לחזר אחר מישהו שיענה על ברכותיו

[יעקב1]

מה המקור להשתדלות שלברך ולחזר בדוקא שיהיה מישהו שיענה אמן על ברכתו וביותר ראיתי הרבה מקפידים ע"ז רק בברכות השחר ולא בשאר ברכות?

[עדיאל ברויאר]

מה המקור להשתדלות שלברך ולחזר בדוקא שיהיה מישהו שיענה אמן על ברכתו וביותר ראיתי הרבה מקפידים ע"ז רק בברכות השחר ולא בשאר ברכות?

אני מכיר יהודי זקן אחד שהקפיד בזה מאד בעקבות אמירה של הסטייפלר בשם דברי חז"ל הידועים על חשיבות האמן שגדול יותר מהמברך. אבל אני לא זוכר אם הסטייפלר אמר גם שצריך לחזר וכו' או רק הדגיש והסב את תשומת הלב לדברי חז"ל.

[בקרו טלה]

זוהר חלק א קס.
רבי יהודה ורבי חזקיה הוו אזלי מקפוטקיא ללוד, והוה רבי יהודה רכיב ורבי חזקיה על רגלוי, אדהכי נחת רבי יהודה, אמר מכאן ולהלאה נתעסק באורייתא, כמה דכתיב (דברים לב, ג) הבו גודל לאלהינ"ו, א"ל אלו הוינא תלתא יאות הוא, דחד יימא ותרין יתיבו ליה, א"ל הני מלי בברכאן, בגין דאדכר חד שמא דקב"ה ותרין יתיבו ליה, הה"ד כי שם יהו"ה אקרא הבו גודל לאלהינ"ו, כי שם יהו"ה אקרא דא חד דמברך, הבו גודל לאלהינ"ו אלין תרין אחרנין, אבל באורייתא אפילו תרי יתבי ויהבי רבו ותוקפא דשבחא דאורייתא לקב"ה. אמר ליה רבי חזקיה לגבי ברכאן אמאי תלת, אמר ליה הא אוקמוה ואתמר, דכתיב הבו גודל לאלהינ"ו, אבל רזא דמלה הכא, דהא כל רזין דברכאן הכי איהו, חד לברכא ותרין לאתבא, בגין דיסתלק שבחא דקב"ה ברזא דתלתא, חד מברך ותרין (דאמרי אמן) דאודו, ודא הוא קיומא דברכאן, וברזא עלאה כדקא יאות, וברזא דתלת כמה דאוקמוה.
זוהר חלק ג רעא.
כד סלקין אינון ברכאן מתתא, לית פתחא ופתחא לעילא, ולית ממנא לעילא, דלא פתח כל אינון פתחין, ומכרזי ואמרי בכל אינון רקיעין, דא איהו דורונא דמלכא דשדר פלוני, דא הוא דורונא בקיומא כדקא יאות, ומאן איהו, ברכה דאתיבו עליה אמן, דכל ברכה דאתיבו עליה אמן דא איהו בקיומא כדקא יאות:

[יעקב1]

זוהר חלק ג רעא.
כד סלקין אינון ברכאן מתתא, לית פתחא ופתחא לעילא, ולית ממנא לעילא, דלא פתח כל אינון פתחין, ומכרזי ואמרי בכל אינון רקיעין, דא איהו דורונא דמלכא דשדר פלוני, דא הוא דורונא בקיומא כדקא יאות, ומאן איהו, ברכה דאתיבו עליה אמן, דכל ברכה דאתיבו עליה אמן דא איהו בקיומא כדקא יאות:

ולמה מקפידים בדוקא על ברכות השחר ולא על שאר ברכות

יש גם את הרמ"א בסי' קסז ב "ואם רבים מסובים יכוונו לבם לשמוע ברכה ויענו אמן והמברך יכוין לאמן שאומרים" ובמ"ב ביאר "דענית אמן ג"כ מכלל הברכה היא ואף על גב דהוא בירך כבר בעצמו מ"מ ע"י שעונים אמן עליה הברכה חשובה יותר ולכך נכון לכתחלה לכוין לצאת בענית אמן שעונה העונה ועיין בה"ל" (הביה"ל שם רק מפקפק למה ליה לשמוע ולכוין באמן שלהם)

[בקרו טלה]

-

[יאיר]

רבי חיים מוולאז'ין זצ"ל היה מקפיד ביותר שלא לברך אלא כשיש מי שיענה אמן אחר ברכתו. פעם באישון ליל הרגיש רבי חיים צמא גדול והוצרך לשתות מעט, אך לא היה מי שיענה אמן אחר ברכת ה'שהכל', כיוון שכל בני ביתו ובני הישיבה שקעו בתנומתם.

אחר כמה דקות נפתחה הדלת של בית המדרש, ואחד הבחורים נכנס ושאל את רבי חיים אודות פירוש בדברי התוספות בסוגיא. רבי חיים הסביר את פירוש התוספות, לאחר מכן בירך על המים, והבחור ענה אחריו אמן, הודה לו רבי חיים ויצא הבחור מהבית.

למחרת, ניגש רבי חיים אל הבחור בין כותלי הישיבה ואמר לו, 'ברצוני להודות לך בשנית על שהצלתני אמש, כי מרוב צמאוני לא הייתי יכול להמשיך את חוק לימודיי'. אך הבחור לא הבין על מה רבו סח, והשיב כי אתמול בשעה המדוברת ישן ולא הגיע כלל לביתו. אז הבין רבי חיים שאליהו הנביא נתלבש בדמותו של אותו הבחור, לסייעו שיוכל לעמוד בקבלתו הטובה לברך רק כשיש מי שיענה אחריו אמן.