בפרשת השבוע כתב רש"י עה"פ ואהבת את ה' אלוקיך - עשה דבריו מאהבה וכו'. וברמב"ם למד מכאן מצות עשה של אהבת ה'. וצ"ב אם רש"י והרמב"ם חולקים בזה.
אבקש את חברי הפורום לעזור לי במ"מ לאהבת ה', כמה שיטות ראשונים יש במצוה זו, מה גדרה וכו'.
אורייתא! כתב:רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ב ה"ב
והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב...
אורייתא! כתב:אלשיך דברים פ"ו פ"ד
שמע ישראל. כלומר, שמע באחדות הלב אתה ישראל, את תורת ה' אשר אמרתי בפסוק הקודם, ושמעת ישראל כו'. כי דע לך, כי יותר חפץ בך מבמלאכיו. והוא, כי על ידי היות ה' אלהינו, ולא אלהי מלאכי השרת, נעשה ה' אחד. שנעשה על ידינו במעשינו אחדות מדותיו ושמותיו יתברך, מה שאין כן על ידי מעשי שרפי קדש. ואם כן לא יהיה כמו זר נחשב, התייחס לך אהבה עם קונך. וזהו ואהבת את ה' אלהיך, כי מי שיעצר כח לייחד אלהות, לא יבצר ממנו צד ייחס מפאת נפש עמו ישראל
אורייתא! כתב:אור החיים דברים פרק ו פסוק ה
ואהבת. אמר בתוספת וא"ו, לומר מלבד מצות שמע ישראל שהוא קבלת עול מלכות שמים היא מצות אהבת ה'. עוד ירצה להעיר להקודם לאהבה על דרך אומרם ז"ל (זוהר ח"ג נ"ו) אין אדם משיג גדר האהבה עד שתקדים בו היראה, והוא אומרו ואהבת מלבד גדר היראה, ואומרו את ה' פירוש על ידי האהבה אדם מתדבק בה' והוא אומרו את ה'...
עשוי לנחת כתב:בהבנת דברי הרמב"ם צ"ב מדוע כשאדם מתבונן במעשיו וברואיו הנפלאים והגדולים ויראה חכמה שאין לה קץ הוא אוהב וכו', וכי אם אני רואה דברים עצומים אני אוהב את מי שעשה אותם? אולי אני מפחד מהעצמה או המום אבל מה שייך שבגלל זה אני אוהב?? [אולי אנו לא מבינים היטב מהי אהבה]
עשוי לנחת כתב:מדברי הזהר שמביא האוהחה"ק משמע היפך דברי הרמב"ם שלפי הרמב"ם אדם אוהב את הקב"ה ומתוך כך מתאוה תאוה גדולה לדעת את ה', ואחרי שיודע מפחד מהעצמה, ואילו כאן בזוהר מבואר שא"א להשיג אהבה לפני יראה.
אורייתא! כתב:אהבה ר"ל הערכה. [כמו "את אשר יאהב ה' יוכיח", ייסורין של אהבה".
אורייתא! כתב:אין הרמב"ם חולק על זה. ומקרא מלא הוא: "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שאל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך". (דברים פרק י פי"ב).
אורייתא! כתב:אור החיים דברים פרק ו פסוק ה
ואהבת. אמר בתוספת וא"ו, לומר מלבד מצות שמע ישראל שהוא קבלת עול מלכות שמים היא מצות אהבת ה'. עוד ירצה להעיר להקודם לאהבה על דרך אומרם ז"ל (זוהר ח"ג נ"ו) אין אדם משיג גדר האהבה עד שתקדים בו היראה, והוא אומרו ואהבת מלבד גדר היראה, ואומרו את ה' פירוש על ידי האהבה אדם מתדבק בה' והוא אומרו את ה'...
עושה חדשות כתב:וגם רציתי לשאול, למה הדרך היא לא פשוטה יותר (כמו שמסתמא היינו כותבים אנחנו) "בשעה שיתבונן כל הטובות שהשי"ת מטיב עימו"?
אם כפי התורה, הנה אמר בפסוק (דברים י,יב): "ועתה ישראל מה ה' א-להיך שאל מעמך, כי אם ליראה את ה' א-להיך, ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו, ולעבד את ה' א-להיך בכל לבבך ובכל נפשך" ואמר (שם ל, טז): "אשר אנוכי מצוך היום לאהבה את ה' א-להיך ללכת בדרכיו". ואמר (שם כ): "לאהבה את ה' א-להיך לשמוע בקולו ולדבקה בו" ובקבלת עול מלכות שמים הוזכרה זאת האהבה (דברים ו,ד) : "ואהבת את ה' א-להיך בכל לבבך ובכל נפשך" כאלו נשתמש משרש היחוד לשומו סבה לזאת האהבה בכל לבו ובכל נפשו, כמו שיבוא עוד בגזרת המקום ב"ה. ואמר (שם יא, יג): "והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה' א-להיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם" וגו'. הנה כבר יראה שהתכלית המבקש מהתורה הוא, ההשמע אליו בזריזות נפלא לקים מצוותיו, ולזהירות גדול לבלתי עבור על אזהרותיו, בשמחה ובטוב לבב, אשר הוא סוד העבודה והאהבה האמתית, כמו שבאו בזה מאמרים לרז"ל הרבה. ולפי שזה התכלית המבקש מהתורה, והוא מבואר התחיב ממנה ההצלחה וההשארות הנצחי, הוא מבואר, שהתכלית הזה כבר יחיב ההצלחה וההשארות הנצחי כפי התורה והקבלה.
סגי נהור כתב:עושה חדשות כתב:וגם רציתי לשאול, למה הדרך היא לא פשוטה יותר (כמו שמסתמא היינו כותבים אנחנו) "בשעה שיתבונן כל הטובות שהשי"ת מטיב עימו"?
זו אינה קושיא כלל לענ"ד. אצל הרמב"ם אהבת ה' אין פירושה לאהוב את זה שמיטיב עמו ש"במקרה" הוא השי"ת, אלא עניינה דבקות בחכמה וברוחניות ובאמת ובנצחיות של השי"ת ולא בעניינים הגשמיים הבטלים.
עושה חדשות כתב:סגי נהור כתב:עושה חדשות כתב:וגם רציתי לשאול, למה הדרך היא לא פשוטה יותר (כמו שמסתמא היינו כותבים אנחנו) "בשעה שיתבונן כל הטובות שהשי"ת מטיב עימו"?
זו אינה קושיא כלל לענ"ד. אצל הרמב"ם אהבת ה' אין פירושה לאהוב את זה שמיטיב עמו ש"במקרה" הוא השי"ת, אלא עניינה דבקות בחכמה וברוחניות ובאמת ובנצחיות של השי"ת ולא בעניינים הגשמיים הבטלים.
אתה צודק.
ועדיין צריך להגדיר מה זה "שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ", וכי כשאדם מזהה חכמה עצומה וכו' אצל אחר, בהכרח הוא מתחיל לאהוב אותו? (התשובה מובנת, אבל לא מספיק מוגדרת).
עושה חדשות כתב:סגי נהור כתב:עושה חדשות כתב:וגם רציתי לשאול, למה הדרך היא לא פשוטה יותר (כמו שמסתמא היינו כותבים אנחנו) "בשעה שיתבונן כל הטובות שהשי"ת מטיב עימו"?
זו אינה קושיא כלל לענ"ד. אצל הרמב"ם אהבת ה' אין פירושה לאהוב את זה שמיטיב עמו ש"במקרה" הוא השי"ת, אלא עניינה דבקות בחכמה וברוחניות ובאמת ובנצחיות של השי"ת ולא בעניינים הגשמיים הבטלים.
אתה צודק.
ועדיין צריך להגדיר מה זה "שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ", וכי כשאדם מזהה חכמה עצומה וכו' אצל אחר, בהכרח הוא מתחיל לאהוב אותו? (התשובה מובנת, אבל לא מספיק מוגדרת).
סגי נהור כתב:עושה חדשות כתב:וגם רציתי לשאול, למה הדרך היא לא פשוטה יותר (כמו שמסתמא היינו כותבים אנחנו) "בשעה שיתבונן כל הטובות שהשי"ת מטיב עימו"?
זו אינה קושיא כלל לענ"ד. אצל הרמב"ם אהבת ה' אין פירושה לאהוב את זה שמיטיב עמו ש"במקרה" הוא השי"ת, אלא עניינה דבקות בחכמה וברוחניות ובאמת ובנצחיות של השי"ת ולא בעניינים הגשמיים הבטלים.
אבל המעלה הטובה והעליונה בעבודת הבורא היא הכתובה אצל ייחוד שמו, ואהבת, לעבוד את הבורא מאהבה שלא על מנת לקבל פרס ויחשוב בלבו הטובות שעשה לו הקדוש ברוך הוא כבר שבראו מטיפה סרוחה ויכוננהו בחכמה וברא בו נקבים נקבים ומחוץ, עשה לו נקבי עינים להביט ולראות בהם, עשה לו העפעפים לעצום עיניו ולישן שלא להביט ברע כמו שאמר (דוד) [הכתוב] (ישעיה לג, טו) עוצם עיניו מראות ברע, עשה לו נקבי האזנים לשמיעה, עשה לו נקבי החוטם להריח ולהוריד בו העדפת ליחת הראש, עשה לו הפה למאכל ודיבור, עשה לו השינים לטחון המאכל, עשה לו הלשון ללוש המאכל בתוך הפה וכדי לחתך הדיבור, עשה לו בית הבליעה והוושט לבלוע המאכל והמשקה, עשה לו גרגרת להעלות ולהוריד נשמת רוח חיים מן הלב בתוך הריאה אל הנחירים ואל הפה ולהוציא הברת קול הדיבור היוצא מתוך סימפוני הריאה הבאה מנשמת רוח חיים, עשה לו הלב להיות בית מכון לרוח חיים ולחשוב [כל] מחשבות, עשה לו הקרב העליון היא האיצטומכה לקבל המאכל והמשקה בתוכו ולכלכל מטעם המאכל והמשקה כל הגוף להחיותו, עשה לו הכבד לצד ימין עם המרה האדומה והדם במקורות הכבד לחמם הקרב העליון ומחום הכבד והמרה האדומה והדם מתבשל המאכל והמשקה בתוך הקרב העליון, עשה לו מעיים לקבל פסולת המאכל והמשקה ומגלגל בתוכם בעקמומית לאט לאט עד שמגיע למקום הוצאת הגדולים וקטנים, עשה לו שתי הכליות ימין ושמאל לחמם הבטן התחתון בחומם \להותו\ [לחיותו] לחזקו ולהוציא צרכיו חוץ לגוף כדרך האדם (ע"פ חכמוני בהקדמה לספר יצירה) ועוד אמרו רבותינו (ברכות סא, א) הלב מבין והכליות יועצות, עשה לו הטחול בצד שמאל עם המרה השחורה לקרר בקרותם הקרביים והמעיים והבטן שלא יתייבשו ויחרבו המאכל והמשקה מפני חום ריתוח הקרביים המתחממים ומרותחים מחום הדם והכבד והמרה האדומה (חכמוני שם) ועוד אמרו רבותינו (שם עמוד ב) טחול שוחק, עשה לו עצמות השדרה ושאר עצמות להיות בניין גופו חזק שם בשר על העצמות כדי לחמם קור העצמות, עשה לו גידי הדם הם הוורידין להשקות הגוף והולכין מצד לצד ומפה לפה, עשה לו מיתרים שמחזקים דבק העצמות והאברים, עשה לו אברים וקשרים ודבקים וחוליות על שדרה וקשרי אצבעות ידים ורגלים וזרועות ויריכים וברכים ושוקים וקרסולים וכפות הרגלים וחליות הצואר ושכמי הכתפים כדי שיוכל להתפשט ולכרוע לכפות ולזקוף לעמוד ולישב, קרם לו עור מלעלה לבשר ולעצמות לגידים ולמיתרים כדי לכסות את הגוף להיות חם מלהתקרר ולהגין על ליחות הגוף והאיברים הפנימים, עשה לו גולגולת הראש להיות מלך על כל האברים ומוח הראש ששם ישכון יישוב דעת הנשמה והחכמה, עשה לו ליחה מסביב למוח הראש כדי שלא יתיבשו המוח והעינים מחום הקרביים העולה מלמטה ללמעלה אל מקום הראש, עשה לו שערות הראש \כדי\ לחמם הראש שלא יתקרר על כי אין לו בשר בין העור ובין עצם הגולגולת, עשה לו שערות הזקן מפני תואר הדרת פניו ולהיות מובדל במראיתו מן הנשים, עשה לו לזכר ולנקבה טיבור כדי לקבל מחיה בעודן במעי אמן עד צאתם לאויר העולם (יבמות עא, ב) כי לא יוכל הילד לקבל מזון ומחיה מן הפה על שהוא סתום עד צאתו לאויר העולם, עשה לו ידים למשמש ולתפוס ולאחוז ולהחזיק ולעשות מלאכה כדי לחיות את האדם, עשה לו רגלים כדי להעמיד עליהם הגוף ולהוליכו ולהביאו בכל מקום (ע"פ חכמוני שם), ואחר צאתו לאויר העולם מגדלו ועוזרו בכל מיני עזר. והיאך יוכל אדם הנבזה והנכאה לעשות מצות כל כך שיוכל לגמול הטובות שעשה הקדוש ברוך הוא עמו כבר. ועל דרך זה אמרו רבותינו (אבות פ"א מ"ג) אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס. תניא בנדרים פרק קונם (סב א) לאהבה את ה' א - להיך ולשמוע בקולו (דברים ל, כ) שלא יאמר אדם אקרא בשביל שיקראוני רבי אשנה בשביל שאהיה זקן ואשב בישיבה אלא למוד מאהבה וסוף הכבוד לבא:
משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot] ו־ 123 אורחים