עושה חדשות כתב:*כבר כתבו רבותינו, ראשונים ואחרונים, שמצוי בזמנינו-זמנם טריפות ודאיות שמאריכות ימים יותר מיב"ח. (ובפרט כל הנקובות, שהם מתרפאות מאליהם או עכ"פ ע"י סם). ואעפ"כ לא השתנה הדין, וכל מה שמנו חכמים יש בהם איסור טריפה מוחלט.
*בביאור הדבר, שהטריפה אסורה למרות שהיא חיה לעינינו, נאמרו כמה נוס' אצל רבותינו, ורגילים לחתום בזה ע"פ דברי החזו"א על "אלפיים שנות תורה", לאמור - אע"פ שנשתנית המציאות, לא חל שינוי ב"הגדרה" וב"דין", והטריפה ממשיכה באיסורה.
*אבל ההנחה הפשוטה היא, שהבירור של "שנת חיים" או הבירור ע"י שהיא יולדת או מטילה ביצים, כבר בטל. כי אם יש לך לול שלם של נקובות הוושט, והם מאריכות ימים ושנים, יולדות ומטילות, ואעפ"כ באיסורייהו קיימי, ואילו בתרנגולת אחת נפל ספק האם ניקב הושט, אין שום טעם להתיר אותה, ולברר שהיא לא ניקבה ע"י אריכות ימיה או ע"י הטלותיה. כי הרי כל חברותיה ג"כ האריכו ימים, בבריאות ובהטלת ביצים, למרות שהם ניקבו בודאי.
עושה חדשות כתב:שאלתי את א' מגדולי העוסקים בתחום, והשיב לי כי מעולם לא נבדק הנושא הזה של הזריקות למטילות, היות ואין בזה נפק"מ לדינא כי סומכים שאיננה טריפה מכיון שהטילה ביצים. ואם יש מקום לפקפק בהיתר הזה, אז צריך לבדוק שם לעומק מהי המציאות.
מקדש מלך כתב:הרב החושב, איני מבין מה שכתבת. טריפה אינה חיה ולכן בספק אפשר להמתין או לסמוך על הטלת ביצים.
כיום במציאות טריפה כן חייה. השאלה היא האם הדין ישתנה בגלל כך, והחזון איש מכריע שלא.
עכשיו, אם הטריפה היום כן חייה, מה יועיל המתנה או הטלת ביצים?
הציעו כאן כמה סברות להסביר את זה, ובאשכול על כשרות החלב הבאתי בשם הרב אלישיב שאכן בימינו לא תועיל המתנה.
אלא שעדיין בפשטות כל זמן שלא הוכח לנו שהטריפה הספיציפית הזו חייה יותר משנים עשר חודש, אין סיבה להניח ככה מעיקרא, ולכן כל זמן שלא בדקנו את הדברים לעומק, נוכל לומר לכאורה שתועיל המתנה, וצ"ע.
החושב כתב:מקדש מלך כתב:הרב החושב, איני מבין מה שכתבת. טריפה אינה חיה ולכן בספק אפשר להמתין או לסמוך על הטלת ביצים.
כיום במציאות טריפה כן חייה. השאלה היא האם הדין ישתנה בגלל כך, והחזון איש מכריע שלא.
עכשיו, אם הטריפה היום כן חייה, מה יועיל המתנה או הטלת ביצים?
הציעו כאן כמה סברות להסביר את זה, ובאשכול על כשרות החלב הבאתי בשם הרב אלישיב שאכן בימינו לא תועיל המתנה.
אלא שעדיין בפשטות כל זמן שלא הוכח לנו שהטריפה הספיציפית הזו חייה יותר משנים עשר חודש, אין סיבה להניח ככה מעיקרא, ולכן כל זמן שלא בדקנו את הדברים לעומק, נוכל לומר לכאורה שתועיל המתנה, וצ"ע.
לא הבנתי למה לא הבנת. אתה יכול לא להסכים, אבל מה יש כאן להבין?
הצעתי מהלך (ואני מסכים שהוא קצת מופרע): לא משנים שום הלכה. והולכים עם זה עד הסוף. גם כאשר זה נגד ההיגיון.
יש הלכה כזו, שסומכים על המתנה או על הטלה. הלכה זו לא מבטלים, כמו שלא מבטלים שום הלכה אחרת. אתה טוען שבמציאות של היום אין בכך שום הגיון. מסכים. אבל כבר אמרתי שמשקל ההלכות הוא יותר ממשקל היגיון.
נראה לי שזה דווקא מהלך הכי הגיוני.
מקדש מלך כתב:הדין שהמתנה מבטלת ספק טריפה אינה 'דין' מחודש, אלא משהו מציאותי, אם היא חייתה הרי התברר לנו הספק. ולכן לא שייך לומר שנשארים עם זה נגד ההגיון.
החושב כתב:מקדש מלך כתב:הדין שהמתנה מבטלת ספק טריפה אינה 'דין' מחודש, אלא משהו מציאותי, אם היא חייתה הרי התברר לנו הספק. ולכן לא שייך לומר שנשארים עם זה נגד ההגיון.
גם הקולא של כתמים זה משהו מציאותי. כיון שלא הרגישה, אז אין כאן דאורייתא, ודרבנן גם אין כי חכמים לא גזרו. וזה שעכשיו נשים בין כך לא מרגישות שום דבר - זו שאלה טובה, אבל אין בה בכדי לשנות את ההלכה.
וכן בעניין שאדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה. היום אין הדבר כך, אבל ההלכה (שהמוצא מעות מפוזרים הרי אלו שלו) אינה משתנה משום כך, כמו שאמר החזון איש.
החושב כתב:אז לכל 'קושיא' מצאו תירוץ. כאן אמרו 'אלפיים שנות תורה' וכאן אמרו 'הפקר בית דין' וכו'
כל אחד מהתירוצים אפשר לדרג בציון בין 'דחוק מאוד' לבין 'כמעט מופרך'.
ומה אנחנו מבינים מתוך זה? שזה לא עובד ככה שכאילו חכמי הדור יושבים ודנים האם לבטל הלכה מסוימת או לא לבטל. ואז אחד מהם אומר: "לא לבטל! שהרי הפקר בית דין הפקר". וכולם עונים אחריו: "נכון! איך לא חשבנו על זה מיד?!". זה לא הולך כך. אלא ברור לכולם שהלכות לא מבטלים. אלא שצריך לתת נימוק כל שהוא. ויהיה הנימוק אשר יהיה.
ומעתה יש לדון, האם נתינת הנימוק הוא סעיף לעיכובא או לא.
כלומר, מה יהיה אם לא נצליח לתת שום נימוק. אפילו נימוק 'דחוק מאוד מאד' לא נמצא.
האם משום כך ההלכה באמת תתבטל?
ובזה הצעתי לומר - שלא.
ולכאורה מוכרחים לומר כך. שהרי אם אופציה של ביטול הלכה קיימת באופן עקרוני, אזי גם כל הקושיות האחרות (טריפה, מעות מפוזרות, כתמים ועוד ועוד) זה כבר לא 'קושיות' אלא 'נידונים'. וההבדל בין 'קושיא' ל'נידון' הוא עצום. כי על קושיות מוצדק לתת תירוץ דחוק. אבל להכריע נידון עם טיעון דחוק - זה כבר לא מוצדק.
ידידיה כתב:ההנחה שנקובת הושט כיום חיה יב חודש נראית לי לא נכונה.
הרי ניקב הושט אינה טריפה אלא בניקבו 2 עורות הושט מעבר לעבר.
ובמקרה כזה גם כיום העוף לא יחיה.
אמנם כשהיו בודקים ושט ומוצאים רעותא אפילו בחלק מעור אחד אנו מטריפים במקרים מסויימים משום שהריעותא מחייבת בדיקה ואנו לא בקיאים, אבל ללא החשש שניקבו שניהם אין זו טריפה.
לבי במערב כתב:בפשטות גם היום "אדם עשוי למשמש בכיסו כל שעה".
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 389 אורחים