אוצר החכמה כתב:זו דוגמה יפה.
אבל צריך באמת להבין על איזה דוגמה מדבר השואל.
כי כאן מחמת שיהיה בהיתר אין לזה שם קריבה לערווה כי הוא קרב לדבר שכשיפגע (או אם יפגע בו) לא יהיה ערווה.
למשל אתן דוגמה. איש ואשה שהם ערווה זל"ז שנידונו למוות אצל גויים שלא הדרי בהו ועומדים למות עתה והשומרים מניחים לו לקרב אליה ולחבקה. ברור שלא יוכל לבא עליה אבל היא ערווה מבחינת שאם היה בא עליה היתה ערווה להבדיל מהמקרה שלך.
האם זה דוגמה עליה שאל השואל?
חוקרנוביץ כתב:תגדיר טוב יותר את השאלה,למשל איסור יחוד קיים גם ללא חשש שיבוא לידי עבירה
כך שלא מובן השאלה ברגע שזה יהיה ברור בטוחני שיבאו הערות
מה שנכון נכון כתב:אם איסור ייחוד הוא איסור עצמי או סייג ידועים דברי האבי עזרי והחזו"א, וע"ע בבית ישי.
השואל מרבו כתב:מה שנכון נכון כתב:אם איסור ייחוד הוא איסור עצמי או סייג ידועים דברי האבי עזרי והחזו"א, וע"ע בבית ישי.
וזה ראיה לקירבה לעריות?
מה שנכון נכון כתב:השואל מרבו כתב:מה שנכון נכון כתב:אם איסור ייחוד הוא איסור עצמי או סייג ידועים דברי האבי עזרי והחזו"א, וע"ע בבית ישי.
וזה ראיה לקירבה לעריות?
לא נכנסתי לזה. רק באתי להשיב על השאלה על חקרנוביץ (לפי מה שהבנתי אותה).
מה שנכון נכון כתב:לענין סריס ראה בירושלמי שבת פ"ג ה"ג, וכמובן יש לדחות הראיה משם. [וע"ע ביבי"א ח"ג אה"ע ס"ז ס"ק יד].
בברכה המשולשת כתב:מה שנכון נכון כתב:לענין סריס ראה בירושלמי שבת פ"ג ה"ג, וכמובן יש לדחות הראיה משם. [וע"ע ביבי"א ח"ג אה"ע ס"ז ס"ק יד].
זכורני שיש תשובה על גוי הרוצה להתגייר ואשתו לא, והוא אינו רוצה לגרשה, ואין לו יכולת פיזית לבוא עליה.
השואל מרבו כתב:בברכה המשולשת כתב:מה שנכון נכון כתב:לענין סריס ראה בירושלמי שבת פ"ג ה"ג, וכמובן יש לדחות הראיה משם. [וע"ע ביבי"א ח"ג אה"ע ס"ז ס"ק יד].
זכורני שיש תשובה על גוי הרוצה להתגייר ואשתו לא, והוא אינו רוצה לגרשה, ואין לו יכולת פיזית לבוא עליה.
שאין לו יכולת כלל, או אינו יכול להתקשות (דהמשמש מת אמנם פטור אבל אסור מדאורייתא)?
הצעיר באלפי כתב:בקשר לשאלה זו יש שאלה דומה הנפוץ (בעוה"ר) לאחרונה, אצל החסידים נוהגים לרקוד 'מצוה טאנאץ' אחרי גמר החתונה, ובנוהג שבעולם שכל הקרובים רוקדים עם מטפחת או גרטל חוץ מאביה או זקינו של הכלה, וכן החתן, ולאחרונה התחילו אנשים שהיות וגם אחי הכלה רוקדים, שהם ירקדו בלי מטפחת, רק אם הידים.
ולמודעי אני צריך שנוהג זה אינו בגדר מנהג, כי בדרך כלל אצל אנשים יראים ושלמים אין נוהגים כן, רק זה התחיל בעיקר אצל אנשים קצת פחות יראים וד"ל.
כמובן ופשוט דהמעיין בשו"ע (אה"ע סי' כ"א ס"ז) יכול לטעון שאין כאן בית מיחוש, כי אין זה חיבוק או נישוק, שע"ז נאמר שהרי"ז מגונה, אלא סתם אחיזת ידיים בעלמא, אך מצד שני הרי עצם אחיזת הידים לצורך ריקוד בודאי מראה על איזה חיבה יותר מסתם אחיזה ביד, ואולי נכלל במ"ש השו"ע שם "שאין קרבים לערוה כלל", וע"ש בביאור הגר"א אות כ"ו, וכן ראיתי לפני זמן רב בספר הלכה מהגר"א הורביץ שדן בזה וכמדומה שעפי"ד הגר"א דעתו לאיסור ע"ש.
אך יל"ע לפי הנידון כאן באופן שבודאי לא יבואו לידי עבירה בכלל, אי יש איסור, או אולי י"ל דאיה"נ ואין איסור אך מעשה מגונה עדיין איכא וצל"ע בזה.
ונתנו ידידים כתב:הצעיר באלפי כתב:בקשר לשאלה זו יש שאלה דומה הנפוץ (בעוה"ר) לאחרונה, אצל החסידים נוהגים לרקוד 'מצוה טאנאץ' אחרי גמר החתונה, ובנוהג שבעולם שכל הקרובים רוקדים עם מטפחת או גרטל חוץ מאביה או זקינו של הכלה, וכן החתן, ולאחרונה התחילו אנשים שהיות וגם אחי הכלה רוקדים, שהם ירקדו בלי מטפחת, רק אם הידים.
ולמודעי אני צריך שנוהג זה אינו בגדר מנהג, כי בדרך כלל אצל אנשים יראים ושלמים אין נוהגים כן, רק זה התחיל בעיקר אצל אנשים קצת פחות יראים וד"ל.
כמובן ופשוט דהמעיין בשו"ע (אה"ע סי' כ"א ס"ז) יכול לטעון שאין כאן בית מיחוש, כי אין זה חיבוק או נישוק, שע"ז נאמר שהרי"ז מגונה, אלא סתם אחיזת ידיים בעלמא, אך מצד שני הרי עצם אחיזת הידים לצורך ריקוד בודאי מראה על איזה חיבה יותר מסתם אחיזה ביד, ואולי נכלל במ"ש השו"ע שם "שאין קרבים לערוה כלל", וע"ש בביאור הגר"א אות כ"ו, וכן ראיתי לפני זמן רב בספר הלכה מהגר"א הורביץ שדן בזה וכמדומה שעפי"ד הגר"א דעתו לאיסור ע"ש.
אך יל"ע לפי הנידון כאן באופן שבודאי לא יבואו לידי עבירה בכלל, אי יש איסור, או אולי י"ל דאיה"נ ואין איסור אך מעשה מגונה עדיין איכא וצל"ע בזה.
מהיכי תיתי שלא יבא לידי איסור
חיי נר כתב:באחרונים יש בזה הרבה בעניין ייחוד בפצוע דכא, ייחוד במחוסר הכרה, וכדו'
עיין באוצר החכמה , קובץ בשבילי הרפואה ט, אנציקלופדיה - הלכתית רפואיה ה: נוטה למות, ועוד
השואל מרבו כתב:חיי נר כתב:באחרונים יש בזה הרבה בעניין ייחוד בפצוע דכא, ייחוד במחוסר הכרה, וכדו'
עיין באוצר החכמה , קובץ בשבילי הרפואה ט, אנציקלופדיה - הלכתית רפואיה ה: נוטה למות, ועוד
אבל לכאורה גם אם לענין יחוד מותר אכתי לענין קירבה אפשר דאסור.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 105 אורחים