הודעהעל ידי כתבן » ד' נובמבר 18, 2015 10:37 pm
האכלת קטן חוץ לסוכה
כתב המג"א: "ולא דמי לסוכה, שרשאים ליתן לו לאכול חוץ לסוכה, דהתם באכילה אין איסור, והיא נותנת לו, ומה לה אם יאכל בסוכה או חוץ לסוכה, ואינה מחוייבת להכניסו לסוכה. משא"כ כאן, דהאכילה בעצמה אסור, והוי כנותנת לו נבילה, אלא כשאוכל א"צ להפרישו, עסי' שמ"ג. ועוד דהתם הוי מ"ע, עסי' רס"ט".
מדברי המג"א מוכח, שלתת לפיו ממש, או לצוות עליו לאכול חוץ לסוכה, אסור. וכך עולה מדברי המג"א (סי' תר"מ ס"ק ג') שכתב לענין האכלת קטן מחוץ לסוכה: "אחר לא יכול להאכילו בידיים, כמו שכתבתי בסי' רס"ט". וכ"כ במחצית השקל שם, וכ"פ במ"ב (שם ס"ק ה').
אבל הפמ"ג (בא"א שם) כתב: "מה שכתב דאחר לא יכול להאכילו, לכאורה ראוי להיות יכול להאכילו בידים, דיש חילוק בין אכילת איסור ובין היתר בזמן האיסור, כמש"כ ריש סי' רס"ט, ויש לעיין בזה".
לפי דברי המחה"ש והמ"ב עולה, שאסור להאכיל קטן בידיים פת, או להשכיבו לישון חוץ לסוכה.
והנה מפורש במשנה (סוכה כ"ח ע"א): "נשים ועבדים וקטנים, פטורים מן הסוכה. קטן שאינו צריך לאמו, חייב בסוכה. מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן, ופיחת את המעזיבה וסיכך על גבי המטה, בשביל קטן". ובגמ' (שם ע"ב): "מעשה לסתור. חסורי מחסרא והכי קתני, ושמאי מחמיר. ומעשה נמי וילדה כלתו של שמאי הזקן ופחת את המעזיבה וסיכך על המטה בשביל הקטן". וכ"פ בשו"ע (שם סי' תר"מ סעי' ב'): "קטן שאינו צריך לאמו, שהוא כבן חמש, כבן שש, חייב בסוכה מדברי סופרים, כדי לחנכו במצות".
ולכאורה גדר צריך לאמו שייך רק לענין מצות חינוך, אבל לא לענין עצם החיוב, וא"כ יהיה איסור ספייה בהאכלת והשכבת קטן חוץ לסוכה, אפילו בקטן בן יומו. וזה ודאי אינו נכון, כדמוכח מהמשנה, שהשוותה קטן הצריך לאמו לנשים ועבדים, ומשמע דפטור לגמרי.
ונראה ליישב, דכיון דחיוב סוכה הוא "תשבו כעין תדורו", א"כ קטן הצריך לאמו, ביתו אצל אמו, ואין שייך ליתן לו בית לעצמו, וממילא כיון דאמו פטורה, גם הוא פטור. דכשם שבשאר ימות השנה, אם אמו יוצאת מביתה, אף הוא יוצא עמה לכל מקום, כך בסוכות, תדורו דידיה היינו בבית אצל אמו, ולא בסוכה.
שו"מ בשו"ת אבני נזר (או"ח סי' תפ"א ס"ק ח') שכתב: "למה שכתבתי דאיכא איסורא באכילה חוץ לסוכה, אם כן אסור להאכיל לקטן, כמו תרומה טמאה [יבמות קיד ע"א]. עיין בתרומת הדשן סימן קכ"ה. ודוקא בצריך לאמו הוה ליה מצטער לישב בסוכה. אבל באין צריך לאמו, אסור לגדול להאכילו מן התורה".
עוד י"ל, ע"פ מה שרמז המג"א הנ"ל בהל' יוהכ"פ בסוף דבריו, לחלק בין איסור אכילה ביוהכ"פ לאיסור אכילה מחוץ לסוכה: "ולא דמי לסוכה, שרשאים ליתן לו לאכול חוץ לסוכה, דהתם באכילה אין איסור, והיא נותנת לו, ומה לה אם יאכל בסוכה או חוץ לסוכה, ואינה מחוייבת להכניסו לסוכה. משא"כ כאן, דהאכילה בעצמה אסור, והוי כנותנת לו נבילה, אלא כשאוכל א"צ להפרישו, עסי' שמ"ג. ועוד דהתם הוי מ"ע".
מפרש המחצית השקל (שם): "ועוד דהתם הוי מצות עשה, ר"ל, לאכול בסוכה הוא מצות עשה, ואיסור לאו חמור מעשה, כדאיתא פרק קמא דיבמות [ז, א] בשמעתא דעליה, וכדמוכח נמי פרק בתרא (דיבמות) [דיומא] [שם], עכ"ל תרומת הדשן סימן צ"ד. ולכן כיון דאכילה בסוכה לא הוי רק עשה, לכן אפילו ליתן להם מותר. אלא שמג"א ריש סימן רס"ט דחה זה, לפי מאי דקיימא לן דאפילו איסור דרבנן אין מאכילים בידים, כל שכן עשה דאורייתא. לכן צריך לומר דמה שכתב פה - ועוד דהתם הוי מצות עשה, נשאר עיקר תירוצו הראשון, דשאני סוכה דבאכילה אין איסור כו', ובאמת להאכיל לקטן בידים חוץ לסוכה אפילו לאשה אסור. וכן כתב להדיא לקמן סימן [ת]ר"מ [ס"ק ג]".
ומה שציין למג"א בסי' רס"ט, כוונתו למש"כ שם (ס"ק א) בשם הב"י: "מטעימו לקטן - אף על גב דאסור להאכיל לקטן איסור בידים, כמש"כ סי' שמ"ג, היינו בדבר שיש בו לאו, אבל קידוש אינו אלא עשה (הג"מ בשם מהר"ם). ולפי מש"כ בסי' שמ"ג, דאפי' איסור דרבנן לא ספי ליה בידים, צריך לומר, כיון די"א דאפילו גדול מותר לשתות, דיוצא בקידוש זה, אף על גב דלא קיי"ל הכי, מ"מ לקטנים שרי. א"נ כיון דא"א בע"א שרי [ב"י]".
ונראה לענ"ד לחדש, דאפילו אי נימא, דקטן מצווה גם איסורים הנובעים ממצות עשה, כמו איסור אכילה לפני קידוש, הנובע ממ"ע דקידוש, כמו שהחמיר המג"א בהל' סוכה, מכל מקום אין לאסור להכשילו בהם, אלא כשהגיע לגיל שראוי לחנכו במ"ע זו.
וטעם הדבר, דקודם גיל זה, אף אם יקיים מצוה, אין שום ערך למעשה המצוה, כיון שאין לקטן שום הבנה במשמעות מעשהו. ולא דמי לאיסור, שאם נכשל בו, נחשב עובר איסור, אף שאין לקטן שום הבנה במשמעות מעשהו.
ויסוד הדברים בפמ"ג (בפתיחה כוללת ח"ב אות ג'), שכתב: "קטן פסול לכתיבת תפילין, דאין בכלל וקשרתם, ואפילו הכי כשר לזביחה, באחרים רואין. צריך לומר דמצות עשה- קום ועשה, רחמנא פטריה לגמרי לקטן, משא"כ לא תעשה, קטן חייב, אלא דלאו בני דיעה הוה, ואת"ל פטור, אחרים אסורים ליתן לו, הוה בר זביחה, עיין ש"ך יו"ד סי' א' ס"ק כ"ז, יע"ש".
וכ"כ בשו"ת חלקת יואב (שם): "לענין חיוב מצות עשה, הדבר פשוט דאין על חש"ו שום חיוב, ופטורין מכל המצות, כמבואר במשנה וברש"י ריש חגיגה [הכל חייבין בראייה, חוץ מחש"ו. פירש"י, דלאו בני דיעה נינהו, ופטורין ממצות] וברמב"ם פ"ט דעדות הי"א [החרש כשוטה, שאין דעתו נכונה, ואינו בן מצות]. וכן מבואר ברמב"ם פ"ו דחמץ ומצה ה"ג, דאם אכל מצה בעת שטותו, צריך לחזור ולאכול כשישתפה, מטעם דאכל בעת שהיה פטור, אף באכילת מצה, דאין צריך כוונה להרמב"ם, מכל מקום כיון דהיו פטורין בעת שטותן לגמרי, צריכין לחזור ולאכול. וכן הוא ברמב"ם פרק ב' מחגיגה ה"ד, דפטורין מכל המצות... והטעם דלא שייך למי לצוות, כיון שאינן בני דעה".
ואף שלדבריהם, כן הוא בכל קטן, ואפילו אם הגיע לגיל הראוי לחינוך מצוה, פטור לגמרי ממ"ע, מכל מקום לענ"ד לענין ספיית איסור לקטן, שפיר יש מקום לחלק ולומר, דאף שאסור לספות איסור, אפילו לקטן שאינו בר הבנה כלל, מכל מקום איסור הנובע מעשה, אינו אסור כלל לקטן, אם לא שייך לחייבו בעשה, ולכן עד שהגיע לגיל חינוך לענין העשה, מותר להכשילו באיסור הנובע מהעשה, כיון שאין לו עדיין שום שייכות להעשה.
ונראה להביא ראיה, דקודם גיל חינוך, אין שום משמעות למעשה הקטן, דהנה שנינו במשנה (שם): "הכל כשרים ליתן לידים, אפילו חרש שוטה וקטן". וכ"פ בש"ע (שם סעי' י"א). מפרש הר"ש: "בתוספתא (הובאה לעיל) בעי רבי יוסי כוונת נותן ונוטל. והא דמשמע הכא דמודה בחרש שוטה וקטן, הנהו בני כוונה נינהו". וכתב באור זרוע (הל' נט"י סי' ע"ח): "נראה בעיני דקטן בר שית ובר שבע נותן לכולי עלמא לידים אפילו לר' יוסי". מפרש הב"י (שם): "נראה שהוא סובר דבעינן כוונת נותן, וחרש ושוטה יש להם כוונה, וכן קטן בר שית, אבל בציר מהכי אין לו כוונה כלל, והוי כקוף בעלמא". וכ"פ הרמ"א (שם): "איכא מ"ד דקטן פחות מבן ו' דינו כקוף", והו"ד בש"ע הרב (שם סעי' כ').
מעתה י"ל, בהקדם מה שכתב בשערי יושר (ש"ג פי"ט): "בספר מנחת חינוך מצוה שכ"ה רצה לחדש, דמה דפסלינן משום מצוה הבאה בעבירה, הוא רק לענין מצוה המוטלת אקרקפתא דגברא, כמו מצה, אתרוג, תפלין וכדומה. אבל בסוכה בכל ימות החג וציצית, שהחיוב רק כשאוכל או כשלובש ד' כנפות, אף שהיה ע"י מצוה בעבירה, ולא חשוב כעושה מצוה, דאין קטיגור נעשה סניגור, כאמור - אני ה' שונא גזל בעולה, מכל מקום לא ביטל מצות עשה, דלא אכל חוץ לסוכה ולא לבש ד' כנפות בלא ציצית, יעו"ש... אבל באמת נראה לענ"ד ברור, דכונת המצוה בציצית, בשעה שלובש ד' כנפות, איכא חיוב גברא להטיל ציצית בבגדו, ואחר לבישת הבגד מחויב הוא במצות ציצית, כמו במצות תפלין, רק אם אינו לובש ליכא מצוה. וכן בסוכה, אם אינו אוכל, ליכא חיוב של ישיבת סוכה, אבל כשקובע לאכול, מתחדש עליו חיוב סוכה, כנ"ל. וראיה ברורה לזה, מהא דכתב בשו"ע או"ח סימן י"ג, דבנודע לו בשבת כשהוא בכרמלית שהטלית שעליו פסול, לא יסיר מעליו עד שיגיע לביתו, משום כבוד הבריות, שהותר באיסור דרבנן של משא הציצית בשבת בכרמלית, דאיסור לבישת הטלית בלא ציצית, ליכא בשבת, כמו שכתוב במג"א בשם המרדכי, דבשבת ליכא מ"ע של הטלת ציצית, ולבישת טלית בלא ציצית, לא אסרה תורה, יעו"ש. וכן בסוכה, כשמצטער הוא פטור מן הסוכה, שהטעם בזה, דילפינן תשבו כעין תדורו, שהוא דאף אם יהיה בסוכה, לא יקיים מ"ע של סוכה, דלא הוי כעין תדורו, ומשו"ה פטור. אבל אם היה עיקר המצוה שלא לאכול חוץ לסוכה, היה ראוי להיות שמחויב למנוע מלאכול לגמרי, שלא לעבור על אזהרה זו, אם ליכא בזה פקו"נ, כשאר המצוות. ומזה מוכח, דאחר הלבישה ובשעה שאוכל, אז מצות ציצית וסוכה הן מצוות חיוביות כשאר מצוות, מצה תפילין וכדומה. באופן דלפי"ז נראה לומר, דסוכה שהיא ע"י מצוה הבאה בעבירה, פסולה לכל ימות החג, וכן בציצית".
ונראה לענ"ד פשוט, דעד כאן לא נחלקו המנחת חינוך עם השערי יושר, אלא אם כשחל עליו חיוב לאכול בסוכה, מכח המצוה ד"בסוכות תשבו", שייך לומר שמבטל מצות עשה דסוכה, ומכל מקום אינו עובר איסור של אכילה חוץ לסוכה. אבל אליבא דתרווייהו, אין איסור אכילה חוץ לסוכה, אלא אם חל עליו מקודם חיוב לאכול בסוכה מכח המ"ע דבסוכות תשבו.
ואם כן, כיון שקטן אינו מצווה כלל במצות עשה לפני גיל חינוך, אלא יש רק איסור להכשילו באיסורים, אין כלל מקום לחייבו בסוכה, לפני שהגיע לגיל חינוך למ"ע. דכיון שלפני גיל זה, אינו שייך כלל למ"ע, ממילא אין עליו כלל איסור לאכול חוץ לסוכה, דהאיסור הוא תולדה מהמצוה כמשנ"ת, ודו"ק.