התעוררתי לדבר, שיש סיפורים על יהודים בסיביר ועוד בזמן השלטון הקומוניסטי, ויש סיפורים שיהודים מסרו נפשם שלא לחלל שבת ולא ולאכול חמץ בפסח וכדומה, ונשאלת השאלה מה הגדרים בדבר? לפי הרמבם רק ב3 עבירות או בהעברה על דת צריך להרג, ואם על דבר אחר אסור, ויעבור, לעומת החולקים על הרמבם שאדם חסיד מותר לו, אבל אם זה גזירת שמד,אז על כל דבר, ולכן השאלה למשל גם בשלטון הקומוניסטי וגם בשלטון הנאצי ישו, מה הגדר של המצב?ומה ההנהגה הראויה?ואם מדובר באדם לא חסיד גדול מה יעשה,והאם מותר לו ליהרג? זכורני שהיו רבנים בשואה שהחמירו לעצמם בכל חומרות, אבל לא על אחרים, יכולים להיות מצבים שונים אבל מה הגדרים באופן כללי?למשל שאלות כלליות להבהרת המצב
1אם אמרו לאדם בזמן הקומוניסטים והנאצים לחלל שבת ואם לא יהרג ,מה היה צריך לעשות?או איסור קל יותר ומדרבנן ומנהג?
2אם בפסח שנתנו אוכל רגיל או ביום רגיל מאכלות אסורים, עד כמה צריך לסבול ולא לאכול חמץ או לאכול רק ירקות וכדומה?האם רק צדיקים גדולים יחמירו, או גם שאר העם? והאם מותר להחמיר עד מות או זה כבר איסור?
3והיו גם רבנים שפצעו את ידם כדי לא לחלל שבת בעבודה האם זה הנהגה שמתאימה רק לצדיקים?