להלן ציטוט עובדות מרתקות מתוך שו"ת יביע אומר (חלק י - אבן העזר סימן לד):
ה) וזכורני עוד כי בהיותי משרת בקודש במצרים קהיר, קבלנו גט שליחות מצרפת (פריז), ומקום נתינה היה במצרים, וכתבו בשם הבעל "איזידאר", ואנו נוהגים לכתוב "איזידור", כמ"ש בספר שם חדש (עמוד לא), ובחגור אפוד (סי' קכו. ד). (אלא שאחינו האשכנזים משתמשים באות א' במקום נקודת חולם. לכן כתבו איזידאר. וכמ"ש בחגור אפוד (סי' קצח. ז) לפי מנהגם). ואף על פי כן הכשרנו את הגט ומסרנוהו ליד האשה. כי יש כאן קהלה אשכנזית ובודאי שיקראו את שם איזידאר כמתכונתו. וזכורני עוד שפעם כתבנו לבית הדין בלונדון (שהיו דיינים אשכנזים), אודות גט שליחות, של זוג ספרדים, שהבעל בלונדון, והאשה פה ירושלים, וכתבו להם שיכתבו בגט שם הבעל ג'ורג', ואילו הם התחכמו עלינו, ושאלו במכתב להגאון ר' יחזקאל אברמסקי [ז"ל], שהיה פעם גאב"ד לונדון, קודם עלותו לארץ, איך לכתוב שם הבעל, והורה להם לכתוב "דזשארדזש", וכך עשו, וכשהגיע הגט לידינו, נדהמנו לראות איך שכתבו שם הבעל, ובניגוד למה שהורינו להם, וסירבנו למסור את הגט ליד האשה, עד שיכתבו גט אחר בהתאם למה שכתבנו אליהם. ובית הדין בלונדון פנה בתרעומת עלינו אצל הגר"י אברמסקי, ושלח הגר"י אברמסקי לכב' האב"ד שלנו הגרא"י ולדנברג, שיבא אליו, וכשבא, התרעם על שסירבנו למסור את הגט שנעשה בהוראתו, והשיב לו, שני הדיינים שעמי הם ספרדים, (אבדל לחיים אני, ועמיתי הרה"ג יוסף קאפח ז"ל), והם מסרבים למסור הגט שנכתב שלא כמנהגם, ובפרט שהבעל והאשה ספרדים, ולכן לא יכלתי להכנס עמהם בריב על סירובם למסור הגט. ואז נכנע הגר"י אברמסקי, וציוה לבית הדין דלונדון שיצייתו לנו לכתוב כמנהג הספרדים, וכך עשו וכתבו ג'ורג' כמנהגינו, ואז מסרנו הגט לאשה כדמו"י.
ו) ובהיותי בזה אמרתי אספרה וירוח לי, את אשר קרה עמי, בהיותי בבית הדין פתח תקוה בשנת התשי"ז, שבאה לפנינו אשה מן העולים החדשים אשר עלו אז מבבל לא"י, והאשה נתגרשה מבעלה בבגדאד (בבל) לפני עלותה לארץ, ונשתדכה כאן עם בחור מבגדאד, ויחדיו פנו למשרדי הרבנות הראשית המקומית בפתח תקוה, להרשם לנישואיהם בתאריך מסויים, ואחר שמיעת כל הפרטים האישיים שלהם, שכח הרושם נישואין להפנותם לבית הדין לקבל אישור הנישואין, מאחר שהיא גרושה. והם קבעו את תאריך נישואיהם כפי שאמרו במשרד הרבנות, וברגע האחרון נזכר רושם הנישואין, והודיע לה במברק דחוף, שעליה להתייצב בפני בית הדין, האשה עשתה כן, ובאה ביום ראשון בשבוע, בבוקר בדיוק באותו יום שנקבע לנישואין, ואז הוציאה מידה מעשה בית דין של הגירושין בחתימת ידו של הרה"ג סלמאן חוגי עבודי ז"ל, אשר היה אז אב"ד בבגדאד, והוא סידר לה את הגט. והנה בכל יום ראשון, היה בית דין מיוחד לעניני אישות בראשותו של רבה הראשי של פתח תקוה, הגאון רבי ראובן כץ, והרב שלמה קרליץ, ז"ל, ואבדל לחיים אני הצעיר, אך אותו יום הראב"ד לא היה בקו הבריאות, ונותרנו שנינו לטפל בתיקים אשר נקבעו לאותו יום, ובכלל זה בענין האשה הנצבת בזה, לקראת נישואיה, וישא עיניו הרב ר' שלמה, ויבט אל המעשה בית דין הנז', וירא כי נכתב שם הבעל המגרש "ויכתור", ומיד קרא תגר על כך, באומרו שהיה ראוי לכתוב "ויקטור", ולכן נחפז להחליט שהגט היה פסול. והנה הסברתי לו במתינות, אני עניתי ואשורנו, כי הגט הלזה סודר על ידי גברא רבה, תלמיד חכם מפורסם שהיה אב"ד של בגדאד, עיר גדולה של חכמים וסופרים, והוא דיין ותיק. וחלילה לו להוציא לעז על גט כשר, כי הרב כתב כן לפי המבטא של יהודי בגדאד, שלא היה אפשר לו לכתוב שם "ויקטור", כי מבטא הקוף אצל הספרדים ותושבי בגדאד, הוא עמוק בגרון, ואינו כמו כ"ף, ולא כהאשכנזים שמבטאים הקו"ף כמו הכ"ף, בת ק' כבת כ', ואינם מבדילים ביניהם, (וכן בספר שם חדש בשמות נשים "ויכטוריה" כתבו בכף, אף שהוא עצמו בשמות אנשים כתב ויקטור. וראה עוד בעזרת נשים (שמות נשים בשם דיליקאדא), שהוא שם לועז ספרדי, וכן משפטו, כי לספרדים אין הפרש להם במבטא בין ק' לכ', אבל במדינות ערב שיש להם הפרש גדול בין ק' לכ', ראוי לכתוב דיליכאדא באות כ'. ע"ש. וכיו"ב כתב הגאון צוף דב"ש (במזכרת הגיטין שבסוף ספר שם חדש אות לד), בשם "סוליכא", שאע"פ שיש כותבים אותו באות ק', "סוליקא", אנו כתבנו אותו "סוליכא" באות כ', כי אנו בני המערב יש לנו הפרש גדול במבטא בין ק' לכ', ולא כבני ספרד שאין מבדילים במבטא בין ק' לכ'). וגם לא היה יכול לכותבו בטי"ת, "ויקטור", כי יש הבדל גדול במבטא בני בבל בין ט' לת'. ובהכרח היה לפי המבטא בארצם לכתוב "ויכתור". וכבר מצינו כיו"ב בדברי הרמ"א בהגה (ס"ס קכט), שכל שהשם של הבעל או האשה משתנה לפי מבטא המדינות בקריאתו, אם אות ב' או פ' או ו', כגון זנביל או זנוויל, וכן פייבש או וייבש, שמקצת מדינות מבטאים בלשון רפה יותר, הולכים אחר לשון בני אדם במדינה שנותנים בה את הגט. ע"ש. ודבריו קילורין לעין. וע"ע בגט פשוט (סי' קכט סוף ס"ק קל) בהבדלי המבטא בין ט' לת', ובין ק' לכ'. (וע"ע בשו"ת זכר יהוסף חלק אבן העזר סי' סא). [ונראה שהרמ"א בהגה (סי' קכט סעיף לא) שכתב ע"פ דברי התה"ד (סי' רלא), שכל שיש להסתפק אם לכתוב השם בט' או ת' כותבים ט', כלל זה אינו נוהג במקום שהשפה ערבית, ששם מבדילים במבטא בין ט' לת'. וכ"כ בשו"ת חיים שאל ח"א (סי' לח אות טז), ובשיו"ב (סי' קכט), שבשפה הערבית עדיף לכתוב ת'. (וע"ע בספר שם חדש עמוד קיד), אף כאן לפי ביטוי יהודי בגדאד אין לכתוב אלא "ויכתור" באות ת'. (וכיו"ב כתב בגנזי חיים במזכרת הגיטין אות סח). ודו"ק]. ומלבד כל זה הנה ראינו להגר"ח פלאג'י בשו"ת חיים ושלום ח"ב (סי' סה דף קכ ע"א), ובספרו גנזי חיים במזכרת הגיטין (דף לה ע"א, אות כז), שהביא מ"ש בשו"ת הרא"ם ח"א (סי' סו), שאם טעה בשם העיר וכתב ת' במקום ט', שאין זה נקרא שינוי מכיון שלפעמים כותבים הסופרים ת' במקום ט'. ע"ש. וכ"כ הרב יד אהרן בקונט' שמות הגיטין (מע' ת דף קלג ע"ג) בשם מהר"ש ויטל, שאם שינה וכתב ת' במקום ט' כשר. ע"ש. וכיו"ב כתב מהרשד"ם (חאה"ע ס"פ סח), שאין להקפיד באותיות שהן ממוצא אחד כמו ק' וכ', וכן ט' ות'. ושכן כתב בספר שמות גיטין בשם טבא. וכ"כ בספר בארות המים (סי' נה דף קפח ע"א). וע"פ זה העלה שם שאין להחמיר בזה אף לכתחלה, להצריך לכתוב גט אחר. ע"ש. ודון מינה ואוקי באתרין. וע' בתעלומות לב ח"ד (סי' מג בשמות נשים מע' ט אות ה) בשם טורקייא, שהמהריק"ש כתב תרכייה באותיות ת' וכ'. ע"ש. והכל לפי המקום. וכמש"כ. אולם הרב ש. קרליץ לא רצה לקבל את דברי, ואחת דיבר שהגט פסול, וצריך לכתוב גט אחר, ולכן יש לדחות את עריכת הנישואין, האשה בשומעה כן התחילה למרר בבכי, והתחננה לפני שאדבר עמו לבל יעמוד על דעתו, כי כבר שכרו אולם, ושולחו הזמנות לקרואים למזמוטי חתן וכלה. (ובכמה צרות עד שמצאה את החתן בן זוגה, שלא קל בעדתם למצוא בן זוג לאשה גרושה), וכמה שדיברתי עם הרב ש. קרליץ לא עזר כלל, משום חוסר הבנתו וידיעתו במבטא הספרדים והבבלים, ולכן הקשה את רוחו ואימץ את לבבו, וקבע שהגט פסול. ושבהכרח לדחות את הנישואין. לא מסתייה דלא ידע ולא גמר תיובתא נמי מותיב. ולא נשאר לי אלא להשתתף בצערה של האשה, אשר יצאה מבית הדין וידה על ראשה, ובוכיה על מזלה, והכל מחוסר הבנתו של הרש"ק. אולם גם הוא לא נח ולא שקט, ונכנס קצת ספק בלבו, אולי צדקתי בדברי, ומיד נסע לירושלים כי שמע ששם מתגורר הרב סלמאן חוגי עבודי, שגם הוא עלה אז מבגדאד לא"י, וחיפש ומצא אותו בביתו בירושלים, והוציא את המעשה בית דין, והקשה לו מדוע לא כתב "ויקטור", והשיב לו בדיוק כמו שאמרתי אני בבית הדין, כך סיפר לי הרש"ק בעצמו. אלא שלא היה יכול לחזור ולומר בדיוק את ההבדל בין ק' לכ', ובין ט' לת', כי לא יסכין לעשות זאת, רק אמר לי בקיצור שאמר לו כמו שאני אמרתי, ומרוב צערי הודעתי לו כי יותר לא אשב עמו בביה"ד מאחר שאין לו אמון בדברי, ואז שלח את הגאון הראב"ד ר' ראובן כץ זצ"ל לפייסני, וחזרנו לשבת יחדיו, ומיד קראנו את האשה הנז', וביקשנו סליחתה, והרשינו לה עריכת נישואיה וחופתה בהקדם האפשרי, וכן נעשה. מעשה זה חרות בלבבי כל השנים מאז ועד עתה, ישמע חכם ויוסף לקח.