לשון הגמ' "'בעלי אספות' - אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם, היאך אני למד תורה מעתה? תלמוד לומר 'כולם נתנו מרעה אחד' - אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, דכתיב 'וידבר אלהים את כל הדברים האלה'. אף אתה עשה אזניך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין".
והנה בביאור ענין 'אלו ואלו דברי אלקים חיים', כיצד יתכן בשני שיטות חלוקות לגמרי ששניהם אמת. יש אריכות גדולה בדברי המפרשים. [ראה ריטב"א (ערובין יג:), ומסקנתו שיש סוד בדבר. וראה של"ה הק' (תולדות אדם, בית חכמה תליתאה, סי' רפב ואילך) שהאריך טובא בביאור הענין, דכל שיטה יש לה שורש לפי בחינתה למעלה. וראה גם בדברי האריה"ק (שער הכוונות ר"ה דרוש א' בפלוגתא דר"א ור"י) דכל א' לפי בחינתו. וראה עוד בריקאנטי (יתרו כ, א), משנת חסידים (חלק עולם קטן, פי"ד), מהר"ל (באר הגולה, באר הראשון פ"ו) ועוד. ואכמ"ל].
אמנם הפירוש הפשוט המתאים ברוב המקומות, שאכן שני הסברות צודקות, אלא שכל א' מתאים לגבי ענין אחר. וכדברי רש"י ז"ל (כתובות נז. ד"ה הא קמ"ל, והובא רבות באחרונים) "... כי פליגי תרי אמוראי בדין או באיסור והיתר, כל חד אמר הכי מיסתבר טעמא, אין כאן שקר כל חד וחד סברא דידיה קאמר, מר יהיב טעמא להיתירא, ומר יהיב טעמא לאיסורא. מר מדמי מילתא למילתא הכי, ומר מדמי ליה בעניינא אחרינא. ואיכא למימר אלו ואלו דברי אלהים חיים הם, זימנין דשייך האי טעמא, וזימנין דשייך האי טעמא, שהטעם מתהפך לפי שינוי הדברים בשינוי מועט".
בברכה המשולשת כתב:בגמ' נאמר שב"ש וב"ה הודיעו זה לזה כדי שלא ייכשלו באסור להם
בברכה המשולשת כתב:בגמ' נאמר שב"ש וב"ה הודיעו זה לזה כדי שלא ייכשלו באסור להם
בברכה המשולשת כתב:בגמ' נאמר שב"ש וב"ה הודיעו זה לזה כדי שלא ייכשלו באסור להם
יבנה כתב:במאור השבת ליאדלר כרכים א' ב' וד' דן עם רש"ז אוירבך אם אשכנזי יכול לומר לספרדי להחזיר בשבת קדרה באופן שאסור לאשכנזי, ובכרך א' גם הביא תשובת הציץ אליעזר בענין. בהערות שם דן באריכות בענין והביא דברי השדי חמד ואגרות משה ע"ש.
עתניאל בן קנז כתב:ציטוט ממאמר שתחת ידיאמנם הפירוש הפשוט המתאים ברוב המקומות, שאכן שני הסברות צודקות, אלא שכל א' מתאים לגבי ענין אחר. וכדברי רש"י ז"ל (כתובות נז. ד"ה הא קמ"ל, והובא רבות באחרונים) "... כי פליגי תרי אמוראי בדין או באיסור והיתר, כל חד אמר הכי מיסתבר טעמא, אין כאן שקר כל חד וחד סברא דידיה קאמר, מר יהיב טעמא להיתירא, ומר יהיב טעמא לאיסורא. מר מדמי מילתא למילתא הכי, ומר מדמי ליה בעניינא אחרינא. ואיכא למימר אלו ואלו דברי אלהים חיים הם, זימנין דשייך האי טעמא, וזימנין דשייך האי טעמא, שהטעם מתהפך לפי שינוי הדברים בשינוי מועט".
צונאמי כתב:הריני כמוסיף:
זכורני ששמעתי פעם, שזה קשור לכך התורה ניתנה במ"ט פעמים טהור ומ"ט פנים טמא
וההלכה נקבעת ע"פ הכללים, ולא בשמים היא,
אבל יש מקום לשני הצדדים,
וכן במקרה שרוב החכמים בדור אחר נראה להם הצד השני,
לא נקרא שאחד מהם טעה.
(לדוגמא במעשה דעקביא בן מהללאל ובנו במשנה עדיות, אני שמעתי מפי המרובין וכו')
עושה חדשות כתב:אולי גם הקטע דלהלן שייך לענין:
שבלי הלקט תפילה סי' ה "ודברים אילו כמה הם אדירים וחזקים ואין אדם יכול לצלול בהם ולהעמידן. וכל איש מקבל שכר על מה שרואה בדעתו אם דעתו מכוון לשמים שהרי אתה רואה שתפילין שתפרן בפשתן פסולות כדאמרינן בפרק אלו הן הלוקין ואמר רב חזינא לתפילין דבי חביבי דתפורי בכיתנא ולית הלכתא כוותיה. ובודאי ר' חייא הגדול הי' לו שכר תפילין כשאר החסידים ואע"פ שתפורות בפשתן".
יבנה כתב:ריטב"א עירובין דף יג:
אלו ואלו דברי אלהים חיים. שאלו רבני צרפת ז"ל היאך אפשר שיהו שניהם דברי אלהים חיים וזה אוסר וזה מתיר, ותירצו כי כשעלה משה למרום לקבל תורה הראו לו על כל דבר ודבר מ"ט פנים לאיסור ומ"ט פנים להיתר, ושאל להקב"ה על זה, ואמר שיהא זה מסור לחכמי ישראל שבכל דור ודור ויהיה הכרעה כמותם, ונכון הוא לפי הדרש ובדרך האמת יש טעם וסוד בדבר.
וירטואלי כתב:עושה חדשות כתב:אולי גם הקטע דלהלן שייך לענין:
שבלי הלקט תפילה סי' ה "ודברים אילו כמה הם אדירים וחזקים ואין אדם יכול לצלול בהם ולהעמידן. וכל איש מקבל שכר על מה שרואה בדעתו אם דעתו מכוון לשמים שהרי אתה רואה שתפילין שתפרן בפשתן פסולות כדאמרינן בפרק אלו הן הלוקין ואמר רב חזינא לתפילין דבי חביבי דתפורי בכיתנא ולית הלכתא כוותיה. ובודאי ר' חייא הגדול הי' לו שכר תפילין כשאר החסידים ואע"פ שתפורות בפשתן".
ראה כאן מקבילה מדברי חזו"א בקובץ אגרות viewtopic.php?f=7&t=21720&p=222461&hilit=#p222461
ואלו ידעו המחברים כי החבורים ההם יהיו גורמין שיהיו עוזבין את התלמוד לגמרי ויהיו פוסקין מתוך החבורים לא היו מחברים אותם. כי יותר ראוי ויותר נכון שיהיה פוסק מתוך התלמוד, ואף כי יש לחוש שלא ילך בדרך האמת ולא יפסוק הדין לאמיתו שתהיה ההוראה לפי האמת, מכל מקום אין לחכם רק מה שהשכל שלו נותן ומבין מתוך התלמוד, וכאשר תבונתו וחכמתו תטעה אותו עם כל זה הוא אהוב אל השם יתברך כאשר הוא מורה כפי מה שמתחייב מן שכלו ואין לדיין רק מה שעיניו רואות, והוא יותר טוב ממי שפוסק מתוך חבור אחד ולא ידע טעם הדבר כלל שהולך כמו עור בדרך
דאף להסוברים ספיקא דאורייתא לחומרא הוא מה"ת זה דוקא בספק דמציאות אבל בספק שנחלקו הראשונים ושתי הכיתות שוות דקיי"ל בשל תורה הלך אחר המחמיר ספק זה קיל הוא ולכ"ע מן התורה מותר ואסור רק מדבריהם והטעם על פי מה שכ' ריטב"א משם חכמי צרפת עירובין (דף י"ג) גבי בת קול דב"ה אלו ואלו דברי אלקים חיים אף על גב דאיסור והיתר סתרי אהדדי היינו דהתורה ניתנה למרע"ה מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא ואמר לו הקדוש ברוך הוא שההכרעה תלויה בחכמי הדור וכן כתב רמב"ן פ' שופטים והחינוך (סי' ס"ז) דרצון הבורא לעשות כמו שדנו רוב סנהדרין אף אם טעו וכן מבואר ירושלמי פ"ד דסנהדרין אמר ר"י אלו נתנה התורה חתוכה לא הוי לרגל עמידה אמר לפניו רבש"ע הודיעני איך הוא ההלכה אמר לו אחרים רבים להטות וכיון שניתנה ההכרעה לחכמי הדור ולא הוכרע מן השמים מניין לנו לאסור ספק כזה כל זמן שלא הוכרע כיון דאין צד שיעבור על ודאי איסור וא"ד לספק מציאות דקמי שמיא גליא אמיתת הענין ואולי פוגע באיסור ולכך אסור מה"ת אבל בספק בדין שלא הוכרע מחכמי הדור לא משכחת ודאי איסור יש לומר דלכ"ע ספק כה"ג מה"ת לקולא
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 537 אורחים