אריך כתב:בברכות נז: נחלקו אם בחו"ל, שיש שם רוב גויים, צריך לומר כשרואה ע"ז שנעקרה: "והשב לב עובדיהם לעבדך". לת"ק אין צריך, ולרשב"א צריך מפני שעתידים להתגייר שנאמר "כי אז אהפוך על עמים שפה ברורה", והרמב"ם פסק כרשב"א.
וצ"ע דבתפילה אנו מתפללים בכמה מקומות על כל באי עולם שיכירו באמונת הקב"ה: "וכל החיים יודוך סלה", "יכירו וידעו כל יושבי תבל וכו'", ועל כולנה בימים נוראים "ובכן תן פחדך וכו' וכו'". והשאלה היא: א) האם לפי ת"ק אין מקום לתפילות הנ"ל? ב) גם לפי רשב"א שמענו חידוש שכל הסיבה להתפלל עליהם שיחזרו בתשובה היא רק כיון שיבואו להתגייר, אבל עד כמה שנשארים גויים אין לנו ענין להתפלל עליהם שיעזבו את עבודתם הזרה. וכמדומה שהפשטות בתפילות הנ"ל שאנו מדברים על הגויים כגויים, וגם ידוע מבעלי המוסר שדיברו על כך שמתפללים על הגויים שיקבלו את האמת כי כל זמן שהם כופרים, זה מפריע לאמונה שלנו וכו'. האם כל זה נסתר מהגמ' הנ"ל. ג) עוד צריך להבין בטעמא דמילתא, למה באמת שלא נתפלל על הגויים, ולא בעבורם אלא מחמת חילול שמו ית'.
זהו לשון הרמב"ם פרק עשירי מהלכות ברכות (ע"פ הנוסח שבתוכנת "תורת אמת", וגם הכסף משנה מועתק משם):
הָרוֹאֶה ... מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ עַכּוּ''ם אִם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא מְבָרֵךְ שֶׁעָקַר עַכּוּ''ם מֵאַרְצֵנוּ. וְאִם בְּחוּץ לָאָרֶץ הוּא מְבָרֵךְ שֶׁעָקַר עַכּוּ''ם מִמָּקוֹם הַזֶּה. וְאוֹמֵר בִּשְׁתֵּיהֶן כְּשֵׁם שֶׁעָקַרְתָּ מִמָּקוֹם זֶה כָּךְ תַּעֲקֹר מִכָּל מְקוֹמוֹת וְתָשִׁיב לֵב עוֹבְדֵיהֶם לְעָבְדְךָ
וכתב הכסף-משנה:
מקום שנעקרה ממנו עבודת כוכבים ומזלות וכו'. שם ת''ר הרואה מקום שנעקרה ממנו עכו''ם אומר ברוך שעקר עבודת כוכבים ומזלות מארצנו וכשם שנעקרה ממקום זה וכו' ובחוצה לארץ א''צ לומר והשב לב עובדיהם לעבדך מפני שרובם גוים. רשב''א אומר אף בחוצה לארץ צריך לומר כן מפני שעתידים להתגייר שנאמר כי אז אהפוך על עמים וכו': כתב הטור אורח חיים וז''ל כתב הרמב''ם ואומר בשתיהם כשם שעקרת אותה מהמקום הזה כך תעקור אותה מכל המקומות והשב לב עובדיהם לעבדך ואיני יודע למה פוסק כדברי יחיד דרשב''א הוא דאמר הכי אבל לתנא קמא אין צריך לומר כן אלא בארץ ישראל שרובם ישראל אבל לא בח''ל עד כאן לשונו. ואין דבריו מכוונים דהא לדברי הכל צריך לומר כשם שעקרת וכו' ולא הוי דברי יחיד אלא מה שאומר בשתיהן והשב לב עובדיהם לעבדך. ולענין מה שתמה למה פסק כיחיד יש לומר דמשום דמסתבר טעמיה. ועוד דת''ק לא קאמר אלא שאינו צריך לומר כן אבל אם רצה אומר ואין בכך כלום ורשב''א מצריך שיאמר כן ואם לא יאמר עביד דלא כרשב''א הילכך למימר עדיף דלא פליג אשום תנא. ועוד דמשמע בירושלמי דרבי יוחנן סבר כרשב''א דדרש כל זמן שאדם חי יש לו תקוה