ידועים דברי המאו"ש (פ' קרח): והנה איתא בספר ברית מנוחה שבשעה שהיו מביאים קרבן לבית המקדש היה מסתכל הכהן העובד בבעל קרבן והבין מחשבתו ואס הבין שאינו עושה תשובה כראוי עדיין אזי רמז הכהן העובד ללוים שיזמרו ניגון לעורר בעל הקרבן שיהרהר בתשובה ואזי הלוים בשירם ובזמרם הביאו לבעל הקרבן להרהר בתשובה.
ותמוה שבברית מנוחה (הוצ' מכון רמח"ל עמ' מא שנמצא כמובן באוצר) כתב: ואם הקרבן היה של איש רשע והיה דומה לצדיק והיה עושה חטאתיו בסתר ולא היה מביא קרבן על אלו החטאות אז העשן לא היה עולה כי אם בעקלקלות והיה אומר הכהן ללוי הרף ידך מן השיר.
לכאורה בברית מנוחה מבואר להפך.
עוד לא הבנתי, הרי השיר נהג רק בקרבנות ציבור, כמו שפסק הרמב"ם (פ"ג מכלי מקדש ה"ב), ומה שייך השיר לקרבן יחיד.
שו"ר שכבר עמד על כל זה בספר הדר יעקב, להגרי"ח סופר, ולא תירץ את המאו"ש, אבל על ההערה הב' הביא מקור מהזוה"ק שאכן הי' שיר על קרבן יחיד.