שמן ופתילות למנורה באו מתרומת הלשכה?

[מיללער]

לכבוד חנוכה נתתי אל לבי שבהמשנה בשקלים פ"ד לא מצינו הדין מאיפה לקחו השמן והפתילות לצורך הדלקת המנורה בביהמ"ק, האם נחשב כקרבן ציבור שבאו מתרומת הלשכה, או שנחשב כמו כלי שרת או צורך המקדש שבאין משיירי הלשכה או ממותר התרומה? ולמה נשמטה דיניהם ממתני'?

האם יש בדברי חז"ל או בהראשונים רמז,לזה?

נזכרתי מזה עפי' דברי השפ"א שהפך שמן שמצאו חתום בחותמו של כה"ג היה שמנו הפרטי של הכה"ג ששמר לצרכי מנחת חביתין שלו, ואע"פ שבדרך כלל במנחות לא צריכין כתית, אבל משום הידור המצוה היה הכה"ג מביא משמן זית זך גם על מנחתו, וזה הפך ניצול.

אבל לכאורה צריכין לומר שהכה"ג מסר את השמן להציבור אחרי המצאו, ובגמ' נחלקו בזה אם יחיד מתנדב לקרבן ציבור, ובזה יהי' תלוי אם השמן נחשב כמו קרבן ציבור או לא.

גם דברי הפני יהושע שבת כ"א: ד"ה מאי חנוכה, משמע שהסתםפק אם הדלקת המנורה מיקרי כמו עבודת מזבח וקרבן ציבור לגבי הדין של טומאה הותרה בציבור, ואפי' למסקנתו עפ"י דברי הת"כ פר' אמור וכן פסק הרמב"ם דהדלקת המנורה דוחה טומאה, זה ילפותא מ'תמיד' אבל אין ראיה שיוחשב כמו קרבן ציבור לגבי שאר דינים כמו לקנותה מתרומת הלשכה.

[בברכה המשולשת]

הדלקת המנורה נחשבת עבודה? (מונח בזכרוני שיש על מחלוקת ראשונים האם בעינן כהן, אך לכאורה זה לא תלוי בזה כי שחיטה כשרה בזר והיא עבודה)

[סכינא חריפא]

הדלקת המנורה נחשבת עבודה? (מונח בזכרוני שיש על מחלוקת ראשונים האם בעינן כהן, אך לכאורה זה לא תלוי בזה כי שחיטה כשרה בזר והיא עבודה)

יומא כ"ד ב

זר שסידר את המנורה ליחייב איכא נתינת פתילה נתן פתילה ליחייב איכא נתינת שמן נתן שמן ליחייב איכא הדלקה הדליק ליחייב הדלקה לאו עבודה היא ולא והתניא ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח וערכו עצים על האש לימד על הצתת אליתא שלא תהא אלא בכהן כשר ובכלי שרת הצתת אליתא עבודה היא הדלקה לאו עבודה היא

[מיללער]

קבלתי דיון ארוך בזה בהפרדס שנכתבה ע"י העורך ר' שמחה עלברג ז"ל:

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =&pgnum=29

[עתניאל בן קנז]

מתוך הערה בספר בעריכה...

בגמ' (יומא ג:) מפורש דגם לשיטת ר' יונתן, וגם לשיטת ר' יאשיה, דלשון 'ויקחו אליך' הכוונה משל ציבור. [וראה בשו"ת בית שערים (לרבי עמרם בלום, או"ח שנט), המפלפל האם שמן למנורה בא מתרומת הלשכה, או שאר ממון של ציבור. אמנם מלשון רבינו (פרי צדיק קרח אות ו) שנקט הלשון "השמן דמנורה היה בא משל ציבור, כמו כל הקרבנות". משמע דפשיטא דליה דבא מתרומת הלשכה כשאר הקרבנות. (וכן הוא סתימת הלשון בהרבה אחרונים, ואכמ"ל. וראה ברש"ס שקלים פ"א מ"א, שכתב כן בהדיא)].

[לומד_בישיבה]

יש הרבה תורות מהגרי"ז ז"ל מהיכן לקחו את השמן למאור.
וראה באשכול ליכא מידי שכבר הזכירו את דברי הגרי"ז ז"ל בזה.
כמו כן יש לעיין בגר"ח על הרמב"ם למהות ההדלקה וההטבה.

[סייג לחכמה]

מצאתי מאמר נפלא על זה

[מיללער]

מצאתי מאמר נפלא על זה

חפשתי ברשת ולא מצאתי את המאמר הנפלא - תודה רבה

מי הוא המחבר?

[מיללער]

נזכרתי מזה עפי' דברי השפ"א שהפך שמן שמצאו חתום בחותמו של כה"ג היה שמנו הפרטי של הכה"ג ששמר לצרכי מנחת חביתין שלו, ואע"פ שבדרך כלל במנחות לא צריכין כתית, אבל משום הידור המצוה היה הכה"ג מביא משמן זית זך גם על מנחתו, וזה הפך ניצול. אבל לכאורה צריכין לומר שהכה"ג מסר את השמן להציבור אחרי המצאו, ובגמ' נחלקו בזה אם יחיד מתנדב לקרבן ציבור, ובזה יהי' תלוי אם השמן נחשב כמו קרבן ציבור או לא.

כהיום נראה לי שהרי יכלו ליקח את הפך מהכ"ג במעות תרומת הלשכה, ולא שהכ"ג נדבו לצורך הדלקת הנרות, ואזלי' קושיתי דלעיל

[מיללער]

מצאתי מאמר נפלא על זה

בשב"ק העעל"ט עברתי על המאמר המצוין, תשוח"ח

כהערה, הכותב מלקט שם בענין נדבת הנשיאים שמן למאור ולמה לא באה מתרומת הלשכה, והביא בשם הרמב"ן בויקהל שנדבת הנשיאים לא היתה רק לז' ימי המילואים. אולם ברמב"ן פר' אמור (ויקרא כד, ב) כותב מפורש שרק עכשיו בזמן הציווי "כלה השמן ההוא שהביאו הנשיאים נדבה, וצוה שיקחו בנ"י משל ציבור לדורותם שמן זית וכו'" ונראה מדבריו שאף לאחר ז' ימי המילואים הסתפקו מנדבת הנשיאים עיי"ש
ובאתי רק להעיר