה על שיטת ר"ת שעלוה"ש וצאה"כ לכאורה שוין, ואילו עלות הוא תחילת האור ועד אז לילה גמור הוא, משא"כ צאה"כ הוא תחילת הלילה, כבר האריכו בזה במומות אחרים

על עלוה"ש נאמר רק שיעור המילין, על צאת הכוכבים יש שני שיעורים (מילין וכוכבים) שהיחס ביניהם פתוח לפרשנות. גם מי שמקבל את דרכון של המנח"כ, זה דווקא משום שהוא סובר שסימן הכוכבים מכריע. אין לזה שום שייכות לענין עלוה"ש שלא נאמר בשום מקום שיש לתלותו בהעלמות הכוכבים.

[אוצר החכמה]

ובעיקר השאלה על שיטת ר"ת שעלוה"ש וצאה"כ לכאורה שוין, ואילו עלות הוא תחילת האור ועד אז לילה גמור הוא, משא"כ צאה"כ הוא תחילת הלילה, כבר האריכו בזה במומות אחרים
אב בבינה

השאלה כמו שכתבת אותה לא מובנת בכלל אחרי צאה"כ הוא לילה גמור כמו שלפני עלות הוא לילה גמור. נקודת אי הסימטריה היא שמבואר שאחרי עלות השחר הוא יום גמור ואילו לפני צאת הוא בין השמשות. אבל ברור שלא לפי רבינו תם השאלה יותר גדולה.

[אב בבינה]

גם לעלות נאמר סימן מלבד שיעור מילין, והוא האיר פני המזרח. א"כ יוצא לנו שתלוי במידת האור, ומהגמ' מבואר שמידת האור של צאה"כ ועלוה"ש שוין, ותו לא מידי.
מה שהעדיפו שיטת המנח"כ הוא משום שחשבו שעל כוכבים אלו דיברו הגמ', ומוכרחים לומר שהמידת החושך של ד' מילין הוא רק כ10 מעלות בלבד, ומאותו חשבון ראוי להאחר עלוה"ש ג"כ כיון שגם עליו נאמר ד' מילין.

[ברזילי]

האיר המזרח הוא הוא שיעור ד' מילין, וגם זה מפורש (בירושלמי). לעומת זאת שיעור הכוכבים ושיעור המילין לאו דווקא זהים, וכפי שהאריכו בזה הכותבים למעניתם. זאת ועוד, אין זהות בין האיר המזרח לבין זמן ראיית הכוכבים. ממילא, גם מי שסובר ששיעור הכוכבים אינו זהה לשיעור המילין, אין לו שום בסיס לחילוק בין זמן עלוה"ש לזמן ד' מיל, וזה דבר פשוט ומוסכם בכל הפוסקים.