מי שנתגייר סמוך לצום יום הכיפורים

[חיים אינדיג]

אודה עבור עזרת משתתפי הפורום באיתור מקור לסיפור על רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל שפעם בא לפניו מקרה של גר שהתגייר בערב יום הכיפורים סמוך לפני תחילת הצום ונסתפק אם הגר חייב לצום

[אפרקסתא דעניא]

אם הוא מל וטבל למה שלא יצום?

[חיים אינדיג]

לפי הסיפור הספק היה אם גדר הצום הוא תשובה /כפרה והוא עוד לא הספיק לחטוא אחרי שהתגייר. אני יודע שההלכה היא שלא דרשינן טעמא דקרא ובוודאי שלא בדבר שאינו מופיע בתלמוד.דווקא משום כך מסקרן לראות את המקור
כדי להבין על מה היה הדיון.

[ברזילי]

לפי הסיפור הספק היה אם גדר הצום הוא תשובה /כפרה והוא עוד לא הספיק לחטוא אחרי שהתגייר. אני יודע שההלכה היא שלא דרשינן טעמא דקרא ובוודאי שלא בדבר שאינו מופיע בתלמוד.דווקא משום כך מסקרן לראות את המקור
כדי להבין על מה היה הדיון.

הסיפור בלתי סביר. מעולם לא עלה על לב איש לפטור מצום קטן שהגדיל בי' בתשרי.

[חיים אינדיג]

הסיפור אכן מעורר ספקות כמו שכתבתי בתגובה קודמת [ולכן רציתי לברר אם יש לו מקור] אך אי משום הא יש לחלק לפי הדעה שנידונה באחרונים שקטן מחויב במצוות ורק פטור מעונש.ראה לדוגמא חלקת יואב א' או"ח א', לענין אכילת איסור ועריות.ולפי דעה זו יתכן אולי שאף שהקטן אינו נענש על אכילת איסור הוא צריך כפרה כשהגדיל.וראה גם באור שמח פ"ג מאיסורי ביאה הלכה ב' על כך שקטן מצווה במצוות שבן נח חייב בהן.וראה גם בשו"ת יהודה יעלה למהר" אסאד ח"ב אהע"ז וחו"מ ס"ח,שכתב [בביאור דברי רש"י] שקטן שחטא אף שאינו חייב קרבן הוא צריך כפרה בגדלותו ואם יביא חטאת אין נדבה[ולכן לא חל הכלל שאין חטאת באה נדבה.

[ביליצר]

השאלה הוא כנראה בנתגייר בעצם יום הכיפורים [לכאורה צריך שלושה=משפט?צריך טבילה ,,,]
ונחלקו הפוסקים האם מחוייב לצום,
משך חכמה ויקרא כג כט-ל. ובעצם השאלה אם טבילת גר מותרת בשבת וביוהכ"פ - ראה שו"ת חזון נחום סי' פט; ס' חוקת הגר לאאמו"ר פ"כ ס"א ישועות יעקב, או"ח סי' תרח; שו"ת צפנת פענח ח"ב סי' לב, ובמכתבי תורה, צפנת פענח סי' קנד-קנה, ובמפענח צפונות פ"ג ס"י. בדיני קטן ביום-הכיפורים ראה באנציקלופדיה תלמודית, כרך טז, ע' חנוך עמ' קפג ואילך; שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"א סי' קעו. וראה בס' מרחשת סי' יז אות א, ובמקראי קודש, ימים נוראים, סי' מג - ביסוד הגדר של פטור קטן מצום ביום-הכיפורים

[חיים אינדיג]

יישר כח על המקורות.הספר חוקת הגר לא נמצא בגירסת אוצר החכמה שבידי. מבין המקורות האחרים שהזכרת רק גאוני דווינסק דנו בגר שנתגייר בעצם יום הכיפורים והדיון שלהם היה מטעם אחר.לדעת הצ"פ יום הכיפורים הוא יחידה שלמה אחת ["נקודה"]ןלכן מי שנתחייב במצוות באמצע פטור מהצום[הצ"פ רואה ביום ובלילה יחידות נפרדות]. המשך חכמה דן באותו רעיון לפי לשון הפסוקים ומסקנתו שונה מהצ"פ. גדר הספקות לפי הסיפור ששמעתי[שמעתי ממי ששמע] היה אחר כמו שכתבתי למעלה.

[ביליצר]

כולי האי ואולי, באופן היפותטי ,האם תשיעי ועשירי הם יחידה אחת ,,

[חיים אינדיג]

חשבתי אתמול שוב על הקושי שהטריד אותי בסיפור הזה:
איך בכלל יכולה היתה להיות הו"א שגר שנתגייר סמוך ליוה"כ יהיה פטור מהצום [כי לא הספיק לחטוא] והרי ההלכה היא כרבי יהודה [החולק על רבי שמעון] דלא דרשינן טעמא דקרא?
אך בגמרא[בבא מציעא קט"ו. וסנהדרין כא.]איתא שכאשר הטעם מפורש בתורה סובר רבי יהודה שדרשינן טעמא דקרא וזה לכאורה המצב כאן לפי דברי היפה ללב חלק שישי בהשמטות [עמ' 3 לפי המיספור של אוצר החכמה].
היפה ללב מביא שם בשם אחיו,רבי יוסף שאלה מדוע אין מברכים על מצוות עינוי יוה"כ.בתירוצו הראשון כותב היפה ללב: "אך התשובה פשוטה כי הלא זה צום הוי מצוה הבאה בעבירה מחמת חטא וכמו שכתוב להדיא שם בפ' אחרי תענו את נפשותיכם וגו' כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם וגו' והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה וכו' וכן הוא אומר בפ' אמור אחר ועיניתם את נפשותיכם וגו' כי יום כפורים הוא לכפר עליכם וגו'...".לפי זה מיישב היפה ללב את שאלת אחיו, על פי דברי האבודרהם שכתב שאין מברכים על מצוה הבאה בעבירה כגון השבת גזילה וריבית,עריפת פטר חמור ושריפת נותר.
מדברי היפה ללב האלה נראה שהכפרה היא טעם המפורש בתורה למצות העינוי.
אך מדברי השדי חמד נראה שהוא סובר אחרת. במערכת יום הכיפורים סימן ג' אות כ"ו מביא השדי חמד את דברי היפה ללב ואינו מסכים לתירוצו .בתוך הדברים מתייחס השד"ח מפורשות לשאלה בה עסקינן וכותב:"...אבל מצות עינוי ביום הכיפורים הדבר פשוט שאף אם יודע בבירור שלא חטא כלל מיום הכיפורים שעבר עד יום הכיפורים הזה וכן מי שנעשה בר מצוה בליל יום הכיפורים שאף אם חטא קודם לכן מכל מקום מן התורה לא יחשוב ה' לו עוון,בכל זאת לא דרשינן טעמא דקרא לפטרו ממצות עינוי...".
מדברי השדי חמד נראה שהוא סובר שהכפרה איננה בגדר טעם המפורש בתורה שניתן לדרוש טעמא דקרא על פיו.
מדברי הגבורת ארי [לרבינו בעל השאג"א]ביומא פא.[במילואים] נראה שגם הוא סובר,כמו היפה ללב,שהכפרה היא טעם המפורש בכתוב למצוות העינוי.שם,בד"ה חד לאזהרה דיממא הסביר הגבורת ארי מדוע ביוה"כ יש צורך בריבויים נפרדים ליום וללילה לאזהרה ולעונש ואין אומרים כמו בשאר ימים טובים ושבתות שהלילה בכלל היום וההסבר:
"...משום דתלה רחמנא ענוי ואיסור מלאכה דיוה״כ מחמת כפרת היום כדכתיב תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו כי ביום הזה יכפר עליכם והוה
אמינא כיון דאין ליל יוה״כ מכפר אלא היום בלבד כדאיתא בספ״ק דשבועות....
וכיון שכן ה״א הואיל ואין הלילה מכפרת אלא היום אין הלילה בכלל עינוי ואיסור מלאכה מש״ה איצטריך קרא לרבויא ליל יוה״כ כיומו לעינוי ומלאכה".
למרות כל האמור ואף לפי מה שעולה כאמור מדברי הגבורת ארי והיפה ללב דומה שמעיקרא דדינא פירכא ויש שיקול אחר שבשלו לא ניתן למעט בדרך דרשינן טעמא דקרא את מי שלא חטא ממצוות עינוי ואיסור מלאכה. על כך אכתוב,אי"ה, תגובה נפרדת.

[חיים אינדיג]

כפי שכתבתי בסוף תגובתי הקודמת אף בהנחה שכפרת יוה"כ הינה טעם המפורש בכתוב לחיוב העינוי ואיסור המלאכה,עדיין יש מקום לומר שגם מי שלא חטא בכלל לפני יוה"כ יהיה חייב בהם.
הטעם הוא שכפרת יוה"כ היא כפרה הן ליחיד והן לציבור וכמו שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ב' הלכה ז': "יום הכיפורים הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים והוא קץ מחילה וסליחה לישראל".
והנה לגבי דין הציבור הם נידונים לפי רובם וכאמור בברייתא קידושין מ:
"...ר' אלעזר בר' שמעון אומר לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה שנאמר וחוטא אחד וכו' בשביל חטא יחידי שעשה זה אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה...".

לפי זה אם רוב העולם חטאו באופן שיש בו כדי להכריע את כל העולם לכף חובה אזי גם היחיד שלא חטא זקוק לכפרת יום הכיפורים,לא כיחיד אלא כחלק מן הציבור.
ממילא גם אם נדרוש טעמא דקרא לא יהיה בכך כדי לפטור גר שנתגייר סמוך לכניסת יום הכיפורים מעינוי וממלאכה שהרי משנתגייר הרי הוא חלק מעם ישראל ונידון,בדין הציבור, יחד עמם.

[בני ברקי]

אולי השאלה היתה שבתורה משמע שיש חיוב תענית מתשעי והסבירו שהאוכל בתשיעי וכו.. ולכן אולי מי שלא חייב בתשעיי לא חייב בעשירי? ואכן אולי הסתפקו קטן שהגדיל בי' בתשרי האם חייב באכילת תשיעי

[סייג לחכמה]

ראיתי פעם רעיון דומה לזה כלפי חתן שמוחלין לו כל עוונותיו
הגמ' בדף י"ג דנה כיצד מתקינין לו אשה אחרת, שהרי אסור לכה"ג לשאת שתי נשים, משם שנאמר: "וכיפר בעדו ובעד ביתו", בית אחד אמרה תורה ולא שני בתים. תוס' בדף י"ג: ד"ה "וחדא" מביאים את שיטת הירושלמי בענין שמתקינין לו אשה אחרת, שמשמע שרק מזמינים לו שאם תמות אשתו ביוה"כ יקדש את השניה ביה"כ, לקיים וכיפר בעדו ובעד ביתו.

האדמו"ר בעל "הבית ישראל" הביא ראיה חריפה, הרי הירושלמי הוא זה שסבור שחתן מוחלים לו ביום חופתו על כל עוונותיו, ומדוע מקפידים אנו שלכה"ג תהיה אשה בעבודת יוה"כ, כדי לקיים את מה שאמר: "וכיפר בעדו ובעד ביתו", בעבודת הקרבן.

מעתה אם תמות אשתו של הכה"ג והוא ישא אשה אחרת ביה"כ, הרי ברגע שמכניסה לחופה, הוא מקבל דין של חתן, והיא מקבלת דין של כלה, חתן וכלה ביום חופתם מוחלים להם על כל עוונותיהם, שוב לא יתקיים הפסוק: "וכפר בעדו ובעד ביתו", שהרי הכה"ג ואשתו החדשה שניהם מחולים ועומדים מכח החופה, מכאן שחתן וכלה שמוחלין להם על עוונותיהם עדיין זקוקים הם לכפרת יוה"כ.